איך מרגיש רב שנפגש עם אפיפיור?
בתור דור עשירי לשושלת רבנים, ואדם שכל חייו עסק בהוראת תורה ליהודים, נראה היה לי שהסיכויים שדבר כזה יקרה לי דומים לסיכויים שאזכה במדליית זהב באולימפיאדה. עולמי הוא מגדל השן של לימודי היהדות, ולא הוותיקן. חובשי הכיפות שאני רגיל לפגוש הם יהודים דתיים, ולא קרדינלים. עיר הקודש בה אני מבקר הכי הרבה אינה רומא, אלא ירושלים.
אבל לפעמים המציאות עולה על כל דמיון, ולא רק שההשגחה העליונה הפגישה אותי עם אפיפיור, היא הפגישה אותי עם שניים.
לפני שאספר לכם מה היו נסיבותיהן של פגישות יוצאות דופן אלה, חשוב שתכירו מעט את הרקע האישי שלי. הוריי נולדו בפולין, וכשהייתי קטן הם היו מספרים לי על חייהם הקודמים שם. בחג המולד ובפסחא הם ידעו שאסור להם להעיז לצאת אל הרחוב. שכניהם שהלכו לכנסיה, היו מחפשים אחר אחד מאותם יהודים "רוצחי המשיח", שכפי שהדגיש הכומר שלהם בהטפה, היו אשמים בהריגת אלוהיהם. תקיפות על רקע אנטישמי היו תקריות כמעט יומיומיות, המחיר המובן שיהודים הבינו שעליהם לשלם תמורת מגורים במדינה לא יהודית. עצוב לומר, אבל בעיני היהודים, הנוצרים נתפשו כפושעים – משום שהם עצמם היו תמיד קרבנות.
רק שוטה, הם מעולם לא שכחו להזכיר לנו, יתכחש ללקח של דורות רבים כל כך
אם הוריי עוד העיזו לקוות שאולי יבוא יום בו כל זה ישתנה, השואה שמה קץ לכל מידה של אופטימיות שאולי הרשו לעצמם. לא, אין סיכוי, הם הסיקו מניסיונם, ולעתים קרובות חזרו והתרו בי ובאחיי שלא נשגה באשליות. כפי שהם ראו זאת, התהום שמפרידה בין "אנחנו" ל"הם", עמוקה ובלתי ניתנת לגישור. רק שוטה, הם מעולם לא שכחו להזכיר לנו, יתכחש ללקח של דורות רבים כל כך.
כך הפך בדמיוני האפיפיור לרמטכ"ל של צבא האויב. שום דבר אישי, במטותא מכבודכם, אבל בהחלט מספיק כדי לעורר חשד לגבי כל מחווה מצידו לשיפור מערכת היחסים בינינו.
זאת הייתה צורת החשיבה שלי כשהכרתי אדם שהיו לו קשרים עם הוותיקן, אשר הציע לעזור כשסיפרתי לו שבידי הכנסייה מצויים חפצי ערך יהודיים רבים, שהיינו שמחים להשיב לבעליהם המקוריים. בעזרתו הרבה, ולמרבה המזל, הוזמנו לספרית הוותיקן כדי לבחון כמה כתבי יד נדירים במיוחד, ולהתחיל לתכנן כיצד להביא חלק מהם לתערוכה בארץ.
ואז קרה עוד דבר יוצא דופן, שמסביר מה עושה יהודי חביב בן 70+ כמוני בארמון האפיפיור, מול מנהיגם של 1.2 מיליארד קתולים, וכפי שהתברר אחר כך, שבוע אחד לפני שחלה את חוליו האחרון.
האפיפיור יוחנן פאולוס השני היה סוג שונה של אפיפיור. עם כל החשדנות שהוטבעה בי מאז ילדותי הצעירה, הייתי חייב לייחס חשיבות רבה למה שלמדתי על המנהיג הרוחני הזה, שבאופן אירוני למדיי נולד בפולין, לא רחוק מבית אבותיי. גיליתי שהוא אדם רגיש שאחד הדברים הראשונים שעשה כאשר נכנס לתפקידו כאפיפיור, היה ביקור באושוויץ, על מנת להביע חרטה על גורלם של ששת מיליוני הקרבנות.
יתרה על כן, הוא הפך לאפיפיור הראשון מאז 'פטרוס הקדוש', שביקר בבית כנסת. הוא נסע לכותל המערבי והותיר באחד מחריציו מסר יחיד ומיוחד, בו הוא מבקש מחילה על החטאים שעשתה הנצרות נגד היהודים לאורך הדורות. הוא גינה את האנטישמיות בתור "חטא נגד הא-ל והאנושות". הוא קבע קשר דיפלומטי עם מדינת ישראל. הוא שם בראש מעייניו אהבה, פיוס וריפוי פצעי העבר.
ומשום שהייתה לו חיבה עזה כלפי היהודים, הוא החליט לעשות דבר מדהים. מתוך מודעות לגילו המתקדם, הוא הביע משאלה אישית פרטית שנפרשה בפניי. האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקש לקבל ברכה – ברכה ממנהיגיו הרוחניים של העם שהיה במשך זמן רב כל כך קרבן לשנאה מכוערת שאינה במקומה. כך הפכתי להיות חלק מ-150 רבנים וחזנים שיצאו לפגוש את האפיפיור ולמלא את משאלתו.
האם טעיתי כשהאמנתי באותו רגע, שיתכן שנוכל להשליך מאחורינו מאות שנים של חוסר הבנה וחוסר סובלנות דתית?
ובאותו רגע היסטורי, כששלושה מאיתנו צעדו קדימה כדי לומר את הברכה בעצמם. ציטטתי את המילים המובאות בתלמוד למקרה בו יהודי פוגש מנהיג גדול של אומות העולם: "ברוך אתה ה', א-לוהינו מלך העולם, שנתן מכבודו לבשר ודם."
האם טעיתי כשהאמנתי באותו רגע, שיתכן שנוכל להשליך מאחורינו מאות שנים של חוסר הבנה וחוסר סובלנות דתית?
מה עבר לי בראש?
שמעתי את העבר מדבר אליי. אני לא יודע איך יתכן שזמן רב כל כך נדחס באותם רגעים מועטים, כל כך הרבה דיונים והרהורים עברו במחשבתי, כולם מנסים לזכות בתשומת הלב שלי, כולם תובעים את הכרתי. חלקם היו מלאי כעס. חלקם סקפטיים. חלקם יעצו לי לשמור על דריכות. חלקם היו מלאי רגשות שמחה. כולם נלחמו כדי לזכות בהסכמתי. היה לי יותר מדי קשה להחליט אז, זה היה רגע יותר מדי חשוב מכדי שאוכל להגיע בו למסקנה.
אבל עם כל הקולות בתוכי שנאבקו על הקשבתי, נראה שאחד מהם היה בולט במיוחד. יכולתי להישבע שבוותיקן עצמו שמעתי את קולו של אבי, יהי זכרו ברוך, לוחש באזני, "אולי. אולי."
זמן קצר אחר כך הוזמנתי להיות חלק מקבוצה שהתלוותה לאפיפיור החדש, בנדיקטוס, שנכנס לתפקיד לאחר מותו של יוחנן פאולוס השני. וגם הוא, כאחד ממעשיו הראשונים בתור אפיפיור, נסע לאושוויץ כדי להתפלל, לבקש מחילה ולהישבע שהעולם התרבותי לעולם לא ירשה שזוועות איומות ונוראיות כאלה יקרו שוב. אני יודע שהאפיפיור הזה הוא גרמני שהביוגרפיה האישית שלו מותירה אותנו עם כמה סימני שאלה פתוחים. אני יודע שהוא עשה כמה טעויות חמורות בתגובתו למכחישי השואה מבני אמונתו. ובכל זאת, ראיתי אותו באושוויץ. שמעתי את דבריו. שוחחתי עימו. אני יודע שגם הוא, בביקורו בניו יורק, בחר ללכת לבית כנסת כדי להבהיר את רגשותיו החמים כלפי היהודים.
כידוע, האפיפיור בנדיקטוס ביקר בארץ לפני זמן מה. גם הוא התפלל בכותל. גם הוא הלך למוזיאון השואה. יש שאומרים שהוא לא אמר מספיק. אצל אחרים עדיין קיימת חשדנות ארוכת ימים וחזקה שהוא עומד בראשו של ארגון שלנצח יעמוד נגד קיומנו - לכל הפחות מבחינה תיאולוגית.
רק הזמן יגלה אם נוכל לבטוח בכנותן של מחוות הידידות החדשות האלה. אבל אני רוצה להאמין - ולראות במו עיניי את מה שאני יודע שאבותיי ואבות אבותיי מעולם לא היו מאמינים שיוכל להיות - שזה לא יותר מדי נאיבי ומנותק מהמציאות להיענות לניסיונות הפיוס האחרונים האלה במילה אחת: "אולי. אולי."
(9) שיג, 13/2/2013 17:52
לא טעית, היית תמים - כמו יהודים רבים. חבל שכך!
(8) יהודה, 12/2/2013 19:27
המנהיג לא תמיד מייצג את כל צאן מרעיתו
נניח שהאפיפיורים היו כנים בדבריהם. אין לי סיבה לחשוד שלא. ראויים לצל"ש, באמת. אך הקובע הוא, מה חושב הנוצרי הממוצע ברחוב. האם הוא שותף לאותן רגשות שהמנהיג שלו ביטא? האמנם כבר תם עידן הרדיפות שמהם סבלנו כמה מאות שנה? אולי. אולי?
(7) המתענינת בשואה, 12/2/2013 12:28
שמעתי שהאפיפיור הזה היה חניך של היטלריוגנד-רק בגלל שיש ליהודים מדינה הוא מתנהג כך
(6) חני, 12/2/2013 11:11
לעולם לא להאמין לגוי! לכן ממדינת ישראל לא זזים!
גם הורי באו מפולין(אושוויץ) ורומניה-מדינות שאוכלוסיהן שתפו פעולה עם הגרמנים בחיסול היהודים. אותי חינכו שלא להאמין לגוי. אם גוי אומר לך שהוא רוצה להרוג אותך-תאמין לו. הוא כבר ימצא את הדרך לעשות זאת. מסקנתי כצברית מצפון הארץ(ליד גבול הלבנון): לעולם לא לוותר על מגורים בישראל. כאן אני בבית שלי, עם צבא שלי ועם משטרה שלי. אני את הלקוח של הורי הפנמתי, גם ילדי ומקווה שגם נכדיי. כאן המקום של המיעוט היהודי ויש להסתדר עם מה שיש (ויש לנו הרבה מאד). משנכנס אדר מרבין בשמחה!
זרובבלה, 22/2/2013 13:28
להאמין או לא?
אכן, הגענו למדינה משלנו , יציאה לגלות עלולה לקחת מאיתנו תחושה של "בית", שייכות וכל מה שנלווה לכך. האם זה קשור לבחירה להאמין לגוי? מתגובתך, אני למדה על פער בין הכותרת לתוכן. שהרי אם לא להאמין לעולם, " אם גוי אומר לך שהוא רוצה להרוג אותך-תאמין לו." ??? אז להאמין או לא להאמין? הרי הכללות ו"תוויות" שהושמו עלינו כעם יצרו סבל וכאב ואת מכלילה ושמה תוויות ומבטלת הרבה אנשים קדושים ויקרים שהצילו יהודים וסיכנו את עצמם ואת סביבתם. חלקם אנשי דת. התלהמות והכללות עושות עוול לא רק לאחר , אלא גם לנו. אם ירשת חשדנות טבעית - חשדי וכבדי. אולי יתגלו כמה צדיקים , חסידי אומות עולם ודומיהם?
(5) אהרן ברקוביץ, 12/2/2013 11:00
גלותיות
תמוהים לי מאוד דברי הכותב. וכי נחמדותם של הנוצרים ובראשם האפיפיורים האחרונים כלפינו משנה את העובדה שהם מנהיגי העבודה הזרה הגדולה בעולם? הנצרות איננה תנועה פולטית שהתאולוגיה שלה היא חלק שולי בדרכה. הם בוודאי רוצים לראות את העולם כולו מאמין האלוהיהם. איך אפשר לחבב את זה? אין זאת כי אם הנחיתות הנוראה של שנות הגלות אל מול הדת הנוצרית הענקית הפכה אותנו לנזקקי תמיכה וכל כך מרגש אותנו לקבל כעת את התמיכה בדמות חיבה שאנו מקבלים מן האפיפיורים. אנו עם השב לארצו וגאה באלוקיו ובז לעבודה זרה שלבן הרשע היה הראשון ללמד את דרכה וניסה בדרכי נועם לאבד את דרכו של יעקב בחיבוק דוב אוהב ומשבית. ב,ה יעקב ידע לומר לא ללכת לשעיר ולא להתרשם מחיבוק הדוב. ולוואי שנלמד מיעקב אבינו...
(4) שמחה, 30/6/2009 15:13
אולי אולי נפסיק להיות נאיבים
אנחנ אמורים לדעת ולהבין שאומות העולם לא השלימו עם קיומינו, הטוב לא יבוא מהם רק מהשם יתברך, ככתוב אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. הרי הנוצרים מאמינים שהם עם ישראל האמיתי ר"לצ. שאנחנו עם ארור, הם כועסים על קיומה של ארץ ישראל הם כועסים שקראנו לארצינו ישראל, כי הרי "הם עם ישראל" , לא שרדנו עד היום כעם בזכות האומות אלא למרות האומות. לא הם שישמרו אתנו לעתיד, משהו למעלה שומר אותנו. חיוך או מחווה או דיבור נחמד מצידם לא צריך להרשים אותנו זה לא עוזר לנו במאומה, לכל היותר אנחנו צריכים להיות נחמדים ולחייך בחזרה. אנחנו צריכים לדעת מה התפקיד היחודי שלנו ולהתחזק בו. כשהעולם יגיע לתיקונו הראשונים שיעלמו אלה העובדי עבודה זרה ובראשם הוותיקן ושאר שונאי ישראל. אני גאה ברבנים שסרבו להפגש עם האפיפיור. הוא לא ראוי לפגישה כזאת. הוא השתמש בשפה רפה ביותר כשדיבר על השואה רגע לפני שעלה על המטוס חזרה ושידע שאין לו מה לחזור לכאן.
(3) תומר, 8/6/2009 10:06
רחמנים בני רחמנים שכמותנו
אשרינו שאנחנו יהודים, רחמנים בני רחמנים, אשר עיקר חטאנו הוא בליפול שוב ושוב בפח הגוים, שאולי הפעם הם רוצים להיות חברינו הקרובים. אבל כך השם ברא אותנו. אנחנו חייבים להושיט יד לשלום. זה טבוע בנו וברור שעדיף כך.
אבל... אל לנו לשכוח שמהות הנצרות והאיסלאם היא שיעקב גנב את הבכורה ועם ישראל הוא במהותו שקרן וגזלן ח"ו. לכן הדרך היחידה של הגויים להיות בשלום איתנו הוא לוותר על הדרך השקרית שלהם ולקבל את זה שעם ישראל סבל כל השנים והקריב את עצמו למען השם ואין הם יכולים להתכחש לזה לגדולת עם ישראל בלימוד העולם עבודת השם מהי. הם יכולים להיות נוצרים רק אם ישנו את דתם ויהפכו אותה לדת שמלווה את העם היהודי לתכליתו. זה תפקיד הגויים. שיטיפו ל-7 מצוות בני נוח ויפעלו בכל כוחם שהעם היהודי יחזור בתשובה. רק אז יהיה חלקם גדול וחשוב בעולם הבא. הגיע הזמן לפרסם את הדרישה הזו בקרב הדתות בצורה רשמית ביותר.
עד אז, אולי האפיפיור יודע את האמת אבל לא יכול יותר מידי להזיז עניינים. כי הנצרות מבוססת על שקר גלוי, כמו גם האיסלאם. פרט כמובן לרצון להתקדש באמת. אבל לא ניתן להתקדש דרך אמונה בישו שזוהי עבודת אלילים.
(2) לאה, 7/6/2009 07:39
מעניין
קראתי ספר אוטוביוגרפי בשם "כוכב בן צלבים". כתבה אותו אשה יהודיה בשם חנה אברוצקי שבזמן השואה הסתתרה במנזר.בספר הזה היא מספרת גם על יוחנן פאולוס השני שהיה פעיל במחתרת הפולנית בתקופת השואה.
כשקראתי את הדברים אודותיו לא "חזרתי בתשובה" וחשבתי ש"אולי". אבל דברים כאלו גורמים לי לנקד או השחור היהודי בנקודות בצבע אחר. היו נוצרים שפעלו כנגד האנטישמיות. היו חסידי אומות העולם.
(1) יהודי, 7/6/2009 05:55
אולי אולי
וצריך להשאיר את זה באולי
לא לסמוך אף פעם
ההיסטוריה שלנו עקובה מדם
סליחה לא מבוססת היא דבר נוצרי