רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 31: "הורדוס הגדול"

כ״א בטבת ה׳תשס״ה כ״א בטבת ה׳תשס״ה 02/01/2005 | מאת הרב קן ספירו

הורדוס, המטורף שרצח את חכמים רבים ואפילו את בני משפחתו, הותיר את חותמו גם בתור הבנאי הגדול ביותר בהיסטוריה היהודית.

"הורדוס הגדול" (להבדיל בינו לבין הורדוס אנטיפס שבא אחריו), הוא אחת מהדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה היהודית. אין ספק שהורדוס הנו רשע עם תעודות, אך באותה מידה הוא גם דמות משמעותית, להבנת תקופת השלטון הרומאי על העם היהודי.

הורדוס שלט כמלך ביהודה (בכוח מינוי רומאי) משנת 37 לפנה"ס ועד למותו בשנת 4 לפנה"ס, תקופת מלכות ארוכה של 33 שנים, ומבחינות רבות, "תור הזהב" של שגשוג כלכלי ויציבות חברתית.

העובדה שהרומאים לקחו על עצמם באותה תקופה, תפקיד שולי בניהול חיי היומיום של היהודים, מהווה את אחד הגורמים ליציבות ולשגשוג בישראל.

העמדה הרומאית הכללית הייתה סובלנות, שבאה לידי ביטוי במתן פטור ליהודים, משמירת דתה הרשמית של האימפריה הרומית. ראוי להזכיר נקודה מעניינת: בכל האימפריות בעולם הקדום, צעדו יחד דת ומדינה, וברומא במיוחד, משום שהרומאים סגדו גם לקיסריהם – כלומר, הרומאים הפכו את קיסריהם לאחר מותם לאלילים.

הקשר בין דת ומדינה נתן לשליטים, באופן מובן, לגיטימציה נוספת. השילוב של כוח גשמי עם עוצמה רוחנית, העניק להם שליטה מוחלטת על קיומם הפיזי והרוחני של הנתונים למרותם. (מאוחר יותר אנחנו עומדים לראות כיצד הכנסייה הקתולית תשתמש באותו כוח באירופה של ימי הביניים).

בעוד שקבלת דת המדינה הייתה חלק חיוני בזהות הרומית ובנאמנותם למדינתם, הרומאים היו גם מעשיים – הם למדו מהניסיון היווני, על הקושי לכפות על היהודים לעבוד לאלילים. הם גם ראו בעצמם שהיהודים שונים משאר העמים הפגאניים, בכך שלא עשו כל מאמץ להתאים את עצמם לסביבה. מסיבות אלו הרומאים העניקו ליהודים, פטור רשמי מדת המדינה.

מצד אחד, הייתה זו מדיניות חכמה מאוד וסובלנית. אך מצד שני, לצידה של מדיניות זו הופיע מס מיוחד שנקרא "פיסקוס יודאיקוס". אתם רוצים להיות פטורים מהדת שלנו? אין בעיות, כל עוד אתם משלמים על הזכות המיוחדת.

לכאורה, היהודים יכלו פשוט לשלם את מיסיהם, ולנהל את ענייניהם כרצונם. אבל, כפי שנראה בהמשך, הדברים לא הלכו כל כך חלק...

שגשוג כלכלי

לעת עתה היהודים היו מסודרים היטב, לכל הפחות מבחינה כלכלית (אם לא רוחנית), וזאת במידה רבה תודות ליחסי הידידות של הורדוס עם הרומאים.

הורדוס זכה לתמיכה רומית מלאה, בהיותו חולש על טריטוריה מאוד חשובה, אשר כללה מספר דרכי מסחר ראשיות. ממלכת יהודה היוותה מעין תחנה מרכזית עבור סחר הבשמים שהגיע מתימן, דרך חצי האי ערב, לעבר המזרח התיכון. ובנוסף, היו אלה החלקים הפוריים ביותר, מבחינה חקלאית, במזרח התיכון. שטחים שהיו מפורסמים בשמן הזית שלהם (ששימש כמקור העיקרי למאור, ולא רק למאכל), בדקלים שבהם (הממתיק העולמי לפני ימי הסוכר), וביינותיהם.

הוא בנה במלוא המרץ – ערים, ארמונות ומבצרים, שחלקם עדיין ניצבים על תלם.

הורדוס השתמש ברווחים העצומים שגלגל מהסחר, על מנת להוציא לפועל סדרה של תוכניות בנייה שאפתניות – וביניהן כמה מהמבנים המפוארים ביותר בעולם.

ובעצם, אלמלא היו סוגרים את רשימת "פלאי תבל" לפני ימיו של הורדוס, הוא לבטח היה זוכה לזקוף חצי מהרשימה על שמו. כמעט כל הארכיאולוגים והסטודנטים ל"ארכיטקטורה של העולם הקדמון" מתייחסים אליו, כאל הבנאי הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית.

הוא בנה במלוא המרץ – ערים, ארמונות ומבצרים, שחלקם עדיין ניצבים על עומדם:

 

  • מבצרי מצדה, אנטוניה והרודיון.

  • עיר הנמל קיסריה.

  • המבנה המפואר מעל למערת המכפלה בחברון.

  • הביצורים המאסיביים סביב ירושלים, כמו גם שלושה מגדלים בכניסה לעיר (ששרידיהם נקראים כיום באופן אירוני "מגדל דוד") ועוד הרבה יותר.

 

בהרודיון, במבצע אדריכלי מדהים – הורדוס הקים הר מלאכותי, ועל פסגתו ארמון ענק. לצערנו, הוחרב הארמון בשנת 70 לסה"נ במהלך המרד הגדול.

הורדוס בנה מבצר נוסף – מצדה, על פסגתו של הר שולחן, רמה סלעית במדבר – שהכיל את כל השכלולים הטכנולוגיים של אותה עת. למצדה הייתה מערכת מדהימה לאספקת מים, שהשקתה גנים חקלאיים, לצורך אספקת מזון טרי לתושבים. (מצדה פתוחה גם היום למבקרים, וזהו אתר שבהחלט שווה לראות).

עיר הנמל קיסריה ראויה לציון באופן מיוחד – לא רק בגלל היותה מרכז סחר עולמי ועיר המנהל הרומאית של יהודה, אלא גם משום שהיא הפכה לסמל בעיני היהודים, לכל דבר אלילי, רומאי ומנוגד ליהדות. כאן יצר הורדוס נמל מלאכותי מדהים (אחד משני הנמלים הגדולים ביותר באימפריה), הוסיף אמפיתיאטרון מקסים, היפודרום למרוצי מרכבות (כמו בסרט בן-חור), בתי מרחץ ומקדש גדול שהוקדש לקיסר ה"אלוהי" אוגוסטוס קיסר. (ניתן לבקר כיום בחפירות קיסריה המרשימות במיוחד).

מקדש הורדוס

הפרויקט השאפתני ביותר של הורדוס, היה חידוש בניין בית המקדש, שללא ספק, הייתה מטרתו רכישת עמדה בקרב נתיניו, אשר כפי שידע, זלזלו בו.

10,000 גברים ועשר שנים נדרשו רק על מנת לבנות את חומת ההגנה המקיפה את הר הבית (שעל גביו ניצב כיום מסגד כיפת הסלע המוסלמי). הכותל המערבי, הוא רק חלק מאותה חומה בת 500 מטר, אשר תוכננה לתמוך במשטח ענק מעשה ידי אדם, שיכול להכיל תריסר מגרשי כדורגל.

לשם מה היה צורך בשטח כל כך רחב?

ההיסטוריונים מעריכים, שבין ששה לשבעה מיליון יהודים חיו ברחבי האימפריה הרומאית (ומיליון נוסף בפרס). רבים מהם היו עולים לירושלים בשלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות, כך שנוצר צורך בשטח נרחב מספיק, על מנת להכיל בתוכו כמות רבה כל-כך של בני אדם.

כשהגיעו הדברים לבניית המקדש עצמו, אפשר לומר שהורדוס ממש יצא מגדרו, ואפילו התלמוד מציין, שהתוצאה הסופית הייתה מרהיבת עין: "מי שלא ראה בית המקדש בבניינו לא ראה בניין מפואר מעולם" (מסכת סוכה, דף נב עמ' א).

קודש הקודשים צופה בזהב, הקירות והעמודים של המבנים האחרים נבנו משיש לבן, הרצפות היו של שיש כחול, שהגוון הייחודי שלו נתן תחושה של ים רוחש, הוילונות נארגו מסיבים בגווני הכחול, לבן, אדום וארגמן, לתאר, על פי דברי יוסיפון, את מראה השמים.

המקדש היה מצופה מסביב בלוחות זהב גדולים, שקרני השמש הראשונות השתקפו בהם כלהבות של אש.

יוסיפוס פלביוס תיאר את המקדש ביופיו. על פי דבריו, במבט מבחוץ היה למקדש כל מה שעין או לב יכלו לדמיין. המקדש היה מצופה מסביב בלוחות זהב גדולים, שקרני השמש הראשונות השתקפו בהם כלהבות של אש. מי שהתבונן בהם נאלץ להסיט במהרה את עיניו, כאילו הוא מתבונן ישירות בפני החמה. לזרים שצפו במקדש מרחוק הוא היה נראה כמו הר מכוסה בשלג, משום שהחלק שלא צופה בזהב היה לבן בוהק.

הורדוס מצא לנכון להציב בכניסה הראשית נשר רומאי גדול, שהיהודים הדבקים בדתם ראו בו חילול הקודש. קבוצה של תלמידי חכמים ניתצה מייד סמל זה של עבודת אלילים ועריצות, אבל הורדוס לכד אותם, הובילם בשלשלות למקום מגוריו ביריחו, שם שרפו אותם חיים.

לאחר שהורדוס סיים את בניית בית המקדש, הוא דאג שאירועים מסוג זה לא יוסיפו להפריע לתפקודו. לשם כך מינה כהן גדול מטעמו, ובאותו זמן הוציא להורג ארבעים ושישה מחברי הסנהדרין, בית הדין הרבני.

רדיפות הורדוס

רדיפות הורדוס ידועות לשמצה והן כללו אפילו את בני משפחתו.

הורדוס, שידע שמעמדו כיהודי מוטל בספק, רצה לשאת לאשה את מרים – נכדתו של הורקנוס, ולכן למעשה נסיכה חשמונאית – במידה רבה על מנת לזכות ללגיטימציה בעיני העם היהודי. כמו כן אי אפשר להתעלם מכך שהוא אותה עד כדי טירוף.

על פי דברי יוספוס פלביוס, הורדוס אכן נשא אותה ונולדו להם שלושה בנים ושתי בנות. הצעיר מהבנים נשלח להתחנך ברומא ושם הוא נפטר. אבל בשני הגדולים הוא נהג, בהתחשב בייחוסה של אמם ומשום שהם נולדו לאחר שהפך למלך, כאילו הם מזרע מלוכה. יחד עם זאת, מעל לכל עמדה אהבתו העזה למרים אשתו.

הבעיה הייתה, שבה במידה שהורדוס אהב את מרים, כך היא שנאה אותו – ובעיקר בגלל מה שעולל לאחיה אריסטובולוס.

הורדוס הפך את אריסטובולוס לכהן גדול בגיל 17, ועקב בדאגה כיצד האיש הצעיר צובר אהדה רבה בקרב העם. הדבר לא היה מפתיע, מכיוון שאריסטובולוס היה חשמונאי עם זכות הלכתית להיות לכהן גדול – יהודי אמיתי וכהן אמיתי.

אבל הדבר איים על הורדוס יותר מידי, והוא הטביע אותו.

הורדוס קינא, מאותה סיבה ממש, גם בבניו עצמו ובשרו, ובדומה לדרך בה 'טיפל' בגיסו, רצח גם אותם.

מאוחר יותר הורדוס קינא, מאותה סיבה ממש, גם בבניו עצמו ובשרו, ובדומה לדרך בה 'טיפל' בגיסו, רצח גם אותם.

בסופו של דבר, גם את אשתו האהובה רצח מתוך קנאה. ושוב על פי יוסיפוס – התאווה שלו הייתה מוציאה אותו מדעתו, והוא היה קופץ ממיטתו ומתרוצץ בטירוף בארמונו. אחותו ניצלה את ההזדמנות לאמת את חשדותיו לגבי יוסף (שנחשד כמאהבה של מרים). ואז, מתוך זעם וקנאה בלתי נשלטים, הוא ציווה להרוג את שניהם מייד. אבל ברגע שכעסו חלף, הוא הצטער על מה שעשה. אש תשוקתו אליה הייתה כה עזה, שהוא לא היה יכול לסבול את המחשבה שהיא מתה, והיה ממשיך לדבר אליה כאילו היא עדיין בחיים...

אדם לא יציב, במלים עדינות. ואפילו אוגוסטוס אמר עליו: "עדיף להיות כלבו של הורדוס, מאשר אחד מבניו".

חכמינו לעומת זאת מספרים שמרים התאבדה בקפיצה מהגג קודם שהורדוס הספיק להינשא לה. הורדוס שימר את גופתה בדבש מאחר והוא לא יכל להתמודד עם העדרה. אדם לא יציב כבר אמרנו...

הפרנויה של הורדוס, התערבותו בהנהגת המקדש והתמסרותו להתייוונות של העם היהודי, כולם יחד חברו לתחושת אי שביעות רצון גוברת, שהתפרצה כמרד נגד הרומאים כשבעים שנה לאחר מותו.

מאבק רוחני

מתחת לעובדות הרוחשות על פני השטח, התנהל קרב רוחני עמוק יותר – בין עבודת האלילים לבין היהדות. בנוסף, הרגשות הלאומיים היהודיים החלו לצוף ולעלות.

העובדה שההלניזם שלט ביהודה, רק הוסיפה שמן למדורה. מספר רב של יוונים, בשיתוף עם גויים אחרים שאימצו לעצמם את סגנון החיים היווני, התגוררו שם מאז ימי האימפריה היוונית, וכעת, בעידוד הרומאים, זרים הלניסטיים נוספים באו להתיישב בארץ.

בנוסף לכך, המעמד היהודי העליון על אף היותו מיעוט, נהה אחר התרבות האליטיסטית הזאת וכמובן, המלך בעצמו היה מתייוון במוצהר.

הורדוס ראה את עצמו בתור המנהיג הנאור, שיביא את עמו הנחשל אל העולם המודרני.

הורדוס ראה את עצמו בתור המנהיג הנאור, שיביא את עמו הנחשל אל העולם המודרני. לשם כך הוא עשה כל מה שראה כנחוץ, על מנת להשיג את המטרה האידיאלית שלו, כולל רדיפות ורציחה המונית של כל החכמים, שנתפשו בעיניו כאיום על שלטונו וכמכשול בדרך להתייוונות המסיבית של העם היהודי.

כתוצאה מהתערבותו של הורדוס ומההשפעה ההלניסטית המתגברת בקרב השכבות היהודיות הגבוהות, הסתאבה מאוד ההנהגה בבית המקדש. הצדוקים – כת דתית של שכבת העשירים, אשר שיתפו פעולה עם הרומאים על מנת לשמור על כוחם – שלטו כעת במקדש, לצערם הרב של הזרם המרכזי של הרוב היהודי – הפרושים, ושל המיעוט הקיצוני הדתי – "הקנאים".

הקדירה החלה לרחוש, ובקרוב תעלה על גדותיה.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן