אחד התנאים (חכמי המשנה) בתקופת בית המקדש השני (מהמאה הראשונה לפני הספירה) המפורסמים היה חוני המעגל.

הוא היה ידוע בצדקותו ובחכמתו הרבה, אבל את שמו הייחודי- "המעגל", קיבל בזכות כוח התפילה המיוחד שלו.

בתלמוד במסכת תענית מסופר ששנה אחת היתה שנת בצורת, החורף עבר וגשם אין.

לקראת סוף חודש אדר, כ' לחודש עדיין לא ירד גשם, והחכמים שלחו לחוני שהיה ידוע בצדקותו שיתפלל שירד גשם. ומשלא נענתה תפילתו, עשה צורה של עיגול באדמה, נעמד בפנים ונשבע שלא יצא עד שתענה תפילתו וירד גשם.

הגמרא מספרת שירד כל כך הרבה גשם שביקשו מחוני שיתפלל שיפסיק הגשם, שלא יהיה נזק מרוב גשמים.

סיפור זה הקנה לו את כנויו חוני "המעגל".

חוני הפך לסמל של קירבה לאלוקים, שהיחס שלו לאלוקים היה כבן אצל אביו, שמבקש ומקבל את מה שרוצה.


ב- כ"א אדר תקמ"ז (1787) נפטר רבי אלימלך מליז'ענסק.

רבי אלימלך התחיל ללמוד קבלה בגיל צעיר, ובשלב מסוים עבר ללמוד יחד עם אחיו רבי זושא מאניפולי (טור היסטורי א' - ו' שבט: http://www.aish.co.il/i/jewish-history/364854891.html) אצל המגיד ממזריטש תלמידו וממשיך דרכו של הבעל שם טוב.

אחרי פטירת "המגיד" הפך רבי אלימלך למנהיגם של חסידי גליציה, וספרו ה"נועם אלימלך" הפך לאחד מאבני היסוד של תורת החסידות.

רבי אלימלך חיבר תפילה קצרה שמיועדת להאמר לפני תפילת שחרית, שחלק ממנה הפך להיות שיר ידוע:

"אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם. ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך, ואל יעלה בליבנו שום שנאה מאחד על חברו חלילה. ותחזק התקשרותנו באהבה אליך, כאשר גלוי וידוע לפניך. שיהא הכל נחת רוח אליך."