מרגע שמצרים לקתה במכות – דם, כנים, צפרדע וכו' – ההרס והחורבן נמשכו כשנה. כל מכה היתה נס גלוי, מפני שכל אחת מהן היתה מניפולציה פנטסטית על הטבע, כאשר כל הסדרים שלו משתנים כדי לעזור לעם ישראל.

ניסים גלויים הם תופעה שכיחה בהיסטוריה היהודית. אך עם חורבן הבית הראשון הם עתידים להפסק וההנהגה הא-לוהית עוברת לשלב אחר המכונה "הסתר פנים". כלומר, עם ישראל ממשיך להתקיים באופן נסי, אך נדרשת התבוננות מעמיקה יותר על מנת להבחין בכך.

מדוע א-לוהים בחר להוציא את עם ישראל מן העבדות במצרים דווקא באמצעות תהליך ארוך ומתמשך זה?

השאלה המתבקשת כאשר אנו באים לבחון את עשר המכות היא, למה? מדוע א-לוהים בחר להוציא את עם ישראל מהעבדות במצרים דווקא באמצעות תהליך ארוך ומתמשך זה? אילו רק רצה, היה יכול א-לוהים-הכל-יכול לגרום ברגע אחד למותם של כל המצרים או להקפיא אותם על מקומם, ואז כל העם היה אורז את חפציו ויוצא תוך חמש דקות.

כדי להסביר מדוע עשר המכות היו נחוצות, עלינו להסביר תחילה את השקפת היהדות על ניסים באופן כללי.

על פי ההשקפה היהודית אין בכוח הטבע לפעול באופן עצמאי ללא תלות בא-לוהים, אבל יחד עם זאת, לאחר שכבר ברא א-לוהים את חוקי הטבע אין הוא מתערב במהלכם. א-לוהים בהחלט מסוגל לעשות כרצונו, אבל הוא בכל זאת לא מתערב בעולם הטבע. יוצא אפוא, שמרבית הניסים הם תופעות טבע שלמרבה הפליאה מתרחשות בדיוק בעיתוי הנכון.

עשר המכות על כל פנים, יוצאות דופן מכלל זה.

חריג מוחלט

לעשר המכות אין הסבר טבעי. עשר המכות הן מקרה ברור שבו א-לוהים הופך את סדרי הטבע בצורה רצופה ומתמשכת. יש ברד – שנשאר קפוא –  ובתוכו אש; יש חושך כה סמיך שאף אחד לא יכול לזוז ממקומו; דברים שקורים למצרים פוסחים על היהודים הנמצאים ביניהם. כל ההתרחשויות על-טבעיות. למה? לאיזה צורך?

התשובה מומחשת בהסבר הבא:

כל מהותה של עבודה זרה היא האמונה שלכל כוח בטבע יש "אל" – כוח רוחני שמפעיל אותו.

כל מהותה של עבודה זרה היא האמונה, שלכל כוח בטבע יש "אל" – כוח רוחני שמפעיל אותו. המצרים סגדו לאל הנילוס, לאל השמש, לאל החתול, לאל הכבש, וכד'. עשר המכות תוכננו על ידי א-לוהים כדי להפוך ברציפות את כל סדרי בראשית, על מנת להמחיש שרק א-לוהים הכל יכול, מושל על הטבע ועל כל התופעות הקיימות בעולם, ואין דבר העומד מחוץ לשליטתו. מטרת המכות הייתה להמחיש זאת לא רק לעם היהודי, אלא לכלל האנושות ולמשך כל ההיסטוריה.

אם נבחן את טיב המכות, נוכל להיווכח, שכל אחת מהן הייתה מתוכננת להמחיש את שליטתו של א-לוהים על כל הכוחות בטבע: מים ואדמה, קרח ואש, חרקים, זוחלים, יונקים, אור וחושך ולבסוף, חיים ומוות.

עדות ארכיאולוגית

האם מצויה בידינו עדות לעשר המכות בתיעוד הארכיאולוגי?

כמו שצוין קודם לכן בסדרה זו, קיימת עדות על תקופה בת עשר שנים בהיסטוריה המצרית (בדיוק בתקופת הזמן של עשר המכות) בה שרר במצרים תוהו ובוהו. קיימות התייחסויות עקיפות נוספות, שהמפורסמת בהן היא "פפירוס איפובר" – סדרת פפירוסים, המתארים שורת אסונות במצרים – דם בכל מקום, אנשים מתים וכד'.

קיימת עדות על תקופה בת עשר שנים בהיסטוריה המצרית (בדיוק בפרק זמן זה של עשר המכות) בה שרר במצרים תוהו ובוהו.

עמנואל וליקובסקי משתמש ב"פפירוס איפובר" כבסיס לספרו, "עולמות מתנגשים", בו הוא מגיע למסקנה שסיפור יציאת מצרים אמיתי כולו, אבל לטענתו נגרמו המכות כתוצאה מכוכב שביט שהתקרב במסלולו לכדור הארץ. הוא טוען שאבק מכוכב השביט הפך את המים לאדומים, וכוח שהופעל על ידי השדה הגרביטציוני של הכוכב גרם לקריעת ים סוף, וכד'.

מכל מקום, הקורא בתורה רואה שבמקרה של מכת הדם, לא מדובר בהפיכת המים ל"אבק אדום" אלא לדם ממשי. המדרש מספר כי מים שהיו בידי מצרי הפכו לדם, בה בשעה שבידי היהודי מים נשארו מים. אפילו אם מצרי ביקש לשתות מים עם היהודי בו זמנית מאותה הכוס, הנוזל שהגיע לפה המצרי היה דם. ובנוסף לכך, המצרים אף מתו כתוצאה משתית מי הדם האלו והיהודים לא. לכך כמובן אין לעמנואל וליקובסקי כל הסבר.

למרות כל זאת, מגלים המצרים התנגדות נמרצת ביותר – לא רק פרעה, אלא כל מצרים – לשחרר את העם. זו דוגמא אופיינית של האנטישמי המצוי: "לא איכפת לי שכל המדינה תיהרס, ובלבד שאוכל לחסל את היהודים".

אפשר יהיה להיווכח בכך כאשר נגיע לתקופתו של היטלר (ימ"ש), כאשר הגרמנים היו זקוקים לכל הרכבות שברשותם כדי להסיע אספקה ותחמושת לחזית המזרחית, אבל הם העדיפו להפנות אותן למשלוח יהודים לאושוויץ. הם עמדו להפסיד במלחמה, אבל המאמץ העיקרי שלהם עדיין הופנה, לא כדי לנצח, אפילו לא כדי להציל את עצמם, אלא רק על מנת להרוג יהודים.

רק עם תום המכה העשירית, לאחר מות הבכורות, אמר פרעה: "צאו!".

עם ישראל יוצא, הים נקרע לפניהם, המצרים רודפים אחריהם וטובעים. זהו המאורע הגדול ביותר עד...מעמד הר סיני.

***

 

מאמרים בנושא קרוב:

 
  עשר מכות מצרים - הסיפור המלא (כמעט...)
מאת: רנית אברמוביץ
דם , צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, בכורות.