רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 32: הילל ושמאי

ו׳ בשבט ה׳תשס״ה ו׳ בשבט ה׳תשס״ה 16/01/2005 | מאת הרב קן ספירו

בתקופה של ירידת הדורות והסתאבות כללית, מציינים הלל ושמאי את ההיבטים החיוביים שנותרו.

בפרק 28, עסקנו בקרע בין הפרושים (הזרם המרכזי ביהדות) לצדוקים (היהודים אשר האמינו רק בתורה הכתובה, ונהגו על פי פירושיהם העצמיים). בפרק 31, הסברנו כיצד הטבח של הורדוס בהנהגה הרוחנית והתערבותו בהנהגת המקדש (שלא להזכיר את מאמציו לייוון את היהדות), גרמו לסיאוב נרחב בכהונה. אבל עדיין לא דיברנו על ההיבטים הטובים והחיוביים שהיו באותה עת ביהדות.

מה שברור הוא, שכל מוסדות הדת – הישיבות, בתי הכנסת וכו' – נוהלו על ידי יהודים מהזרם המרכזי ותפקדו כראוי. גם הסנהדרין (בית הדין היהודי העליון) עדיין פעל והתקיים, למרות שסמכויותיו קוצצו באופן ניכר. נוסף על כך, הרבנים המשיכו ללמוד וללמד והמשכיות מסירת התורה בשרשרת הדורות נשארה ללא הפרעה.

פתיחתם של "פרקי אבות" מתעדת, כיצד הועבר לפיד המסורת לאורך השנים – החל במשה, שמסר את התורה ליהושע, ומשם לזקנים, לנביאים, לאנשי כנסת הגדולה (הסנהדרין), וכך הלאה.

כששמעון הצדיק, אחרון אנשי כנסת הגדולה (ר' פרק 26) נפטר, בשנת 273 לפנה"ס, נפתחה התקופה המוכרת בשמה "תקופת הזוגות".

מאותו זמן ואילך, אחזו תמיד שני חכמים בהגה ההנהגה הרוחנית והמסורת היהודית. האחד היה נקרא אב בית דין (ראש הסנהדרין), והשני – נשיא. זוגות אלה נמנים כולם ב"פרקי אבות".

הזוג האחרון ואולי המוכר מכולם היו הלל ושמאי.

אהבת התורה של הלל

הלל, שהגיע לישראל מבבל, היה עני מאוד. התלמוד מספר כמה סיפורים מרתקים על עוניו הרב, ועל אהבת התורה העזה שפיעמה בו. לדוגמא, הוא היה כל כך עני, שלא תמיד היו ברשותו שתי הפרוטות הנחוצות, על מנת לשלם את דמי הכניסה אל בית המדרש. בכדי ללמוד, הילל עלה על הגג, והקשיב דרך הארובה. באחד מימי הקור, הלל ישב על הגג, עד שקפא ואיבד את הכרתו. תלמידי בית המדרש שחשו לפתע כי נעשה חשוך בחדר, עלו לגג כדי לבדוק מה מסתיר מהם את האור, ומצאו את גופו של הלל מוטל על פתח הארובה. הם הכניסו אותו פנימה, חיממוהו ועוררו אותו מעלפונו.

למרות עוניו הרב, שלא פגע או הפחית במידת ההערכה שחשו האנשים כלפי חוכמתו, הגיע הילל למעמד של נשיא; באותו זמן היה שמאי בעמדת אב בית דין.

הלל ושמאי עצמם נחקלו אזה עם זה פעמים בודדות בלבד, אך תלמידיהם מפורסמים במחלוקותיהם בתחומים שונים של ההלכה היהודית. ההלכה מסכימה באופן כללי עם בית הלל. התלמוד (עירובין יג, ב) מסביר מדוע:

 

יצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי א-לוהים חיים, והלכה כבית הלל".

אם אלה ואלה דברי א-לוהים חיים, מדוע ההלכה נפסקת דווקא על פי שיטת בית הלל?

 

מסביר התלמוד:

 

"מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן."

 

כוונת התלמוד בדבריו, כי תלמידיו של הלל היו צנועים וענווים. הם לא הביעו את דעתם לשם התנצחות גרידא ועל מנת "לנצח" את היריב, להפך, הם היו לומדים היטב את דעותיה של האסכולה השנייה – בית שמאי, ולא רק זאת, אלא שבענוותנותם היו מזכירים את דברי בית שמאי לפני דבריהם.

זמנים מסוכנים

חשוב לזכור, ששעד זמן זה בקושי היו מחלוקות וספקות בפרטי ההלכה היהודית. מה השתנה אם כן, בימי הורדוס?

אנו נמצאים בתקופה, המרוחקת כ-1,300 שנה ממעמד הר סיני. העם היהודי גלה מארצו ועם חזרתו נאלץ להתייצב למול מאבקים רבים – השפעת היוונים, המלחמה נגד שלטון יוון, הסתאבות מלכות בית חשמונאי ולסיום, ההשתלטות הרומאית והשחיתות שהגיעה עם הורדוס, כל אלה הותירו אותם מוכים וחבולים.

כתוצאה מחוסר השקט הזה, חלה ירידה ניכרת ברמת לימוד התורה בין היהודים, מה שהביא לחוסר בהירות. אכן, תהליך המסירה בעל פה התחיל "להתבלות בקצוות". (התלמוד עדיין לא נכתב, אבל הולך ומתקרב הזמן בו יחליטו גדולי התורה, שאין מנוס אלא לכתוב את התורה שבעל פה, משום שהיא עלולה להישכח).

הויכוח היה בדרך כלל על פרטים מינוריים.

חשוב לדעת שכיום, כאשר פוגשים בויכוחים הללו בתלמוד (והוא מכיל אלפים מהם!), נוכחים לדעת, שהרבנים לא התווכחו על נושאים משמעותיים ועקרוניים כגון: "האם מותר ליהודים לאכול חזיר?", הויכוח נסב בדרך כלל על פרטים מינוריים. רבים מהם היו ויכוחים על עקרונות תיאורטיים, שלעולם לא יתרחשו במצב מציאותי כלשהו.

נסיגה רוחנית

אך גם אם מחלוקות אלו היו קטנות, עלינו לראות בהן חדשות רעות, משום שהן אינן מסמלות רק ירידה ברמת ההשכלה, אלא מעבר לכך – ירידה במעמדו הרוחני של העם היהודי. תופעה זו נקראת "ירידת הדורות". ככל שהעם היהודי היה קרוב יותר להר סיני, מבחינה כרונולוגית, כך היו הדברים ברורים יותר וההפך.

חשוב מאוד להבין את המבט המסורתי של העם היהודי על תהליך המסירה. האדם המודרני סבור, שככל שאנחנו מגיעים לשלב מאוחר יותר בהיסטוריה, כך יש לנו יותר טכנולוגיה, ולכן אנחנו יותר מתקדמים. התפישה היהודית לעומת זאת הפוכה לגמרי. על פי היהדות, לבני האדם בעבר, היתה רמה רוחנית גבוהה יותר. שכן ככל שאנו קרובים יותר למעמד הר סיני מבחינה כרונולוגית, כך הדברים ברורים יותר.

תהליך המסירה של העם היהודי בכללותו, הוא אחד מההיבטים המדהימים של ההיסטוריה היהודית. עצם העובדה, שהתורה שבעל פה הועברה משך אלפי שנים, יושמה על תרחישים שונים ומגוונים, ועדיין, הגוף הבסיסי של ההלכה היהודית לא השתנה, פשוט מדהימה!

היום, אנחנו בנקודה הרחוקה ביותר, ולכן עבורנו הדברים מעורפלים ביותר.

אבל, ככל שעם ישראל היו קרובים יותר להר סיני, כך הם היו יותר רוחניים, וכך הבינו בבהירות רבה יותר את רצון הא-ל. היום, אנחנו בנקודה הרחוקה ביותר, ולכן עבורנו הדברים מעורפלים יותר. זו הסיבה שבגללה איננו יכולים לעקור ולבטל הלכות יהודיות שנקבעו על ידי חכמי הדורות שקדמו לנו, שכן אין לנו את התפישה הכוללת וההבנה המלאה של ההשלכות של כל פרט.

המחלוקות ציינו את ראשיתו של תהליך, שעמד להפוך את היהדות למסובכת הרבה יותר. עוד ועוד מחלוקות עומדות להתגלע.

תקופת זמן זו מגלה סימפטום נוסף של בעיה משמעותית, המטרידה את העם היהודי – חוסר הרמוניה.

חוסר הרמוניה זה בין הצדוקים, הפרושים והקנאים, יצר אטמוספרה של "שנאת אחים" אשר ערערה את אחדותו של העם היהודי בזמן בו החליטו למרוד ברומאים.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן