"טוב לחיות בעד ארצנו", ילדי שמעו ממני יותר מפעם. האימרה מבוססת על דבריו המפורסמים של יוסף טרומפלדור כשנפל בהגנה על תל חי, "טוב למות בעד ארצינו".

תל חי – על גיבוריו, צליליו וסמליו – מלווים אותי מאז שעליתי מניו יורק לישראל ב-1969, בשנת היובל לנפילתו. השנה לקראת י"א באדר מציינים 100 שנה לאירועי תל-חי. בכל שנה ביום תל חי נזכרים בחלוצי ההתיישבות היהודית ובהגנה העברית לפני קום המדינה.

חלוצי העליה הראשונה התיישבו בתלח'ה בשטח שרכשו שליחי הברון רוטשילד ב-1893. החצר הושלמה ב-1908. חברי ארגון השומר התיישבו בחצר וקראו לו תל חי.

השליטה באצבע הגליל חולקה בין הכוחות דאז – בריטניה וצרפת. לאחר הסכם סייקס-פיקו ב-1916, סוריה, לבנון ועמק החולה עברו לצרפתים, והחלק הדרומי יותר היה בשליטה בריטית. המנהיגות הציונית שאפה שאצבע הגליל יהיה חלק מארץ ישראל. הבריטים דאגו לעורר את שנאת הצרפתים בקרב הערבים המקומיים. ארבע מושבות היו בסכנה באיזור: מטולה, חמרה, כפר גלעדי ותל-חי.

יוסף טרומפלדור, קצין הצבא הרוסי שאיבד יד בקרב הגיע ב-1919 כדי להגן על האיזור.

השיר "עלי גבעה שם בגליל" שלמדתי כעולה חדשה מוקדש לטרומפלדור. "עלי גבעה שם בגליל / יושב שומר ובפיו חליל. ... היה היה גיבור עתיק / צורים בקע, סלעים העתיק... היה היה גיבור חידה / לו זרוע יחידה".

במלחמת העולם הראשונה, טרומפלדור הקים ביחד עם זאב ז'בוטינסקי את גדודי נהגי הפרדות, Zion Mule Corps, גדוד יהודי בצבא הבריטי. הגדוד אמנם תפקד כתומך לחימה, אך פרץ את הדרך להקמת גדודים עבריים לוחמים.

אווירה קודרת העיבה על תל חי בחורף של 1919-20 בשנת תר"פ, כששניים מחבריו נרצחו ע"י ערבים. בי"א אדר, 1 במרץ, כ-300 ערבים הקיפו את החצר. חלק נכנסו כדי לחפש חיילים צרפתים. פרצה מהומה ועוד ששה מחברי תל-חי נרצחו. טרומפלדור נפצע ומת מפצעיו. המילים "טוב למות בעד ארצינו" שהיו על שפתיו רגעים ספורים לפני מותו הפכו למנטרה לדורות של ישראלים.

מורשת תל חי היא שהעם היהודי אינו יכול לסמוך על שלטון זר להגנתו, והוא זקוק לצבא משלו. טרומפלדור הפך לסמל של אהבת הארץ, שליחות ומסירות.

ביקרתי בתל חי בטיול עם הכיתה כעולה חדשה. מצבת האריה השואג קידמה אותי עם הפה הפעור לשמים. בתחתית האריה השואג קבורים שמונת הנופלים בתל-חי. השם הראשון שברשימת הנופלים הוא של דבורה דרכלר, בת דודתה של סבתי מצד אבא, סיידי דרכמן השקס.

חזרתי לחצר תל חי לאחר דור, עם בעלי והילדים בדרך לפעילות קיאקים בירדן. סיפרתי למנהלת האתר שאני קרובת משפחה של דבורה דרכלר. היא התרגשה ועידכנה אותי שדבורה עלתה לארץ ישראל בשנת 1913 בגיל 17. דבורה הצטרפה לתל חי רק כמה שבועות לפני ההתקפות במקום.

צילומה של דבורה עם מטפחת קטנה, חיוך קל ועיניים הפונות מעלה מראות נערה צעירה. היא נולדה בכפר זבלויה שבאוקראינה למשפחה ציונית. כשהיתה בת 12, אחותה חיה עלתה לארץ ישראל. דבורה רצתה גם לעלות. בגיל 17 היא עלתה לקבוצת תל עדש שם התגוררה חיה וגיסה אליעזר קרול שהיו חברי ארגון השומר.

כשהגעתי לגיל של הורי כשעלו לישראל, חשבתי הרבה אם הייתי עולה כבוגרת.

עובדה אירונית היא שלדבורה אין צאצאים. ולעומתה, סבתי מברוקלין, בת מהגרים, ללא זיקה לארץ ישראל, דווקא רוב צאצאיה מבנה יחידה נמצאים בישראל.

הבנתי שהעליה של הורי עם הילדים חיברה אותנו למקור או למולדת העם היהודי – לארץ ישראל ולירושלים. כדברי ש"י עגנון בטקס קבלת פרס הנובל: "נולדתי אני באחת מערי הגולה, אבל בכל עת תמיד דומה הייתי כמי שנולד בירושלים".

הבנתי שהעם היהודי הוא עם שנודד מגלות לגלות. גם יהודי אמריקה רובם שם רק כמה דורות. בשלב מסוים – או כבודדים או כקבוצות – היהודים חוזרים הביתה ­– או בעקבות התעוררות וכיסופים, או בעקבות דחיפה כואבת, או על ידי זעזוע מטלטל. וזה בהנחה שהם נשארים יהודים בגולה.לו הייתי נשארת בארה"ב ולא עולה לארץ, נראה שאחד מצאצאי היו עולים.

"טוב לחיות בעד ארצנו". דור דור וחלוציו. פעם היו חלוצי העליה הראשונה שייבשו את הביצות, אנשים בעלי חזון הקימו את צבא ההגנה לישראל, דור מאוחר יותר נלחם במחלות והקימו מערכת חינוך. יזמים יסדו את התשתיות לתעשיה, הקימו מחדש את עולם התורה. עם תחילת המילניום ישראל מובילה במהפך המידע ובאפליקציות שמשנות את פני העולם.

יוסף טרומפלדור ודבורה דרכלר הם דוגמה לחלוציות. "יש מנגינות בפי חליל / יש אגדות פה בגליל".