רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 45 – מסעי הצלב

כ״ד בתמוז ה׳תשס״ה כ״ד בתמוז ה׳תשס״ה 31/07/2005 | מאת הרב קן ספירו

הצלבנים יצאו לשחרר את ארץ הקודש מידי ה"כופרים", ואוי ליהודי המסכן שנקרה בדרכם.

כל עוד שלטה האימפריה הביזנטית-מזרחית, בכנסיה הנוצרית בקונסטנטינופול, איזון הכוחות בין הבישוף של קונסטנטינופול והבישוף של רומא, נשמר. אבל, כאשר היא החלה לגלות סימנים של התפוררות, רומא זכתה לעמוד בפני עצמה.

כפי שנראה, הצלבנים צמחו ברומא. אולם, לפני שנוכל לדון במסעי הצלב ובהשפעתם על העם היהודי, יהיה עלינו לחזור לאחור בהיסטוריה.

מאז המאה הרביעית לסה"נ, התכווצה האימפריה הביזנטית המערבית במידה ניכרת, הודות לגותים ולפרנקים. היא נעלמה בסופו של דבר לחלוטין ב-476, כשהיא מותירה אחריה ריק מוחלט מבחינת כלכלה, חוק ותשתיות אדמיניסטרטיביות. עובדה זו הובילה למצב של אי סדר, והכנסייה, המזוהה עם הפרנקים, נכנסה לתמונה כדי להשיב את הסדר על כנו.

כשהיא מעצבת במודע את המסגרת הביורוקרטית שלה, יצרה הכנסייה תארים ומעמדות אדמיניסטרטיביים, שהיו קיימים זה מכבר בתודעה האנושית. אין זה מקרי שהאפיפיור (או "האב הקדוש") כונה pontiff (מהמלים pontifex maximus - הכהן הגדול) - תואר ששימש קודם את הקיסר הרומי.

כיום, זכורה תקופת הזמן האפלה, בה שלטה הכנסייה באירופה המערבית ביד ברזל, כ"חשכת ימי הביניים", על אף שהיסטוריונים "מפרגנים" יותר, ישתמשו במינוח "ימי הביניים" בלבד.

פיאודליזם

כשהיא מאורגנת היטב מבחינה ביורוקרטית, הכנסייה מצאה את עצמה ממלאת תפקיד בעל חשיבות עליונה, בהתפתחות הפיאודליזם בחברה האירופאית.

שורשיו של הפיאודליזם, נעוצים בלוחמה ממושכת, שהתרחשה באותה תקופת זמן. על מנת לתמוך בלוחמים, העניקו המלכים לחייליהם חלקות אדמה, שעובדו על ידי פועלים משועבדים. הייתה זו "פירמידת ענק", שמרבית בני האדם מצאו את עצמם בבסיסה, עובדים כצמיתים, או יותר נכון - כעבדים, עבור מישהו אחר.

הצמיתים הפיאודליים עבדו עבודת פרך, מבוקר עד ערב. הם חיו בלכלוך ובעליבות כה משוועים, עד שאין ביכולתנו לתאר כיום את התנאים והמחסור של אותה תקופה.

תפקידה של הכנסייה במערכת הפיאודלית היה מגוחך למדי. לא רק שהיא לא נלחמה בחוסר הצדק, אלא היא אף סייעה במרץ ליצור אותו, כמו גם לגרוף מכך רווחים נאים.

הכנסייה תמכה בפערים של המערכת הפיאודלית, באמצעות התבטאויות שונות, שטענו בצורה ברורה, שא-לוהים עצמו חפץ בהיווצרות המעמדות. ובמלים אחרות - לעוני יש ערך רוחני רב, והמלך, הוא אדם שהוסמך לתפקידו משמים, כך שאין לערער על סמכותו.

נשאלת השאלה הנוקבת, מדוע?

היא המשיכה להרחיב את נכסיה, עד שהפכה לבעלת הקרקעות הגדולה ביותר באירופה.

התשובה ברורה למדי - הכנסייה בכבודה ובעצמה, הייתה "השחקן הראשי" במשחק הפיאודלי! בהיסטוריה המוקדמת שלה, התחילה הכנסייה לרכוש קרקעות. בתחילה, היא השתלטה על רכושם של מקדשים פגאניים וכוהני עבודה זרה. מאוחר יותר היא המשיכה להרחיב את נכסיה, עד שהפכה לבעלת הקרקעות הגדולה ביותר באירופה, כשהיא גובה כמויות עצומות של מיסים, מהאיכרים חסרי המזל.

המלומד האוקספורדי, הנרי פלפס-בראון בספרו - Egalitarianism and the Generation of Inequality (שוויון זכויות בדור של חוסר שוויון) מציין, שהכנסייה "המונותיאיסטית", הייתה צריכה עדיין לשחרר את עצמה מהנטיות הפגאניות.

באופן זה, הנצרות לא רק שלא נלחמה בחוסר השוויון המשווע, אלא אף תמכה בו.

ככל שהכנסייה גדלה במידותיה, כך גדל גם הצורך בכסף, שיאפשר לקיים אותה. בעוד שבמידה מסוימת, יצאו מסעי הצלב על מנת לרסן את צמיחתה של אימפריית האסלאם, היה לכך מניע חשוב נוסף - צבירת קרקעות ונכסים עבור אוכלוסייתה ההולכת וגדלה של אירופה. המסעות הציעו פורקן "לגיטימי", ליצר תאוות נישול הקרקעות של אבירים ואצילים, מידי המון העם.

על כל פנים, הסיבה "הרשמית" שניתנה למסעות הצלב, הייתה השבת "הקבר הקדוש" מידי המוסלמים, בו לדברי המלכה הלנה (אמו של קונסטנטין), נקבר ישו לאחר צליבתו.

כנסיה זו עדיין ניצבת על עומדה, לאחר שנבנתה מחדש על ידי הצלבנים. זוהי נקודה מרכזית עבור הצליינים הנוצריים שעולים לירושלים, אף על פי שהנוצרים הפרוטסטנטים טוענים, שלא זה מקום קבורתו של ישו.

מסע ה"אבירים"

על פי תפיסתנו הרומנטית, שהתפתחה על ברכי הגרסאות ההוליוודיות של ההיסטוריה - הצלבנים הם אבירים אציליים, המצילים עלמות במצוקה. -- איזה שקר נורא!!!

אבירים ואידיאל אבירי, אמנם היו. נכון גם שהמנהיג הצלבני, המלך ריצ'ארד לב הארי (שבדרך אגב היה מהגרועים שבמלכי אנגליה), היה בהחלט לוחם בעל עוז וגבורה. אבל כאן, פחות או יותר, מסתיימת האמת.

בסך הכול היו עשרה מסעי צלב, שכיסו תקופת זמן בין המאה ה 11 ועד למאה ה 13.

מסעי הצלב הפכו להיות מסעות של טבח, אונס, וביזה, ואוי ליהודים המסכנים שנקרו בדרכם. ואכן, מסעי הצלב מציינים, את הפעם הראשונה בה הופנתה אלימות של אספסוף בקנה מידה גדול, כלפי היהודים. התנהגות שלצערנו עומדת להפוך לתבנית, שתחזור על עצמה במאות השנים הבאות. כשהפוגרומים המאוחרים רק חוזרים על רעיון זה.

היהודים לא היו קרבנותיהם היחידים - ובעצם, גם לא העיקריים - של הצלבנים. היו אלה דווקא המוסלמים. חלק ניכר מהסיבה, שבגללה נראה העולם הערבי כיום כפי שהוא נראה, קשור במידה רבה למסעי הצלב. האלימות הרבה שהופנתה כלפי העולם המוסלמי, הרסה אותו מבחינה כלכלית, גרמה לו להסתגר והניבה שנאה תהומית כלפי המערב. (אחד מההסברים מדוע הערבים צובעים את דלתותיהם בכחול עד ליום זה, הוא נגד עין הרע, מפני שכחול זהו צבע עיניהם של האירופאים הצפוניים, שבאו לרצוח אותם).

בסך הכול היו עשרה מסעי צלב, שכיסו תקופת זמן בין המאה ה-11 ועד למאה ה-13:

 

  • מסע הצלב הראשון, 1095-1099, הביא לכיבוש ירושלים מידי המוסלמים, טבח האוכלוסייה המוסלמית והיהודית שבעיר, וייסוד הממלכה הצלבנית של ירושלים (ששרדה רק עד לשנת 1187).

  • מסע הצלב השני, 1147-1149, התארגן על מנת לעזור לנוצרים לגאול קרקעות שאיבדו לטובת התורכים, אך הסתיים בכישלון מביש.

  • מסע הצלב השלישי, 1189-1192 התארגן לאחר שצלאח א-דין, סולטאן מצריים, כבש מחדש את ירושלים. זהו מסע הצלב, שבו כיכב ריצ'רד לב הארי. המסע נכשל.

  • מסע הצלב הרביעי, 1202-1204, הביא לכיבוש קונסטנטינופול, שבאותו זמן הייתה מאוכלסת על ידי הנוצרים האורתודוכסים, דוברי היוונית, אשר לא הכירו בסמכותו של האפיפיור ברומא.

  • מסע הצלב של הילדים, 1212, שלח אלפי ילדים לארץ הקודש, שם הם נשבו על ידי המוסלמים, רק בכדי להימכר לעבדות או למות מרעב וממחלות.

  • מסע הצלב החמישי, 1217-1221, היה מכוון כלפי מצרים, אך נכשל.

  • ארבעה מסעי צלב נוספים שיצאו לדרכם במאה ה-13, נכשלו מלהחזיר לאחור את הישגי המוסלמים. ב-1291 נפל המעוז הצלבני האחרון בעכו.

 

זו התמונה בקווים כלליים. כעת, אנו יכולים להתבונן בפירוט רב יותר, על היבטיהם של מסעי הצלב שהשפיעו במיוחד על היהודים.

סילוק הכופרים

האפיפיור אורבן השני, ארגן את מסע הצלב הראשון, בתגובה לבקשת עזרה מהנוצרים בקונסטנטינופול (שכותרו על ידי המוסלמים). מטרתו הייתה להכות ב"כופרים" (כפי שכינו הנוצרים את אחיהם המונותיאיסטים) ולשחרר את ארץ הקודש.

על מנת לארגן צבא, האפיפיור הבטיח לאלה שהתגייסו, שתהיה ביזה גדולה ושכר רוחני עצום, כולל מחילת כל עוונותיהם על ידי הא-ל.

האפיפיור זכה לתגובה נלהבת. כוח חמוש של 15,000 לוחמים - מתוכם 5,000 אבירים והשאר חיל רגלים - יצא לדרך, כשעל בגדיו העליונים מסומן צלב אדום וגדול (ומכאן שמם צלבנים, על אף שהם קראו לעצמם צליינים).

יהודי העיר, בשמעם על טבח אחיהם, נמלטו מתוך תקווה לביטחון אל הבישוף רותאנד.

כוח כפרי הצטרף גם כן. אותם איכרים שהתחילו לצעוד דרך אירופה (לפני האבירים), בזזו את האזורים הכפריים לצורך מחייתם. במהלך התקדמותם עלה בהם הרעיון, שבאותה הזדמנות הם יכולים להיפטר גם מכל ה"כופרים" הנוספים שחיים ביניהם, כלומר - היהודים.

להלן תיאור שנכתב על פי עדותו של ניצול מן הטבח במיינץ (מגנצא), במאי 1096. (מתוך הספר The First Crusade, מסע הצלב הראשון, מאת אוגוסט קריי):

 

"יהודי העיר, בשמעם על טבח אחיהם, נמלטו מתוך תקווה לביטחון אל הבישוף רותאנד. הם הפקידו בידיו עושר אגדי, ובטחו באמונה רבה בהגנתו. הוא מיקם את היהודים באולם מרווח מאוד בביתו, כך שהם היו יכולים לשבת בבטחה, במקום חזק ומוגן מאוד.

אבל ראשי האספסוף, שמנה אלפים רבים, ערכו התייעצות ועם בוקר תקפו את היהודים בחיצים וברומחים ושברו את בריחי הדלתות. הם רצחו את היהודים, בערך 700 במספר, שלשווא ניסו להתנגד לכוח ההתקפה של אלפים רבים כל כך. הם טבחו גם את הנשים, ובחרבותיהם דקרו ילדים רכים בכל גיל ומין..."

 

בדרך זו פגשו את סופם המר, בין 30%-50% מיהודי אירופה. כ-10,000 יהודים, מתוך אוכלוסייה כוללת של בין 20,000-30,000 איש.

נפילת ירושלים

לאחר כיבוש אנטיוכיה בתורכיה, עלו הצלבנים על ירושלים, כשרבים מהם נהרגים בקרבות הקשים לאורך הדרך. גם בשערי ירושלים, כשהם נלחמים תחת השמש הקופחת בתוך שריונות לוהטים, מתו אבירים רבים נוספים.

בפרק 44, כאשר עסקנו בתיאורו של רש"י, הזכרנו את האציל הצרפתי גוטפריד מבויון. גוטפריד - יחד עם ריימונד מסן-ז'יל, ריימונד מפלנדריה ורוברט מנורמנדיה - כיתרו את שערי ירושלים (שחיה בה אוכלוסייה יהודית ניכרת), פרצו את החומות ושטפו את העיר.

[דרך אגב, שורשיה של הקריאה הצלבנית המפורסמת "הפ! הפ!" (Hep, Hep) נעוצים בתקופה זו. היו אלה ראשי התיבות הלטיניים של המלים ירושלים נפלה (Hierosolym est perdita). עם השנים היא הפכה לקריאה "היפ, היפ, הוּרֵי! (Hip, Hip, Hooray].

מה קרה לאחר שהצלבנים נכנסו לעיר?

בידינו מצוי דיווח מההיסטוריון המוסלמי, אבן אל קאלאניסי, המוסר תיאור מסמר שיער, על אלימות מיותרת. היהודים המסכנים התאספו כולם בבית הכנסת, שם מצאו אותם הצלבנים. הם הציתו את המקום באש, ושרפו את כולם חיים.

הצלבנים, ברגע שכבשו את ירושלים, פתחו במאמצי בנייה נרחבים בכל ארץ ישראל. גם היום אפשר לבקר בחורבות הכנסיות והמבצרים הרבים שהם בנו. (מבנים רבים נהרסו על ידי המוסלמים, כאשר תפשו מחדש את השטחים בהם החזיקו קודם, מתוך החשש שמא הצלבנים יחזרו).

על מנת לשמור על הממלכה, הצלבנים ייסדו מסדרי אבירים מיוחדים. אלה שמעניינים אותנו במיוחד, הם מסדר ה"הוספיטלרים" ומסדר ה"טמפלרים".

למרבה הפלא, מסדר הטמפלרים לא החריב את כיפת הסלע.

אבירי מסדר הטמפלרים חנו על הר הבית (ומכאן שמם, טמפל=בית מקדש). למרבה הפלא, מסדר הטמפלרים לא החריב את כיפת הסלע (על אף שהצלבנים כן החריבו את כל המסגדים שלא הפכו לכנסיות), משום שהם חשבו שזהו "מקדש שלמה", ושליד מסגד אל אקצה היה "ארמון שלמה" (ע"פ הרשל שנקס Jerusalem: An Archeological Biography ).

 הם סילקו את הסהר מקצה כיפת הסלע, החליפו אותו בצלב, וקראו למקום Templum Domini "מקדש הא-לוהים". הם הפכו את מסגד אל-אקצה, כמו גם את חלל הכיפה שמתחת למסגד, למנזר. בהמשך שיטתי לטעויותיהם, הם קראו לחלל זה, שנבנה על ידי הורדוס - אורוות שלמה. ("אורוות" אלה נחפרו לאחרונה על ידי הוואקף המוסלמי, והוסבו למסגד נוסף, תוך הרס ארכיאולוגי אדיר, שממשלת ישראל נמנעה מלעצור).

אבירי מסדר ההוספיטלרים, היו אמורים להבטיח אירוח הולם לצליינים, שעתידים לבקר באתרים הנוצריים הקדושים, ואף לדאוג לחולים מביניהם. (הוספיטל = אירוח, בית חולים).

האבירים ההוספיטלרים, בנו את הקומפלקס העיקרי שלהם ליד כנסיית הקבר. קומפלקס נוסף, המכיל בית חולים ואכסניה, נבנה בלב הרובע היהודי העכשווי, של העיר העתיקה בירושלים. חורבות אלה השתמרו והן מהוות אטרקציה תיירותית..

אין צורך לציין, כי האבירים ההוספיטלרים לא הפגינו הכנסת אורחים כלפי היהודים. ההפך הוא הנכון - הם הביאו שבטים ערביים נוצריים, על מנת לסייע באכלוס העיר בנוצרים.

אבל, יהודים תמיד כמהו להיות חלק מעיר הקודש. יהודי כזה, שעמד מול האכלוס הצלבני של ארץ הקודש, היה לא אחר, מאשר הסופר והמשורר המפורסם רבי יהודה הלוי (שעל ספרו, הכוזרי, סיפרנו בפרק 44).

רבי יהודה הלוי הצליח להגיע לעיר, אבל נדרס למוות על ידי פרש ערבי נוצרי, מחוץ לאחד משערי העיר. האגדה מספרת, שבעודו שוכב גוסס דקלם את אחד משיריו:

 

"צִיּוֹן ... מִי יַעֲשֶׂה לִי כְנָפַיִם וְאַרְחִיק נְדוֹד ... אֶפּל לְאַפַּי עֲלֵי אַרְצֵךְ וְאֶרְצֶה אֲבָנַיִךְ מְאד וַאֲחנֵן אֶת-עֲפָרָיִךְ..."

 

הסולטן צלאח א-דין

שלטון הצלבנים בארץ ישראל היה קצר ימים. תוך פחות ממאה שנה, בשנת 1187, הצלבנים נכבשו על ידי הסולטאן המצרי צלאח א-דין (שמשפחתו, העסיקה את הרמב"ם כרופא, כמו שראינו בפרק 44).

הסולטאן צלאח א-דין, הביס את הצלבנים, במה שהיה אחד מהקרבות החשובים ביותר, בהיסטוריה של המזרח התיכון בימי הביניים - הקרב בקרני חיטין (צפונית מערבית לכינרת). שם, בכישרון רב, הצליח צלאח א-דין למשוך את הצלבנים לקרב בשטח הפתוח. באמצע הקיץ, בחום הלוהט, הם מצאו את עצמם נחותים מאוד מבחינת כושר התמרון ומבחינה מספרית והושמדו.

על אף שאיבדו את ירושלים, הצלבנים לא הרימו ידיים.

על אף שאיבדו את ירושלים, הצלבנים לא הרימו ידיים. הם העמידו מסע אחר מסע לשחרור ארץ הקודש, אך מעולם לא הצליחו להחזירה לעצמם (אם כי המוסלמים הרשו להם להיכנס לאתרים המקודשים לנוצרים בעיר). לבסוף, ב-1291, נפל המעוז הצלבני האחרון - בעכו.

כיום, נותרו לנו חורבות מדהימות מתקופת הצלבנים, בכל שטחה של ארץ ישראל. כמה מהמבנים המסיביים והמרשימים ביותר נמצאים בקיסריה, עכו, טבריה ובכוכב הירדן (בלוור, ליד אתר הקרב בקרני חיטין). אם יצא לכם לבקר באחד מאתרים אלה ולהתפעל מעוצמתם, היזכרו מה הצלבנים, מקימי אתרים אלו, עוללו ליהודים.

הערה:
קיבלתי תגובות רבות מקוראים נוצריים, בהתייחס לנושא האלימות האנטישמית בימי-הביניים. מרבית ההערות הגיעו מנוצרים אוונגליסטים הטוענים, שאלה שרדפו את היהודים בימי הביניים, לא היו נוצרים אמיתיים ושאיני צריך לכרוך את כל הנוצרים יחד.

על קוראיה של סדרה זו להבין, שזוהי סדרה היסטורית, ובתור שכזו, היא משקפת את המציאות בעבר. לפני אלף שנים באירופה המערבית, לא היו נוצרים אוונגליסטים. הכנסייה הקתולית משלה בכיפה. אמונות טפלות ואנטישמיות אלימה השתוללו, ולעם היהודי לא היו אז אוהדים נוצריים.

היום, תודה לא-ל, המצב שונה מאוד. ישנם עשרות מיליוני נוצרים, שאינם מעודדים אלימות, ותומכים במדינת ישראל.

הסדרה הזאת אינה מתכוונת בשום אופן לשקף את המציאות העכשווית, של מערכת היחסים היהודית-נוצרית, והיא גם אינה מתכוונת להתלתקוף קיף את אוהבי ישראל ובני בריתה. התנצלותי הכנה אם הדברים הובנו אחרת.

בכבוד רב,
הרב קן ספירו

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן