ב-כד' טבת תקצ"ז (1837) אירע אסון הטבע הגדול ביותר בישראל מזה שנים רבות.

רעידת אדמה חזקה (ההשערות עומדות על בין 6.5 ל- 7.5 בסולם ריכטר) פקדה את איזור צפת וטבריה.

הרעידה הורגשה מביירות ועד איזור ירושלים וחברון, אבל עיקר הנזק היה באיזור הגליל.

צפת, שהיתה מוקד הרעש נחרבה לגמרי, הבתים נהרסו (לא היה עדיין תמ"א 38), והרבה מהתושבים נהרגו.

גם טבריה לא יצאה בזול, מלבד הנזק הישיר מרעידת האדמה, נחשולי צונאמי שעלו מהכינרת גרמו לאבידות רבות ולנזק גדול. סך כל ההרוגים היה מעל 5000 איש וחלק מהיהודים ששרדו עברו לגור בירושלים.


ב- כד' בטבת תקע"ג (1812) נפטר הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. הוא ידוע בכינויו "האדמו"ר הזקן" וגם "בעל התניא" על שם ספר 'התניא' שהוא חיבר. ספר התניא הוא אחד מספרי החסידות הרחבים והעמוקים ביותר שפורשת את משנת החסידות בנוגע לאלוקות, מטרת הבריאה ונפש האדם.

כמו כן כתב ספר הלכה חשוב שנקרא "שולחן ערוך הרב", שמהוה אחד מספרי ההלכה המרכזיים מהתקופה המאוחרת.

גם לעולם הנגינה היה מקום של כבוד בעולמו של "האדמו"ר הזקן", בכוח הניגון לעורר את האדם להתעלות ולהתקדשות. הוא עצמו הלחין כמה ניגונים שמהם שרדו עד היום עשרה ניגונים. שגור על פיו היה הפתגם "הלשון הוא קולמוס הלב, והניגון הוא קולמוס הנפש". הניגון הידוע ביותר שלו הוא "ארבע בבות", תהנו: