רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

קורס מזורז בהסטוריה יהודית

פרק 55 – היהודים וייסודה של אמריקה

א׳ בטבת ה׳תשס״ו א׳ בטבת ה׳תשס״ו 01/01/2006 | מאת הרב קן ספירו

סיפורה המדהים של ההשפעה היהודית, על ייסודה של הדמוקרטיה האמריקאית.

הקמתה של ארצות הברית של אמריקה, מציגה אירוע ייחודי בהיסטוריה העולמית – אומה שהייתה דמוקרטית מראשיתה, ששורשיה נעוצים בתנ"ך, ואחד מעיקריה הראשונים – סובלנות דתית.

הסיבה לכך נובעת מהעובדה, שרבים מבין המתיישבים הראשונים שאכלסו את "ניו-אינגלנד", באמריקה של המאה השבע-עשרה, היו פליטים פוריטנים, שנמלטו מרדיפות הדת באירופה.

הפוריטנים התייחסו להגירתם מאנגליה, כאל חזרה היסטורית על יציאת מצרים היהודית. עבורם, אנגליה הייתה מצרים, המלך האנגלי היה פרעה, האוקיינוס האטלנטי – ים סוף, אמריקה – ישראל, והאינדיאנים – הכנענים העתיקים. הפוריטנים ראו את עצמם, לא פחות ולא יותר, כעם ישראל חדש, הנכנס לברית חדשה עם א-לוהים, בארץ חדשה מובטחת...

חג ההודיה – שנחגג לראשונה בשנת 1621, שנה לאחר עגינתה של ה'מייפלואר' – נקבע במקורו כיום מקביל ליום הכיפורים היהודי; הוא היה אמור להיות יום של צום, התבוננות עצמית ותפילה.

כותב גבריאל סיוון ב-The Bible and Civilization (התנ"ך והציוויליזציה):

 

"אף קהילה נוצרית בהיסטוריה, לא הזדהתה יותר עם אנשי הספר, מאותם המתיישבים במושבת מפרץ מסצ'וסטס, שהאמינו, פשוטו כמשמעו, שחייהם מייצגים התחוללות מחודשת של הדרמה התנ"כית של האומה העברית... מהגרים פוריטנים אלה, הקצינו את תפישת מצבם וראו את עצמם, כשארית הנבחרת של הכנסייה, שהושחתה על ידי 'אסון בבל', וכאנשים שנבחרו ע"י א-לוהים, על מנת להקים את קהילתם, על בסיס הברית שהתקבלה בהר סיני."

 

קודם לכן, במהלך המהפכה הפוריטנית באנגליה (1642-1648), שאפו הקיצונים הפוריטנים להחליף את החוק האנגלי הכללי, בחוקי התורה של הברית הישנה, אבל הם לא הצליחו בכך. באמריקה לעומת זאת, הייתה אפשרות חופשית יותר להתנסות בחוקי התורה, בחקיקה של המושבות – וזה בדיוק מה שאותם מתיישבים התחילו לעשות.

החקיקה המוקדמת ביותר של מושבות ניו-אינגלנד, נקבעה כולה על בסיס כתבי הקודש. בכינוס הראשון בניו- הייבן, בשנת 1639, הצביע ג'והן דוונפורט בבירור, על עליונות התנ"ך, כיסוד החוקתי והמוסרי של המושבה:

 

"כתבי הקודש מלמדים כלל מושלם, לכל ההתנהלות והשליטה של בני האדם, בכל החובות שהם אמורים למלא, הן כלפי הא-ל והן כלפי בני האדם, גם בשלטון בתוך המשפחות ובקהילה וגם בענייני הכנסייה ... דבר הא-ל יהיה החוק היחיד שאליו צריך להתייחס בארגון ענייני השלטון באחוזה זאת."

 

מאוחר יותר אימצו מחוקקי ניו-הייבן קובץ חוקים – החוק של 1655 – המכיל 79 תקנות, שמחציתן מסתמכות על מקורות מקראיים, וכולן למעשה נובעות מהתנ"ך העברי. המושבה בפליימות' החזיקה בקובץ חוקים זהה לזה של האספה במסצ'וסטס, אשר אימצה בשנת 1641 את "חוקי היסוד של ניו-אינגלנד", המבוססים כמעט לחלוטין על תורת משה.

מובן שחסרה לפוריטנים מסורת התורה שבעל פה, אשר סייעה ליהודים להבין את חוקי התורה. לכן, הם פירשו את התורה על פי הבנתם האישית ונטו במקרים רבים לפירושים מילוליים. מה שהוביל לקביעתן של מספר תקנות קשוחות וקיצוניות, שמעולם לא היו חלק מהמשפט העברי.

השפעה יהודית על החינוך

התנ"ך שיחק תפקיד מרכזי, גם בייסודם של כמה מהמוסדות החינוכיים, ובכללם: הארוורד, ייל, ויליאם אנד מארי, רטגרס, פרינסטון, בראון, קינגס קולג', ג'והנס הופקינס, דרתמות' ועוד.

רבים ממוסדות השכלה גבוהה אלה, אפילו אימצו לעצמם מספר מלים עבריות או ביטויים, כחלק מהחותם המאפיין אותם. בסמל של אוניברסיטת ייל, מעל לסרט שעליו כתובות המלים הלטיניות: "Lux et Veritas", מופיע ספר פתוח ועליו כתוב בעברית "אורים ותומים" (שהיו בחושן שהיה מונח על חזהו של הכהן הגדול בבית המקדש). חותמה של אוניברסיטת קולומביה, כולל את שמו העברי של הא-ל בחלק המרכזי העליון, ומתחתיו סרט שעל גביו מופיע שמו העברי של אחד המלאכים. דרתמות' משתמשת באותיות עבריות במשולש, בחלק המרכזי-עליון של חותמה.

השפה העברית הייתה כל כך פופולארית בשלהי המאה השש-עשרה ובראשית המאה השבע-עשרה, שמספר סטודנטים בייל, מסרו את נאום קבלת התואר שלהם בעברית! בהרווארד, ייל, קולומביה, בראון, פרינסטון, ג'והנס הופקינס ובאוניברסיטת פנסילבניה, נמסרו חוגים בעברית – מה שבלט במיוחד חרף העובדה, שבאנגליה אף אוניברסיטה לא הציעה חוג כזה. (למעשה, בכל המוסדות האמריקאים הנ"ל, לימודי התנ"ך והעברית היוו דרישה של מסלול הלימודים. לתלמידים ניתנה אפשרות להרצות את עבודות התואר שלהם בעברית, לטינית או יוונית).

רבים מהתושבים, כולל חלק ניכר מאבותיה המייסדים של אמריקה, היו 'תוצר' של האוניברסיטאות האמריקאיות.

רבים מהתושבים, כולל חלק ניכר מאבותיה המייסדים של אמריקה, היו 'תוצר' של האוניברסיטאות האמריקאיות האלה. לדוגמא: תומס ג'פרסון למד בויליאם אנד מארי, ג'יימס מדיסון פרינסטון, באלכסנדר המילטון קינגס קולג' (כלומר, קולומביה). כך, אנחנו יכולים להיות בטוחים, שרוב המנהיגים הפוליטיים הללו, לא רק שהיו מודעים היטב לתוכנן של הברית החדשה והישנה כאחד, אלא היה להם גם קצת ידע מעשי בעברית.

מציין אברהם קטש ב-The Biblical Heritage of American Democracy (המורשת התנ"כית של הדמוקרטיה האמריקאית):

 

"בזמן המהפכה האמריקאית, הייתה ההתעניינות בידיעת השפה העברית נפוצה כל כך, עד שהיא אפשרה מצב שבו הסיפור – "שחברים מסוימים בקונגרס מציעים, שהשימוש באנגלית ייאסר באופן רשמי בארה"ב, ושהעברית תחליף אותה" – יסתובב בין התושבים.

 

סימבוליזם יהודי באמריקה

החינוך התורני עיצב את עמדת מייסדי אמריקה, לא רק לגבי דת ומוסר, אלא באופן משמעותי, גם בפוליטיקה. נתן לראות בבירור, כיצד הם אימצו מוטיבים תנ"כיים של הפוריטנים, לצורך טענות פוליטיות. לדוגמא, המאבק של העברים הקדומים נגד פרעה הרשע, שימש כדימוי למאבק המושבות האמריקאיות, כנגד העריצות האנגלית.

הנה מספר דוגמאות נוספות, הממחישות באופן ברור את ההזדהות הנרחבת של המאבק הפוליטי של המושבות, עם העברים הקדמונים:

 

  • התוכנית הראשונית לחותמה הרשמי של ארצות הברית – כפי שהוצע על ידי בנימין פרנקלין, וג'והן אדמס, בשנת 1776 – מתארת את היהודים חוצים את ים סוף. האמרה מסביב לחותם אומרת: "ההתנגדות לעריצות היא מצוות הא-ל".

  •  

     

  • הכתובת על פעמון החירות באולם החירות בפילדלפיה, היא ציטוט ישיר מחומש ויקרא (כה, י): "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".

  •  

     

  • בתקופת מלחמת העצמאות האמריקאית, שולבו לעיתים קרובות מוטיבים וציטוטים תנ"כיים בנאומים פטריוטיים ובפרסומים. אפילו המערכת האמריקאית הבסיסית, שיקפה בבירור את השפעת התנ"ך ואת כוחם של הרעיונות היהודיים, בעיצוב ההתפתחות הפוליטית של אמריקה. האם יכולה להיות הוכחה טובה יותר לכך, מאשר משפט הפתיחה של הצהרת העצמאות האמריקאית?

 

"מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים".

 

"מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, וביניהם הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר."

 

היות ומלים אלה משקפות את רעיונות 'תקופת הנאורות' (ר' פרק 53), אין כל ספק, שהתפישה שזכויות אלה מגיעות מא-לוהים נובעת מן התנ"ך.

מסמך זה ואחרים, מימיה הראשונים של אמריקה, מראים בצורה ברורה, שהתפישה של סטנדרט מוסרי א-לוהי, היא מרכיב מרכזי בדמוקרטיה האמריקאית. אפילו שטרות הכסף של הדמוקרטיה החדשה מצהירים: "בא-לוהים אנו בוטחים".

היהודים באמריקה הצעירה

ההיסטוריה היהודית באמריקה, מתחילה קודם להפיכת ארצות הברית לישות מדינית עצמאית.

היהודים הראשונים הגיעו לאמריקה עם קולומבוס בשנת 1492. יהודים שזה עתה המירו את דתם לנצרות, היו בין הספרדים הראשונים שהגיעו למקסיקו, עם הכובש הרננדו קורטז בשנת 1519.

באשר לצפון אמריקה, ההיסטוריה היהודית המתועדת שם, החלה בשנת 1654, עם הגעתם של 23 פליטים יהודיים מרסיפה – ברזיל (שם איבדו ההולנדים את אחיזתם לטובת הפורטוגזים) אל ניו-אמסטרדם (שמאוחר יותר תהפוך לניו-יורק). אמסטרדם החדשה הייתה גם היא שטח הולנדי, אבל המושל פיטר סטויווסנט לא רצה אותם שם. ארתור הרצברג כותב ב"היהודים באמריקה" (The Jews in America ):

 

"שבועיים לאחר שנחתו על החוף, סטויווסנט קיבל את תלונת הסוחרים המקומיים והכנסייה, ש"היהודים שהגיעו, כמעט כולם רוצים להישאר שם." סטויווסנט החליט לסלק אותם, כשהוא משתמש בנוסחה הרגילה של גידופים על רקע דתי – הוא קרא ליהודים "מעוררי סלידה", "רמאים" ו"אויביו ומנאציו של ישו" – סטויווסנט המליץ למנהלים שלו לאלץ אותם בדרך 'ידידותית'... לעזוב."

 

הסיבה היחידה לכך שהיהודים לא סולקו, הייתה משום ש"החברה ההולנדית של הודו המערבית", שהייתה תלויה במידה משמעותית בהשקעות יהודיות, מנעה זאת.

היהודים והמהפכה האמריקאית

מעריכים שבשנת 1776, עם פרוץ מלחמת העצמאות, חיו באמריקה 2,000 יהודים בסך הכל (גברים, נשים וילדים), ובכל זאת, תרומתם להתרחשויות הייתה משמעותית ביותר. לדוגמא, בצ'ארלסטון שבדרום קליפורניה, כמעט כל גבר יהודי נלחם לצד החירות. בג'ורג'יה, הפטריוט הראשון שנהרג היה יהודי (פרנסיס סלוודור). ובנוסף, היהודים סיפקו תמיכה כלכלית משמעותית לפטריוטים.

החשוב ביותר מבין בעלי ההון היה חיים סלומון, שהלווה סכום גדול של כסף לקונגרס של היבשת. בימים האחרונים של המלחמה, סלומון החיש לממשלה האמריקנית תמיכה בסכום של 200,000$. הכסף מעולם לא הוחזר לו, והוא סיים את חייו כפושט רגל.

הנשיא ג'ורג' וושינגטון זכר את התרומה היהודית, וכאשר נפתח בית הכנסת הראשון בניו-פורט, רוד איילנד, בשנת 1790 (בית כנסת ספרדי בשם: "בית הכנסת טורו"). הוא שלח ב-17 באוגוסט 1790 את המכתב הבא:

"יהי רצון, שהבנים מזרע אברהם המתגוררים בארץ, ימשיכו להיות ראויים, וליהנות מרצונם הטוב של שאר התושבים."

 

"יהי רצון, שהבנים מזרע אברהם המתגוררים בארץ, ימשיכו להיות ראויים, וליהנות מרצונם הטוב של שאר התושבים. בעוד שכל אדם ישב לבטח תחת גפנו ותאנתו, ולא יהיה מי שיחריד אותו."

 

שימו לב להזכרת "גפנו ותאנתו". הביטוי הייחודי עולה מדבריו של הנביא מיכה, כשהוא מתנבא על ימות המשיח:

 

"והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונישא הוא מגבעות, ונהרו אליו עמים. והלכו גויים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל בית א-לוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים. ושפט בין עמים רבים, והוכיח לגויים עצומים עד רחוק. וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, כי פי ה' צבאות דיבר."

 

הייתה זו בחירה מעניינת של מלים מצידו של וושינגטון, אבל, כפי שמצוין לעיל, אין זה מפתיע, לאור ההשפעה הרבה שהייתה לתנ"ך העברי על הצליינים ועל האבות המייסדים של האומה החדשה.

יחס אמביוולנטי כלפי היהודים

בכל אופן חייבים לציין, שהיו בין האבות המייסדים גם כאלה, שייחסם אל היהודים היה מעט יותר אמביוולנטי מזה של וושינגטון.

ג'והן אדמס, שאמר כמה דברים מחמיאים מאוד לגבי היהודים, ציין בנשימה אחת, ש"זוהי עבודה מאוד קשה לאהוב את רובם" [היהודים]. וציפה ליום שבו "הקשיחות והמוזרות של האופי שלהם תתבלה", והם יהפכו "לנוצרים ליברליים המאמינים בא-ל אחד".

תומס ג'פרסון חשב, שהיהודים צריכים יותר השכלה כללית, כך ש"הם יהפכו למושא שווה להערכה ואהדה", כשהוא רומז על כך, שמבלי לימוד זה, הם אינם יכולים לצפות לאותה הערכה. ארתור הרצברג כתב ב"היהודים באמריקה" (The Jews in America ):

 

"כך ביטא ג'פרסון את ההשקפה של הזרם הנאור – כל בני האדם יכולים להגיע למעמד שווה בחברה, אבל 'דמי הכניסה' ההכרחיים, היו אימוץ ההנהגות והמראה החיצוני של 'הנאורים'. ג'פרסון לא ידע, שיהודי דובר יידיש הבקי בתלמוד, שווה בתועלתו לחברה, ממש כמו הוגה שלמד באופן קלאסי, כמוהו."

 

הידיעה, שהחירות באמריקה ממתינה לך, כל עוד אתה לא "יותר מידי יהודי", גרמה למרבית היהודים להישאר בחוץ.

הידיעה, שהחירות באמריקה ממתינה לך, כל עוד אתה לא "יותר מדי יהודי", גרמה למרבית היהודים להישאר בחוץ. עד לשנת 1820, עמד מניינה של האוכלוסייה היהודית באמריקה על 6,000 יהודים בלבד!

הדבר השתנה בשנות השלושים של המאה התשע-עשרה, כאשר יהודים רפורמים גרמניים, שהשליכו מעליהם את המסורת היהודית, התחילו להגיע. ההגירה הגדולה של יהודים עניים ומדוכאים ממזרח אירופה, תגיע בסמוך להחלפת המאה. אבל, לפני שנמשיך להתרחשות הזו, עלינו להתבונן ולראות מה קורה ליהודים אלה באירופה.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן