רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 42: עליית האסלאם

י״ב בסיון ה׳תשס״ה י״ב בסיון ה׳תשס״ה 19/06/2005 | מאת הרב קן ספירו

מוחמד הגיב בזעם, כאשר היהודים סירבו להכיר בו כבאחרון הנביאים.

בפרק האחרון, תיארנו בהרחבה את ההשפעה היהודית על רומא האינטלקטואלית, לפני עליית הנצרות. בדומה, גם היהודים שחיו בחצי האי ערב, השפיעו בצורה חיובית על שכניהם.

במהלך התקופה בה התעמתו היהודים עם האימפריה הרומאית, היו כאלה שנמלטו לאזורים שנמצאו מחוץ לשליטת רומא, וייסדו ערים וכפרים רבים בחצי האי ערב. עיר מפורסמת, שכמעט ודאי נוסדה על ידי יהודים, הייתה יתריב, המוכרת כיום בתור העיר "מדינה", הנחשבת לעיר השנייה בקדושתה לאסלאם (לאחר מכה).

כמו ברומא, גם כאן משכה היהדות המקומית, מספר ניכר של גרים אל דרך החיים שלה, ואף מספר גדול יותר של מעריצים. אחד מאלה שהתרשמו מהנאמנות היהודית הבלתי מתפשרת למונותיאיזם, היה סוחר צעיר שנקרא מוחמד אבן עבדאללה.

על אף שמסעותיו חשפו אותו לנצרות, וללא ספק הוא גם הושפע ממנה, מוחמד מצא שאספקטים מסוימים בנצרות בעייתיים – ובמיוחד, תורת השילוש הקדוש, שלא נראתה בעיניו לגמרי מונותיאיסטית. על פי התיעוד הוא אמר:

 

"כופרים הם אלה שאומרים, 'אללה הוא המשיח, בנה של מרים...' כופרים הם אלה שאומרים 'אללה הוא אחד משלושה'. יש רק א-ל אחד. אם הם לא יחדלו מלומר כך, אלה מהם שכופרים יענשו בחומרה." (קוראן, סורה 5, 71-73)

בכל אופן, אין ספק שבשלבים הראשונים של התעוררותו הרוחנית, מוחמד התרשם מן היהודים במידה רבה. כותב ס.ד. גויטן ב-Jews and Arabs (יהודים וערבים):

 

 

הערכים המהותיים של אמונה בא-ל אחד – בורא העולם, א-לוהי הצדק והרחמים, שהכל וכל אחד גלויים לפניו – הגיעה לידיעתו של מוחמד (כפי שמעולם לא הפסיק מלהדגיש), מישראל.

 

אין ספק, שהיה לו ידע מסוים בתורה, מכיוון שלאחר מכן הוא יצטט את משה (הגם שלא תמיד במדויק), יותר ממאה פעמים ב"קוראן" – התיעוד של הוראותיו, שהפך לספר הקדוש של הדת החדשה. מתוך 25 הנביאים המוזכרים בקוראן, 19 הגיעו מכתבי הקודש היהודיים. כמו כן, הלכות ומנהגים רבים של האסלאם מקבילים ליהדות. כמו למשל: ברית מילה ואיסור אכילת חזיר.

בני ישמעאל

מוחמד הסיק במהלך לימודיו, שהערבים הנם צאצאיו האחרים של אברהם – משושלת ישמעאל, בנה של האמה המצרית, הגר. צאצאים אלו, מפאת הזמן שחלף, שכחו את תורת המונותיאיזם אותה ירשו לפני דורות רבים וכעת, החזרת האמונה בא-ל אחד לבני ערב, הפכה עבורו למשימה ראשונה במעלה. פאול ג'ונסון מסביר בספרו-History of the Jews (היסטוריה של היהודים):

 

"מה שנראה שהוא [מוחמד] קיווה לעשות, היה להשמיד את הפוליתיאיזם ועבודת האלילים של תרבות המדבר, על ידי הקניית המונותיאיזם המוסרי היהודי לערבים, בשפה שהם יוכלו להבין, ובמונחים שמתאימים לדרכיהם. הוא קיבל את א-לוהי היהודים ואת נביאיהם, את הרעיון של הלכה קבועה הכלולה בכתבי הקודש – הקוראן שמהוה תחליף ערבי לתנ"ך – והתוספת של תורה שבעל פה שמיושמת בערכאות דתיות."

 

אין ויכוח, שהעולם הערבי אליו נולד מוחמד, היה זקוק בדחיפות לערכי מוסר ורפורמות חברתיות.

אין ויכוח, שהעולם הערבי אליו נולד מוחמד, היה זקוק בדחיפות לערכי מוסר ורפורמות חברתיות. מכה של ימיו הייתה מקום מרכזי לעבודת אלילים. אנשי שבטי ערב, באותו דור, עבדו שם לפנתיאון של אלילים – כולל אל-לת, אלת השמש, ואל-עוזה, אלילה המזוהה עם כוכב ונוס, שתיהן "בנותיו" של האל הראשי, שהוכר בשמו אל-לה (אללה) או "האלוהים".

הכעבה, המקדש המקיף את המטאוריט השחור המפורסם, אשר סגדו לו במכה לפני זמנו של מוחמד, היווה גם הוא אתר מזבח, בו הועלו קורבנות אדם, בפני אלילים אלה ואחרים.

אפשר לתאר את המוסריות של בני שבטי הסביבה, בלשון עדינה, כמבולבלת. האסטון סמית, בספרו הקלאסי The Religions of Man (דתות האדם) מרחיק לכת וקורא לחברה הערבית, לפני עלייתו של מוחמד, "ברברית". נאמנות שבטית עמדה מעל לכל; חוץ מזה, כלום לא עזר למנוע את נקמות הדם, קטטות השיכורים והאורגיות, אליהם הובילו חיי המדבר הקשים.

חזיונו של מוחמד

מוחמד סלד מהמציאות האכזרית והגסה שסבבה אותו. בשנת 610, בגיל 40, הוא נמלט למערה במדבר, ושם, על פי המסורת המוסלמית, הוא חווה סדרה של חזיונות מיסטיים, כולל התגלותו של המלאך גבריאל. הוא חזר מן המדבר חדור במשימה רוחנית, לשנות את החברה הפגאנית שסביבו.

מוחמד הטיף כנגד חיי ההפקרות, בעד הצורך בשלום, בצדק ובאחריות חברתית. הוא דגל בשיפור מעמדם של העבדים, היתומים, הנשים והעניים, ובהחלפת הנאמנות השבטית, בחברה מונותיאיסטית חדשה, אשר לה קרא אסלאם – במשמעות: כניעה לא-לוהים.

האסלאם, על פי מוחמד, מושתת על חמישה עמודי יסוד:

     

     

  • אמונה בא-ל אחד ("אין א-ל מבלעדי אללה").

     

  • תפילה (חמש פעמים ביום).

     

  • צדקה (2.5% מהכנסותיו של האדם).

     

  • עלייה לרגל למכה, שנקראת חאג' (פעם בחיים).

     

  • צום (הצום נמשך מעלות השחר ועד לשקיעה, במשך שלושים יום, במהלך "חודש הרמדאן").

 

מאוחר יותר הוסף העמוד השישי – מלחמת קודש, המכונה: ג'יהאד. (דרך אגב, המשמעות המקורית של ג'יהאד, הייתה מלחמה פנימית בין טוב לרע, אבל היא הומרה ברעיון, של מאבק חיצוני נגד העולם הלא אסלאמי).

חדור בלהט, שהוא כוח ההצלחה של בעלי החזון הגדולים באמת, מוחמד לא ויתר.

בתחילה, משך אחריו מוחמד חסידים מועטים בלבד. לאחר שלוש שנים, היו לו בקושי 40 איש שהתאסלמו. אבל, חדור בלהט, שהוא כוח ההצלחה של בעלי החזון הגדולים באמת, מוחמד לא ויתר. אט אט, הוא בנה לעצמו מעגל קבוע של מאמינים.

ככל שיותר אנשים הלכו בעקבותיו, כך הם עוררו יותר תשומת לב, ויחד עם זאת, גם יותר עוינות. סוחרי מכה, שמחייתם הייתה תלויה באתרים האליליים ובפולחנים בעיר, לא היו מוכנים לוותר בקלות. הם ניסו לקשור קשר נגדו ולרוצחו, אבל מוחמד נמלט ברגע האחרון.

בעוד שרדיפת המוסלמים גאתה במכה, סבלה העיר יתריב מבעיות של מאבקים פנימיים. משלחות מיתריב החליטו, ש"הנואם המלהיב ממכה", מתאים להיות האיש שיביא לסדר בתוהו ובוהו. לאחר שזכה להסכמתם של נציגי העיר לעבוד רק לאללה, מוחמד הסכים להגר. המסע שלו ליתריב בשנת 622 לספירה, השנה הראשונה בלוח השנה המוסלמי, הונצחה בתור ה"הג'ירה".

כך, ניצלו חייו, ואופקים חדשים נפתחו בפני משנתו. היה זה ביתריב – המוכרת כמדינה, "עירו של הנביא" – שהאסלאם הכה בה שורש של ממש.

ברגע שמוחמד הפך את מדינה למבצרו, הוא גייס צבא של 10,000 איש, ובשנת 630 לספירה, יצא לעבר מכה, כשהוא מתכוון לטהר את הכעבה ולהפכה למרכז פולחן לא-ל אחד – אללה.

הצלחתו הייתה אגדתית – כאשר הוא מת שנתיים לאחר מכן, כל ערב הייתה תחת שליטה מוסלמית.

מוחמד והיהודים

הבעיה היחידה שבה נתקל מוחמד במדינה – ובכל מקום אחר – הייתה היהודים. הם לא היו מוכנים בשום אופן לקבל את הגרסה הערבית שלו ליהדות. בה במידה שהתנגדו בעבר לנצרות, כך דחו כעת את האסלאם.

יחד עם זאת, ליהודים היו הרבה פחות בעיות עם האסלאם מאשר עם הנצרות. האסלאם היה מונותיאיזם טהור, בעוד שהנצרות הושתתה, בין השאר, גם על המיתולוגיה האלילית. האסלאם לא טען, שמוחמד הוא "א-לוהים", או "בנו של א-לוהים", או שא-לוהים נחלק לשלושה חלקים. האסלאם שמר על רבים ממנהגי היהדות ומצוותיה, שלא כמו הנצרות שהמירה את חוקי התורה, באמונה בישו.

ההסכמה החשובה ביותר בין האסלאם ליהדות, הייתה שאברהם הנו אביהם הקדמון, הן של היהודים (דרך בנו יצחק) והן של המוסלמים (דרך בנו ישמעאל), מה שהפך את שני העמים לאחים למחצה. אבל אי ההסכמה הגדולה ביותר עלתה על הפרק, כאשר מוחמד טען, שהוא אחרון הנביאים שנשלח על ידי הא-ל, ושדבריו הם ההתגלות האחרונה, בעוד שהיהודים לא יכלו לסבול רעיון זה.

התנגדותם כאבה למוחמד, אשר הגיב כלפיהם בעוינות והשקיע מאמצים רבים לנתק את האסלאם משורשיו היהודיים. השבת הועברה ליום ששי, כיווני התפילה שונו מירושלים למכה ומרבית חוקי הכשרות היהודיים סולקו מהאסלאם, להוציא הלכות השחיטה, איסור אכילת חזיר ואיסור אכילת דם.

מוחמד עמד על כך, שהיהודים מעוותים את התורה שלהם עצמם.

יותר מזה, מוחמד עמד על כך, שהיהודים מעוותים את התורה שלהם עצמם: אברהם לא התכוון להעלות את יצחק לעולה על הר המוריה, אחת מגבעות ירושלים; אלא, אברהם לקח את ישמעאל למכה, שם הוא הציע להקריבו לאללה, על אבן הכעבה השחורה.

אם היהודים לא קיבלו קודם לכן את טענתו של מוחמד לנבואה, כעת, הם לעגו לו בגלוי, על מה שהחשיבו כ"פיברוק" מושלם. לעג שרק החריף את המצב. כעסו של מוחמד וקללותיו כלפי היהודים מתועדים בקוראן:

 

     

  • אות קלון ושפלות נטבע בהם, והם יפגשו בחרון אף האלוהים.

     

  • מכל בני האדם ודאי תמצא שהיהודים ... לוהטים בשנאתם למאמינים.

     

  • הם מוכרים בשגיאותיהם ובשאיפתם להטות אתכם מן הדרך ... אבל אלוהים קלל אותם על כפירתם.

 

כמה מההולכים בדרכיו, עתידים לתרגם את דבריו אלה, כאישור לטהר את העולם מיהודים, בה בשעה, שמוסלמים אחרים עתידים להתייחס ליהודים מעט טוב יותר. (נראה זאת בהמשך הסדרה).

ג'יהאד

בזמן מותו של מוחמד בשנת 632, ערב הייתה מאוחדת ונכונה לג'יהאד – מלחמת הקודש, שתביא את העולם אל "אללה". תוך זמן קצר הם החלו לנוע בכוח מטיל אימה, לעבר האימפריות הביזנטית והפרסית.

מה היתה המשמעות של תקופה זו לגבי היהודים?

עונה הרב בערל ויין ב Echoes of Glory (הדי תהילה):

 

"מרבית ההיסטוריונים היהודים (עד להיסטוריונים הרביזיוניסטים החדשים), משוכנעים שהכנסייה הביזנטית התכוונה לשרש את היהדות לחלוטין, אלמלא הייתה מובסת על ידי הגל הגואה של האסלאם. כך, אפשר לראות את בואו של האסלאם, כהשגחה א-לוהית, שאפשרה ליהודים להתחמק מבעד לסדקים, שיצר האסלאם, ברדיפות הכנסייה הביזנטית. בכל אופן, כמו בכל ה"מתנות" שניתנו לישראל לאורך ההיסטוריה היהודית, גם האסלאם יתגלה כאליה שקוץ בה."

 

סדרת גזרות הוטלה עליהם, מרביתן על מנת להפרידם, להשפילם ולהדגיש את עמדתם הנחותה.

היהודים סווגו כ"אהל אל ד'מה" – בני חסות, והורשו לחיות בארצות האסלאם, מבלי שיוכרחו להמיר את דתם. אבל, סדרת גזרות הוטלה עליהם, מרביתן על מנת להפרידם, להשפילם ולהדגיש את מעמדם הנחות.

לדוגמא, יהודי לא יכול היה לשאת את ראשו מעל למוסלמי. לכן, אם יהודי היה הולך בדרך, ומוסלמי עבר לידו, היהודי היה צריך להיכנס לתוך התעלה בצד הדרך, מתוך כבוד למעמדו הנעלה של המוסלמי. יהודי לעולם לא היה יכול להעיד נגד מוסלמי בבית המשפט (מה שאומר, שלגבי יהודים לא היה צדק). יהודי לא יכול היה לבנות בית כנסת גבוה יותר מהמסגד (זו הסיבה, שארבעת בתי הכנסת הספרדיים בעיר העתיקה של ירושלים, נבנו מתחת לפני הקרקע). צריך לציין, שלאורך ההיסטוריה, כמה מחוקים אלה לא נכפו בצורה אחידה. היו תקופות, בהן יהודים שחיו בארצות מוסלמיות נרדפו בצורה גלויה, ותקופות אחרות, בהן התייחסו אליהם טוב מאוד.

בפרק הבא אנו עומדים להציץ, אל תוך אחת מהקהילות היהודיות החשובות, אשר לפחות למשך זמן מה, שגשגה תחת שליטה מוסלמית.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן