רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 14: יהושע וכיבוש הארץ המובטחת

י״א באייר ה׳תשס״ד י״א באייר ה׳תשס״ד 02/05/2004 | מאת הרב קן ספירו

אין מדובר כאן במלחמת כבוש אופיינית, של קרבות אונס וביזה. מדובר ב"מלחמת קודש", בעלת קודים שונים לגמרי.

ספר יהושע מתחיל בפסוקים:

"ויהי אחרי מות משה, עבד ה', ויאמר ה' אל יהושע בן נון, משרת משה לאמור: 'משה עבדי מת ועתה קום עבור את הירדן הזה. אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל. כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם נתתיו, כאשר דברתי אל משה. לא יתייצב איש לפניך כל ימי חייך. כאשר הייתי עם משה, אהיה עמך. לא ארפך ולא אעזבך. רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי. אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך.'"

 

ספר יהושע, עוסק בתקופה משמעותית ביותר בחיי העם, בתארו את מהלך כיבוש הארץ ויישובה.

חבל הארץ המכונה "הארץ המובטחת" מוקף בעת ההיא, על ידי האימפריה המצרית מדרום והאימפריה האשורית מצפון, אך הוא אינו נשלט על ידי אף אחת מהן. שבעה עמים כנעניים מיישבים אותו, כשהם מפוזרים בין 31 ערי-מדינה מבוצרות, עם מלך בראש כל אחת מהן.

יריחו, היא אחת מערי-מדינה אלו, כך גם עי וירושלים – בה מתגוררים בני שבטים המכונים "יבוסים".

לפני כניסתם לארץ, שולחים בני ישראל שליח לכנענים עם המסר: "א-לוהים, בורא העולם, הבטיח ארץ זו לאבותינו. אנחנו כאן עכשיו כדי לתבוע את ירושתנו ואנחנו מבקשים מכם לעזוב בשלום".

מיותר לציין, שמרבית הכנענים נשארים במקומם. (למעט שבט אחד- הגרגשי- העושה את הדבר הנכון ומסתלק לו.)

ליהושע הוראות ברורות מא-לוהים, שבמקרה והכנענים מסרבים לעזוב, חייבים בני ישראל למחותם מעל פני האדמה. הוראה זו נובעת מהידיעה, שאם יישארו בארץ, הם עתידים להשחית את העם. ברור לגמרי, שאורח החיים הכנעני לא מוסרי בעליל וכי עובדי אלילים, אינם יכולים להתגורר בשכנות לעמו של א-לוהים .

וכמו שמקובל לומר בימינו, "מגורים בשכונה רעה מקלקלים את הילדים". לפיכך, עלינו לדאוג תמיד להרחיק אותם מהשפעות שליליות.

הקרב על יריחו

בני ישראל נכנסים לארץ והם מנהלים סדרת קרבות. הראשון הוא הקרב על יריחו, הממוקמת בכניסה לארץ.

מספר ארכיאולוגים העלו טענה, שהכיבוש הקל של עיר זו, שהייתה מבוצרת מאד, התאפשר הודות לרעידת אדמה מתוזמנת ביותר. אך האם אין זה דבר מוזר מאוד, שבדיוק כאשר העם היהודי נזקק לנפילת העיר, מתרחשת רעידת אדמה והעיר אכן נופלת? מובן מאליו שהדבר נקרא על ידם – נס!

מי הירדן נבקעים ובני ישראל חוצים אותו ביבשה והמים שבים למקומם.

מי הירדן נבקעים ובני ישראל חוצים אותו ביבשה והמים שבים למקומם. בשלב הבא הם צועדים וסובבים את חומות העיר יריחו, אשר מתמוטטות לנגד עיניהם. הם נכנסים וכובשים אותה בקלות, מבלי לקחת שלל, בדיוק כפי שצווה אותם א-לוהים.

קשה להאמין?

כותב הארכיאולוג-פיזיקאי צ'רלס פלגרינו ב"חזרה לסדום ועמורה":

 

"...כתוב (ביהושע ד, יח) שמי הירדן שבו מהרה למצבם הרגיל. דבר זה עולה בקנה אחד עם תצפיות הסכרים הטבעיים של הירדן כפי שתועד מהלכו בשנים האחרונות. בתוך ארבעים ושמונה שעות (וזמן של תוך שש עשרה שעות הוא אופייני), המים, הנערמים מאחורי מחסום שנוצר כתוצאה מרעידת אדמה, מציפים את הרכס, ויוצרים חורים גדולים עת הם ממשיכים בזרימתם." (עמ' 267).

 

פלגרינו (עמ' 257-268) מפרט את החפירות הארכיאולוגיות, שנערכו באתר בו מעריכים שניצבה יריחו העתיקה. הוא מציין ממצאים רבים, התומכים בתיאור המובא בספר יהושע, כולל העובדה שמחסני התבואה – שלל בעל ערך רב – נמצאו ללא פגע.

כעת מתברר, ללא כל צל של ספק, שאין מדובר כאן במלחמת כבוש אופיינית, של קרבות עקובים מדם, אונס וביזה. מדובר ב"מלחמת קודש", בעלת הנחיות וקודים שונים לגמרי.

"אחד עבור כולם וכולם עבור אחד"

בני ישראל ממשיכים ל"עיר-המדינה" הבאה, מקום הקרוי "עי".

אבל שם לא מתנהלים הדברים בצורה חלקה כמו ביריחו – בעי יש תקלות. הצבא הישראלי סופג תבוסה ושלושים וששה מן הלוחמים נהרגים! המומים מן החוויה הקשה, הם מבקשים לדעת מדוע נטש אותם א-לוהים ולומדים מהרה את האמת הנוראה: אדם אחד, עכן שמו, בזז מספר פריטים מן השלל של יריחו וזאת בניגוד גמור לציווי הא-לוהי.

אחד מתוך שלושה מיליון לא ציית לדבר הא-ל וכולם סובלים?

אחד מתוך שלושה מיליון לא ציית לדבר הא-ל וכולם סובלים?

שני לקחים מרתקים נלמדים מן הסיפור התנ"כי הזה: הלקח הראשון הוא ההבנה, כי הדבר העיקרי שנדרש מן העם, הנו ציות מוחלט לא-לוהים. הלקח שני הוא הידיעה, כי בעם ישראל פועל חוק מיוחד במינו – "אחד עבור כולם וכולם עבור אחד". כלומר, כפי שיש אחריות אישית, כך קיימת גם אחריות הדדית. אף אדם אינו חי "לעצמו", כל אחד הוא חלק מן הכלל ונושא באחריות למעשי האחרים, כמו למעשיו שלו.

בימינו נראה שהכלל הוא: "אל תתערב", "תדאג רק לעצמך". אם היינו מתנהגים היום על פי קנה המידה, שמצטייר מסיפור "עכן", בעיות רבות היו נפתרות.

חרף קשיים רבים בדרך, מממשים בני ישראל בסופו של דבר, את זכותם על הארץ המובטחת, אך חייהם רחוקים מלהתנהל על מי מנוחות. מסיפורי התנ"ך עולה, שהם יכולים להאשים בכך רק את עצמם:

 

"ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה'... ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים... וימכרם ביד אויביהם". (יהושע ב, יא-יד)

 

מקריאה פשטנית של הכתוב יכול אדם להניח, שכל העם היהודי נטש את התורה והחל לעבוד לאלילים. אך האמת איננה כך. רק חלק מן העם סטה מהדרך ולמרות זאת הוחזק כל העם כאחראי למעשי היחידים (כמו במקרה של "עגל הזהב" ו"עכן"). אנו למדים מכך את מלוא המשמעות, של מושג "הערבות ההדדית" של עם ישראל.

הביקורת העצמית הנוקבת והחריפה, כפי שבאה לביטוי בפסוקים אלו ובמקרה "עכן", אופיינית להתבטאויות רבות אחרות בתנ"ך, מה שהופך את התנ"ך למסמך ייחודי וחסר תקדים, שאין לו מקבילה בספרי העמים! בדרך כלל, בספרי ההיסטוריה של כל עם ועם, ניתן למצוא רק תיאורים מחמיאים של העם ושליטיו. רק התנ"ך מתאר ללא כחל ושרק את חטאי העם ומנהיגיו. תופעה זו הביאה כבר לאמירה, שאלמלא נכתב התנ"ך בידי היהודים, אין ספק שהיה נכתב בידי אנטישמים.

כך כותב גבריאל סיון ב"תנ"ך וציויליזציה":

'התנ"ך הוא ספר אנטישמי. עם ישראל הוא "הנבל" ולא "הגיבור" בספור שלו עצמו'.

"גבורי התנ"ך, אנשים ונשים... מתוארים כמות שהם, על מעלותיהם וחולשותיהם האנושיות... היבט מוסרי חסר פשרות זה, של הסיפור התנכ"י הרשים במיוחד את הסופר האנגלי-יהודי ישראל זנגוויל: 'התנ"ך הוא ספר אנטישמי. עם ישראל הוא "הנבל" ולא "הגיבור" בספור שלו עצמו'. יחד עם סיפורי עלילה נשגבים, הוא נחוש בחשיפת האמת, לא בסיפור גבורה של אנשים!'" (עמוד 10).

קיימות שתי סיבות עיקריות לכך, שהחטא הקל ביותר, הנעשה על ידי קבוצת אנשים מצומצמת, זוכה לגינוי כה נוקב:

 

  1. כפי שצוין לעיל, כל יהודי ערב לבני עמו ומה שעושה היחיד משפיע על הרבים.

  2. ההיסטוריה האנושית מוכיחה בבירור, כי היתר אחד קטן וחד-פעמי, של דבר בלתי מוסרי, יהפוך תוך זמן קצר להתנהגות מקובלת ונורמטיבית.

 

לכן, מלמד כאן א-לוהים את עם ישראל עיקרון חשוב: הנכם מצויים ברמה רוחנית גבוהה ביותר. אם תקלו ראש, אפילו במעשים לא מוסריים בודדים, בסופו של דבר, ישחיתו בודדים אלו את העם כולו.

ואכן, זה מה שקורה בסופו של דבר, אבל לפני כן, נהנה עם ישראל מתקופה של "ירח דבש" בארץ – הידועה כימי השופטים.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן