השבוע בהיסטוריה של עם ישראל
א'-ו' בשבט
הפעם אנו מפליגים רחוק! לפני יותר מ-3000 שנה עם ישראל נמצא בסיום מסע נדודים ארוך במדבר, בדרך לארץ המובטחת- ארץ ישראל. 40 שנה של נדודים הרבה תלאות ותהפוכות, מתן תורה, עגל הזהב, חטא המרגלים ועוד.
עכשיו הם בישורת האחרונה בערבות מואב ממש קרוב לגבול של ארץ ישראל.
ב-א' שבט נושא המנהיג הנערץ- משה רבינו נאום לכלל האומה -ספר דברים- החומש האחרון שחותם את חמשת חומשי התורה. הוא מתחיל בתוכחה נוקבת איפה טעו העם, ובמה יש להם להשתפר. ממשיך בסיכום של חלק גדול ממצוות התורה (לכן ספר דברים נקרא גם "משנה תורה"). ולקראת סוף הספר מזכיר משה לעם ישראל שיש לכל אחד בחירה חופשית, שתמיד יש הזדמנות שניה להשתפר, ולהיות יותר טובים. ומסיים בנאום פרידה (37 יום אחרי תחילת הספר, ביום פטירתו ז' אדר).
חכמים משווים יום זה ליום מתן תורה, ביום זה נאמרה התורה בפומבי, ולכולם היתה ההזדמנות ללמדה.
ב-ב' שבט תק"ס, (1800) נפטר רבי זושא מאניפולי. רבי זושא היה אחד מגדולי החסידות, ואחיו של רבי אלימלך מליז'נסק. היה ידוע בפשטותו והפך לסמל של תמימות, ענווה וטוב לב.
אחד הדברים שלימד וחידד היה שלא נדרש מהאדם להיות מישהו אחר, אלא לכל אחד יש את היחודיות והפוטנציאל שלו שעליו לממש. אימרתו המפורסמת היתה- "כשאגיע לשמים, לא ישאלו אותי למה לא הייתי ר' אלימלך (אחיו), ישאלו אותי למה לא הייתי זושא".