רובינו מתחברים ליהדות. יש מאיתנו ששומרים הרבה מתוך 613 המצוות, ויש שמסתפקים בפחות. המכנה המשותף הוא החיבור הפנימי שאנו מרגישים למסורת שלנו שעיצבה את דמותו הייחודית של עם ישראל.

הבעיה היא שהתורה שדרכיה דרכי נועם, שמאירה פנים ומלמדת אותנו ערכים חשובים כמו "ואהבת לרעך כמוך", גם מרבה באיסורים. למה הכל צריך להיות אסור? האם לא טוב יותר להפחית את האיסורים למינימום, ולתת לאדם חירות מירבית? האם היציאה מעבדות במצרים היתה רק כדי להשתעבד לעוד שלל איסורים והגבלות?

בתרבות המערבית ערך החירות הוא ערך מקודש, ובצדק. האדם נברא בצלם א–לוהים, עם היכולת לבחור! הבחירה והאחריות האישית הן אבני יסוד ביהדות, ואין חשוב יותר מלטפח ולעודד יכולות אלו.

ריבוי אפשרויות

ריבוי אפשרויות נשמע כמו דבר נהדר. כדי לבחור בחירה מושכלת, להחליט את הדבר הטוב ביותר עבורנו עדיף שתהיינה לנו אפשרויות רבות ומגוונות כדי שיהיה לנו מקסימום חופש בחירה. אבל האם ריבוי אפשרויות ללא כל הגבלה זה באמת הדבר הטוב ביותר עבורנו?

דמיינו רגע שאתם צריכים לקנות קרם ידים. בודאי תרצו שיהיה בחנות יותר מסוג אחד, כדי שתבחרו את הטוב ביותר עבורכם. אבל האם אין לזה גבול? הייתם רוצים שמחלקה שלמה בסופר תוקדש לקרם ידים, כך שתצטרכו לבחור מתוך חמש מאות סוגים שונים? קרם עם שמן אבוקדו, עם אלוורה, לידים רגישות/עדינות/יבשות, קרם 100 אחוז טבעי בלי חומרים מלאכותיים. הייתם משתגעים מרוב אפשרויות. מה גם שהסיכוי שבאמת הצלחתם לבחור את הטוב ביותר קטן ככל שיש יותר מקום לטעות.

אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות של כל אדם היא קרן הפנסיה שלו. יש מגוון מסלולים ותעריפים שונים של החברות שמתחרות על שוק עצום זה. ובכל זאת, רוב האנשים פשוט נשארים בברירת מחדל ולא טורחים לברר מה באמת המסלול הכי טוב עבורם. למה? בהחלטה שהמשמעות שלה מתבטאת באלפים רבים אנו טומנים את הראש בחול! מה קרה לצרכן הנבון שבתוכנו?

התשובה היא שקשה לנו. לאדם מן היישוב, המסלולים השונים והתעריפים המגוונים נשמעים כמו סינית עתיקה. למרות ריבוי האפשרויות אין לנו את היכולת באמת לבחור בחירה מושכלת ונבונה (אלא אם כן נשקיע מאמץ מיוחד).

גם ברמה הפיזית הטכנית אנחנו בנויים בצורה כזו, העיניים שלנו רואות כמויות אדירות של מידע. אין לנו את היכולת להכיל הכל, ולכן המוח שלנו מסנן את המידע. הוא מגביל את התמונות שהוא מעבד על ידי התמקדות במה שרלוונטי לנו. לחץ/י כאן להדגמה מרתקת למציאות זו.

אפשרויות רבות מדי עלולות לגרום להתפזרות. קשה להתמקד בדבר הנכון כשדעתנו מוסחת משלל גירויים ותרחישים. כדי לבחור בחירה אמיתית אנחנו צריכים שתהיה לנו היכולת להתמקד, לשקול את הפלוסים והמינוסים בכל אפשרות ולהחליט החלטה מושכלת.

בורא עולם רוצה שנצליח, שתהיה לנו בחירה חופשית אבל שנבחר בטוב. אם הוא יצניח אותנו בעולם ללא הכוונה, ההצפה של האפשרויות תגרום לנו לאבד את המיקוד הדרוש. כאן התורה נכנסת לתמונה. היא נותנת לנו את הפוקוס כדי שנגיע ליעד. ולא לסתם יעד אלא למקסימום שלנו, הוראות התורה מיועדות לאפשר לנו למצות את הכוחות שלנו ולהשלים את עצמנו.

לשבת, לדוגמא, יש תכלית. יום השבת נועד להזכיר לנו שא–לוהים ברא את העולם בששה ימים ובשבת הוא נח. וכך לכל המציאות יש את זמן העבודה, ימי המעשה, אך היעד הסופי הוא – שבת, זמן המנוחה וקצירת הפירות של העמל שהשקענו. אם לא היו הגבלות בשבת, היינו עלולים לפספס את העיקר, היינו כולנו הולכים לים או לראות סרט, ומאבדים את היופי הייחודי ששבת מקרינה עלינו. לשם כך נועדו האיסורים, כדי למקד אותנו. בשבת לא מייצרים שום דבר, לא מתעסקים בדברים של חול, שבת מוקדשת להתמקדות ביעד הסופי.

האיסורים השונים לא נועדו להכביד עלינו ולהקשות לנו על החיים, להיפך, הם נותנים לחיים תבנית ברורה שבמסגרתה נוכל להתמקד כראוי ולבחור בטוב!