קשה להחליט איזה מהצארים הרוסיים היה הגרוע ביותר ליהודים. נתחיל עם הצאר ניקולאי הראשון (ששלט מ-1825 עד 1855), כאחד מראשוני הטוענים לתואר המפוקפק, ונמשיך הלאה.

 

בשנת 1827, יצא הצאר ניקולאי הראשון, במה שמוכר לנו כ"גזירת הקנטוניסטים" (המושג בא מהמלה "קנטון", כלומר - "מחנה צבאי"). צווים אלה קראו לגיוס כפוי של נערים יהודיים לצבא הרוסי. הנערים היו בגילאים שנעו בין 12 ל-18, והוכרחו לשרת בצבא הצאר במשך 25 שנה! במהלך שירותם הצבאי, נעשה כל מאמץ על מנת להפוך אותם לנוצרים.

מפאת התנאים האיומים בהם אולצו לשרת, מעט מאוד מהנערים שגויסו נותרו בחיים עד ליום השחרור, ואלה שבכל זאת הצליחו לשרוד, כבר לא זיהו את עצמם כיהודים. מבחינת הקהילה היהודית, גיוס כפוי זה נחשב כגזר דין מוות.

כמה מההורים היו כל כך נואשים, עד שכרתו את האצבע המורה של בניהם (עמה היו אמורים לירות ברובה) בסכין קצבים, כשאחרים ניסו למלט את צאצאיהם באמצעות שוחד.

גזירת הקנטוניסטים העלתה את רמת הלחץ על הקהילה היהודית לשיאים חדשים. ואם זה לא גרוע מספיק, נוספה לכך גם אנטישמיות בתמיכה ממשלתית.

'הפרוטוקולים של זקני ציון'

עם החלפת המאה, החלה המשטרה החשאית הרוסית בהפצת מעשייה שקרית, שהפכה ל"מסמך" האנטישמי המפורסם ביותר בהיסטוריה - 'הפרוטוקולים של זקני ציון'. "פרוטוקולים" אלה הציגו כביכול, רגעים של פגישה סודית בין מנהיגי היהדות, אחת מתוך סדרת "פגישות" שנערכו במכוון אחת למאה שנים, כדי לתכנן כיצד לשלוט בעולם ולנהל אותו במאה הבאה.

ככל שזה נשמע מוזר, הפרוטוקולים שימשו כ"הוכחה" לכך שהעולם נשלט על ידי היהודים, האחראיים לכל בעיות העולם.

 

תומכיהם וחסידיהם של הפרוטוקולים, כללו בין השאר אנטישמים כמו: הנרי פורד, מייסד חברת פורד מוטורס.

 

תומכיהם וחסידיהם של הפרוטוקולים, כללו בין השאר אנטישמים כמו: הנרי פורד, מייסד חברת פורד מוטורס; אדולף היטלר, כצפוי; הנשיא המצרי גמאל עבדול נאצר; ופייסל, מלך ערב הסעודית.

למרות העובדה שהפרוטוקולים הם המצאה מעוותת של דמיון חולני, ונחשבים לביטוי של אנטישמיות מהסוג הגרוע ביותר - גם היום ממשיכים הפרוטוקולים להימכר במרץ, ומוחזקים ברשתות הספרים המובילות בעולם, ביניהן: ברנס-נובל, ו-amazon.com, בשם "חופש הדיבור".

פוגרומים

כשעסקנו בהתקפותיו הרצחניות של הקוזק בוגדן חמלניצקי, בפולין של המאה ה- פרק 49 , דנו בנושא הפוגרומים - התקפות אלימות ומשולחות רסן, של ההמונים על היהודים. ברוסיה הצארית היו כל כך הרבה פוגרומים נגד יהודים, שפשוט בלתי אפשרי אפילו להתחיל למנות את כולם (בתקופה של 4 שנים למשל, היו 284 פוגרומים!).

רק לעתים רחוקות היו הפוגרומים הללו ספונטניים, למרות שהסתתם הפרועה של הכמרים בסביבות החגים, יכלה בהחלט לגרום להשתוללות מטורפת של ההמונים. אך בכל אופן, ברוסיה הצארית, מרבית הפוגרומים היו בארגון ממשלתי. הסיבה לכך היתה, שהיהודים היוו את ה'שעיר לעזאזל', לבעיות הכלכלה של רוסיה (ושל ארצות רבות אחרות בהיסטוריה).

מובן שלא היה שום קשר בין הבעיות של רוסיה לבין היהודים. הבעיות של רוסיה נבעו משלטון פיאודלי, מפגר לחלוטין, ומושחת מאוד. אחת מהדרכים להסיט את תשומת לב ההמונים מהשחיתות, הייתה להאשים את היהודים, ולאפשר להמונים "לשחרר עליהם את הלחץ".

 

בנוסף לפוגרומים, ניסח אלכסנדר השלישי סדרת חוקים נגד היהודים.

 

בעיותיה של רוסיה החמירו, לאחר שהצאר אלכסנדר השני (שהיה אחד מהמוכשרים בין הצארים, ובמקביל גם אדיב יחסית כלפי היהודים), נרצח בשנת 1881, על ידי אנרכיסט שהשליך פצצה על מרכבתו. כאשר בעיותיה של רוסיה החמירו יותר, החמירו בהתאם גם בעיותיהם של היהודים.

הממשל של הצאר החדש, אלכסנדר השלישי (ששלט בשנים 1881-1894), ארגן פוגרום אחר פוגרום, כדי לשמור שכעס ההמונים ימשיך להתמקד ביהודים.

בנוסף לפוגרומים, ניסח אלכסנדר השלישי סדרת חוקים נגד היהודים. חוקים אלה נקראו 'חוקי מאי' וכללו איסורים כגון:

     

  1. מעתה ואילך אסור ליהודים להתיישב מחוץ לערים ולעיירות.
  2.  

     

  3. רישום רכוש ומשכנתאות על שם יהודים, ייעצר באופן זמני, כשאסור ליהודים גם לנהל נכסים כאלה.
  4.  

     

  5. אסור ליהודים לעסוק במסחר בימי ראשון ובחגים הנוצריים.
  6.  

הרב בערל וויין בספרו "ניצחון ההישרדות כותב " (Triumph of Survival) על תקופתו של אלכסנדר השלישי:

 

"גירושים, הגליות, מעצרים, הפכו למנת יומם של היהודים - ולא רק של המעמד הנמוך שלהם, אלא גם של המעמד הבינוני והאינטליגנציה היהודית. ממשלו של אלכסנדר השלישי שכר מסע מלחמה נגד תושביו היהודים ... היהודים נרדפו, וההגירה היתה דרך ההימלטות היחידה מעריצותו הנוראית של בית רומנוב."

 

ובנוסף לכל הצרות, בתקופת שלטונו של אלכסנדר השלישי, תקף את רוסיה רעב קשה, שבו מצאו את מותם 400,000 איכרים. אלה ששרדו היו מרירים ומלאי תרעומת (מה שיתפרץ בסופו של דבר במהפכה הכושלת בשנת 1905, ובמהפכה הרוסית המוצלחת, שהעלתה את הקומוניסטים לשלטון, בשנת 1917).

האחרון לבית רומנוב

לאחר מותו של אלכסנדר השלישי, ירש את מקומו ניקולאי השני - האחרון לבית רומנוב. הצאר החדש נאלץ להסתדר עם הבלגן שהשאיר אחריו אביו, ועשה זאת בצורה גרועה למדי.

במהלך תקופתו התרחש אחד מהפוגרומים המפורסמים ביותר - 'פוגרום קישינב', בחג הפסחא (6-7 באפריל), 1903.

הפוגרום בקישינב התרחש, כאשר המתח ברוסיה גאה (שנתיים לפני המהפכה הבלתי מוצלחת). מתוך רצון להפחית את המתיחות, ארגן הממשל הצארי פוגרום נוסף נגד היהודים.

ככל שזה ישמע מוזר, פוגרום קישינב זכה לתשומת לב בינלאומית רבה. זאת משום, שבאותו זמן פוגרומים היו דבר, שהעולם המערבי הנאור מצא כ"בלתי ראוי" (אילו רק היו יודעים מה הם עצמם יעשו ליהודים 40 שנה לאחר מכן!).

הנה מובאה מתוך תיאור הפוגרום, כפי שהובא בניו-יורק טיימס:

 

"אי אפשר למנות את כמות הרכוש שהושמדה בשעות אלה. תרועות הפורעים. קריאות הצער של הקורבנות מלאו את האוויר. בכל מקום שבו פגשו ביהודי היו מכים בו עד לאבדן חושים. יהודי אחד נגרר מחשמלית והוכה עד שההמון סבר שהוא מת. האוויר היה מלא בנוצות ומצעים קרועים. כל תכולת הבתים היהודיים נותצה, והיהודים חסרי המזל, באימתם התאמצו להסתתר במרתפים ומתחת לגגות. ההמון נכנס לבית הכנסת, כשהוא מחלל את בית התפילה הגדול ביותר ומשחית את ספרי התורה.

 

התנהגותם של הנוצרים האינטיליגנטים הייתה מבישה. הם לא עשו שום מאמץ לעצור את המהומות. הם פשוט הסתובבו כשהם נהנים מהספורט המזעזע. ביום שלישי, היום השלישי לפרעות, כשנודע שהחיילים קיבלו הוראות לירות, שכחו המהומות."

 

 

לאחר יומיים של פרעות אמר הצאר - "בסדר, מספיק - המשימה הושלמה. הגיע זמן לעצור אותן". והן נעצרו.

 

לאחר יומיים של פרעות אמר הצאר - "בסדר, מספיק - המשימה הושלמה. הגיע זמן לעצור אותן". והן נעצרו.

עד לפעם הבאה.

בין 1903 ל-1907, תקופה של חוסר מנוחה פנימי ברוסיה, היו 284 פוגרומים ובהם למעלה מ-50,000 אבדות בנפש.

ה"סחורה" הזאת סופקה בשפע בלתי נסבל. הקהילה היהודית נהרסה ואנשים חיפשו אחר דרכים לצאת. יהודים ברחו מהשטעטל והצטרפו לכל מיני אנרכיסטים, קומוניסטים, סוציאליסטים, ובונדיסטים שיכלו למצוא, מתוך תקווה שאולי הם יוכלו לשנות את המצב ברוסיה. יהודים היו תמיד האידיאליסטים הגדולים בהיסטוריה, ובמהלך תקופה זו, הם חיפשו נואשות אחר דרך כלשהי לשיפור המצב (נעסוק באקטיביזם זה, כשנעסוק באירועים שאירעו בתקופת מלחמת העולם הראשונה).

תופעה אחרת שהתרחשה באותה תקופת זמן, הייתה ההגירה. אנו רואים הגירה המונית של יהודים אל מחוץ לרוסיה. בין השנים 1881 ל-1914, עזבו את רוסיה 50,000 יהודים מידי שנה, ובסך הכול - 2.5 מליון יהודים.

למרות הגירה מאסיבית זאת, לא השתנה גודל האוכלוסייה היהודית ברוסיה והוא נשאר עומד על כחמישה מליון יהודים, זאת הודות לשיעורי הילודה הגבוהים במיוחד. אלמלא היו אותם יהודים עוזבים את רוסיה, היו שם כיום 7-8 מליון יהודים. אמריקה, היא זו שקלטה את רוב המהגרים היהודים באותם ימים.

 

ארץ הזהב

כפי שתיארנו את מהלכה של גלות בבל (ב פרק 23) - הגלות התרחשה בשני שלבים. תחילה, לקחו הבבלים 10,000 מהטובים והמבריקים שביהודים. קללה שנשאה בחובה ברכה, משום שכאשר יתר היהודים הגיעו לבבל, הייתה שם כבר תשתית יהודית מוכנה. היו שם ישיבות, בתי כנסת בנויים, שחיטה יהודית ומקוואות. החיים היהודיים יכלו להימשך וכתוצאה מכך, בקושי ראינו טמיעה בימי הגלות בבבל.

 

היהודים שקדמו להם בהגירה של שנות השלושים של המאה התשע עשרה, היו יהודים גרמניים.

 

לעומת זאת, כאשר יהודי רוסיה העניים הגיעו בהמוניהם לאמריקה, בסוף המאה ה-19 - לאחר שעברו דרך אליס איילנד המפורסם - הם לא מצאו שום תשתית יהודית שממתינה להם. היהודים שקדמו להם בהגירה של שנות השלושים של המאה ה-19, היו יהודים גרמניים (כ-280,000 מהם). יהודים גרמניים אלה - שהתרעמו על היהודים הרוסיים העניים - היו או רפורמים, או משכילים, שנמנעו לגמרי מכל מסורת יהודית שהיא.

כך, צעדו היהודים הרוסיים המסכנים, אל תוך 'ארץ הזהב' של ההתבוללות, כפי שנראה בפרק הבא.