יז' שבט נקבע בקרב יוצאי העיר סרגוסה בספרד כיום חג שנקרא "פורים סרגוסה".

השנה ק"פ (1420), היהודים באותה תקופה חיו בשלוה יחסית והיו בקשר טוב עם המלך.

מנהגם היה שכשהגיע המלך לביקור בעיר היו יוצאים לקראתו כל היהודים לקבלת פנים ממלכתית כשבידיהם ספרי תורה מ-12 בתי הכנסת שבעיר.

הרבנים החליטו שאין צורך להוציא את ספרי התורה עצמם, ורק הנרתיקים של ספרי התורה הוצאו לרחובה של עיר בעוד הספרים עצמם נותרו בארון הקודש בבית הכנסת.

כשדבר זה נודע למומר בשם מרקוס, הוא מיהר להלשין למלך שהיהודים מזלזלים בו ומרמים אותו.

המלך כעס מאוד, אבל החליט להעמיד את המידע של מרקוס למבחן.

בלילה לפני יום בואו של המלך לסרגוסה, חלמו 12 הגבאים של בתי הכנסת כולם את אותו החלום. ובו דמות המיוחסת לאליהו הנביא מצוה עליהם להחזיר את ספרי התורה לתוך הנרתיקים.

הגבאים עשו כך. ולמחרת כשהגיע המלך והורה לפתוח את נרתיקי ספרי התורה, נמצאו כל הספרים במקומם. המלך כעס על מרקוס שניסה להפליל "לשווא" את היהודים, והורה להוציא אותו להורג.

ומאז היהודים מהעיר סרגוסה נהגו כל שנה לחגוג בתאריך זה את "פורים סרגוסה".


ט"ו בשבט. אמנם לא מאורע היסטורי אלא יום חג- ראש השנה לאילנות. אבל מנהג נפוץ בארץ ישראל היה (ועד היום) לנטוע ביום זה נטיעות חדשות ברחבי הארץ. ביום זה בשנת תש"ט (1949) גם נוסדה "הכנסת" בירושלים- מזל טוב!


ב-יט' שבט תרס"ב (1902) נוסד בירושלים בית החולים שערי צדק.

בית החולים נוסד על ידי מנהלו המיתולוגי ד"ר וולך שהקדיש את חייו למען בית החולים. ד"ר וולך היה רווק והתגורר בבית החולים וכך התמסר לפיתוח בית החולים בצורה יוצאת דופן. הוא היום אחד מבתי החולים החשובים בירושלים. אחד הדברים היפים והמיוחדים בבית החולים הוא שהתנהלותו מכוונת גם לפי המסורת וההלכה היהודית. מלבד הנושאים ההלכתיים המובהקים, ניתן לחוש באווירת שבת בשבת ובאווירת חג בחג יותר מבבתי חולים אחרים.