יהושע בן פרחיה אומר:
עשה לך רב, וקנה לך חבר;
והוי דן את כל האדם לכף זכות. (אבות א', ו')

בפרקי אבות מובאים דבריו של רבי יהושע בן פרחיה: "הוי דן את כל האדם לכף זכות". ובחברה מוסרית ערכית, 'לדון לכף זכות' הוא הכרח אנושי בסיסי. ההתנהגות שלנו היא זו שתקבע אם כף זו תהיה כף-מאזנים שתקנה לנו חבר, כמו שפתח יהושע בן פרחיה במשנתו, או שתהיה זאת כף של דחפור שתחריב את חיי האדם.

לא מזמן טסתי לח"ול. נסענו יחד, 10 חבר'ה לקראת גיוס, במטרה ליהנות קצת לפני הצבא. מה שהיה אמור לגבש את כולנו ולהפוך אותנו לכמעט אחים, או לפחות להותיר בנו זיכרונות טובים לכל החיים, הסתיים במאתיים וחמישים יורו שנעלמו, ובתור לבדיקת פוליגרף.

הדבר חזר על עצמו חמש פעמים באותו טיול. בכל פעם נעלמו לאחד מאיתנו 50 יורו, ובכל פעם אותו אדם הופיע באופן מחשיד 'בזירת הפשע' – מעורר תהיות, לא? כולנו התעלמנו מהציווי ההלכתי של "בצדק תשפוט עמיתך", וחרצנו את גורלו של החשוד בגנבה בצורה מידית.

אך אילו הייתי קצת מקל על אותו חבר, דן אותו לכף זכות ולא ממהר להסיק מסקנות, הכל היה נגמר בצורה שונה.

חזרנו לארץ ביום שלישי.

הוא נשמע על סף דמעות, ואמר שהוא יודע שאנחנו חושדים בו ושהוא מאוכזב מכולנו.

ביום שישי התקשרתי לאותו חבר כדי לאחל לו מזל טוב לכבוד יום הולדתו. התגובה שקיבלתי ממנו הייתה מפתיעה.

הוא נשמע על סף דמעות, ואמר שהוא יודע שאנחנו חושדים בו ושהוא מאוכזב מכולנו. כנראה שהוא שם לב לרכילות בינינו, והבין שאם הוא לא יתפוס את זה בזמן זה יהפוך להיות נידוי חברתי. הוא נשבע שזה לא הוא, ואמר שהוא קבע תור ללכת למכונת פוליגרף כדי לאמת את הדברים. לסיום הוא הוסיף "תודה" כואב, על יום ההולדת הגרוע שהיה לו בחיים.

בערב, הוא כינס את כולנו אצלו - הוא חזר והבטיח שזה לא הוא, ושיתף אותנו בתוכנית שלו ללכת לבדיקת פוליגרף, כדי שנוכל להאמין לו באמת.

רובנו האמנו לו גם ככה, וביקשנו ממנו לבטל את התור שלו לבדיקה. מאוחר יותר דאגנו גם להתנצל בפניו אחד-אחד, על חשד השווא; ובסופו של דבר, הוא גם הסכים לסלוח.

כוח הבחירה

ההלכה היהודית רואה בכל אדם מן השורה 'שופט', הדן את המקרים בהם הוא נתקל.
כשופט, חלה עליו חובה מוסרית לנסות לראות את הטוב שבאחר ולשפוט אותו לזכות.

אך כמה פעמים הסקתי מסקנות נחפזות וכמה פעמים אנשים נעלבו מכך? כמה פעמים חיפשתי תירוצים הגיוניים לכל אותן מסקנות ושיתפתי בהן מכרים, בלי אפילו לחשוב כמה נזק אני גורם לאותו אדם, ומי יודע אם בכלל צדקתי בפסק הדין שלי?

בספרות היהודית מספרים לנו שיש תקופות במחזור השנה בהן קשה בו לראות את הטוב באחר, אבל מעולם לא דמיינתי שעד כדי כך...

מקרה אחד של התעלמות מהטוב האנושי, ושימוש בכוח הבחירה שלי כדי לבחור לראות רק את השלילי. מקרה אחד של שיפוט פזיז. וכמעט גרמתי לאדם לאבד את כל חבריו על לא עוול בכפו, לגרום לו למשבר קשה ולהותיר בו צלקת כואבת לכל החיים.

המציאות היא כמו עננים בשמיים - כל אחד רואה את מה שהוא בוחר לראות. בואו נבחר כולנו לראות את הטוב האנושי ולקיים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך", בעיקר בתקופה קשה זו.