אי שם בפולין יש עיירה ושמה 'קוצק'. אין בה שום דבר משמעותי בימינו, אך כל יודעי דבר יודעים שבעבר היה שם מרכז חשוב לחסידות וששמעו של "האדמו"ר מקוצק" עדיין מהדהד בין כותלי בית המדרש.

אין לנו דברי תורה כתובים מידי הרב מקוצק עצמו. כל מה שיש בידינו הוא ממה שרשמו תלמידים, ממה שנמסר בשמו "מפי השמועה", אך מניתוח דברי התורה שלו עולה ומבצבץ סגנון מאוד ייחודי.

דברי תורה ערבים ונעימים חיפשתם? לכו למצוא אותם בעיירות אחרות. בקוצק הכל חד וחריף, ממש כתער מלוטשת. דברי התורה של הרבי נוקבים ומגיעים מיד לעומק הנקודה, ובמקום שאולי אחרים מדברים סביב סביב ועוטפים את הגרעין הפנימי בדיבורים רבים – בקוצק אמרו במשפט אחד, ולפעמים במילה אחת, את כל העומק. לפעמים גם מילה אחת היא יותר מדי.

הרשו נא לי לשתף אתכם בכמה הצצות חטופות לדבריו של הרבי. ובהדגשה אני מציין, שיהיו אלו הצצות של שטחיות – המביטות על עולם של עמקות. אלא שמוטב מעט מאשר כלל לא.

חטא המרגלים

מפרשים רבים עמלו להבין במה חטאו. נשלחו מרגלים לארץ כנען לראות כל מיני דברים, ולתת דיווח על מה שראו, כמסופר בתורה בפרשת שלח. וכך הם לכאורה אכן עשו, אך דבריהם גרמו שא-לוהים כעס עליהם כעס גדול ועצום. ולא כל כך ברור על מה, מה היה חטאם, מה גרם לזעם הגדול?

הרבי מקוצק בוחן את דבריהם מילה-מילה, ומאשר את נכונות הדיווח.

"ארץ אוכלת יושביה היא, וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות". "אמת", אמר הרבי, וממשיך לקרוא:

"ושם ראינו את הנפילים בני ענק". גם זה אמת.

"ונהי בעינינו כחגבים". אמת.

כאן נתכרכמו פניו של הרבי, ונפלטה מפיו זעקת שבר איומה: אוי ווי! וזה סוף הפירוש

"וכן היינו בעיניהם". כאן השתנו פניו של הרבי, ונפלטה מפיו זעקת שבר איומה: אוי ווי! עד כאן לשונו, וזה סוף הפירוש.

מה הפגם שנמצא דווקא במילים אלו?

נאריך מעט במקום שהרבי קיצר, לעמוד על העומק של אותה זעקה קצרה.

המידע שהעבירו המרגלים היה מדויק, ולא נתבקשו אלא לזה. אבל: "וכן היינו בעיניהם"?! אתה מספר אודות איך אתה נראה בעיניהם של הכנענים? אחר שא-לוהים, אדון כל הארץ, הבטיח לך ניצחון במלחמה והצלחה בכיבוש הארץ, שוב אין משמעות כלל לכך שדעתם של אחרים היא כזו או כזו, ואין סיבה שיכניסו פרט זה לדיווח שלהם. מה לך להזכיר כיצד חשבו 'הם', מי הם בכלל ומדוע יש התייחסות ואפילו מעטה למחשבות שיש 'להם'? אלא, שכנראה חסרה היתה מדת הביטחון בדבריו המפורשים של הבורא, ולכן בכל אופן התחשבו המרגלים מעט בדעתם של יושבי כנען.

אוי ווי!

עוד פנינה קצרה? בבקשה.

שבע תקופות שונות יש בחיים, ובכל תקופה דומה האדם למשהו אחר, כך אומר המדרש (קהלת רבה). בהיות האדם בן שנה, הוא כמו מלך שהכל מחבקים ומנשקים אותו. בהיותו בן שנתיים ושלש, הוא דומה לחזיר שמוציא את הכל מן האשפה. בהיותו בן עשרים, הוא כמו חמור בעמלו להשגת פרנסה. וכן הלאה.

הזקין? "הזקין הרי הוא כקוף", מכריז המדרש, אך אינו מסביר במה יש דמיון בין הקוף לבין האדם המזקין. את זאת מבאר הרבי:

המיוחד בקוף הוא, תכונת החיקוי. קוף מחקה בן אדם, כל מה שהוא רואה את האדם עושה – הולך אחריו הקוף ועושה את אותו דבר.

גם האדם הזקן – מחקה. את מי הוא מחקה? –את עצמו!

גם האדם הזקן – מחקה. את מי הוא מחקה? –את עצמו!

"את עצמו?" ישאל השואל. כיצד יתכן להבין שאדם מחקה את עצמו?

מסביר הרבי: האדם חי את חייו היום, כי הוא חי את חייו היום. או שמא לא, אלא משום שכך הוא חי אתמול?

מדוע עושה הזקן את מעשיו? האם כי כך היא הצורה שהוא רוצה שיהיו מעשיו והנהגתו, כך הוא החליט היום? או שמא כוח ההרגל שולט בו, הוא מניח תפילין היום כי כבר הניח אותן חמישים שנה... האם הוא סולל היום כביש חדש? או שמא ממשיך והולך בכביש שכבר סלול ועומד שנים רבות?

"הזקין, הרי הוא כקוף". כי החיים שלו הם חיקוי, בהם הוא מחקה את עצמו ואת עברו.

אל תהיה מן המחקים את עצמם. אל תהיה "כקוף" – תהיה סולל!

מהלכו של הרבי מקוצק אינו נותן מנוחה לעצלנים, ואינו מקבל תירוצים על אי-הצלחה. יש לאדם אחריות – ידאג נא שהדבר יתבצע, ייקח על עצמו לראות את הקיום והיישום עד הסוף. ויידע נא, שאם זה לא נעשה – אין זאת אלא משום שהוא לא ניסה מספיק. ומעתה לדבריו של הרבי בנושא.

פסוק הוא בספר משלי (פרק כו), הספר המכיל את חכמתו של שלמה המלך:

 

"אמר עצל, 'שחל בדרך, ארי בין הרחובות'. הדלת תסוב על צירה - ועצל על מיטתו".

 

כוונת הפסוק ברורה, נכון? העצל מסוגל אפילו להמציא המצאות משונות כאלו, כמו – לדוגמא – שיש ארי מסתובב בין הרחובות. דמיונות של שווא והבל.

האומנם? – הטו אוזנכם ושמע לאשר אמר הרבי מקוצק:

"ובאמת יש!", עד כאן דבריו.

מה הפירוש?

אל תדמו בנפשכם לאמור שמדובר בעצל הממציא כל מיני תירוצי סרק ובדיונות שלא היו ולא נבראו; שמוצץ הוא מן האצבע איזה דמיון בלתי מציאותי על אריות המסתובבים ברחובות, וכך יש לו תירוץ מדוע הוא נשאר במיטה. לא, אומר הרבי. אלא, "באמת יש". מדובר במקרה שאכן יש ארי מסתובב ברחובות, זו לא המצאה, זו מציאות נכונה וריאלית.

ועדיין האדם הזה על מיטתו? – קום כבר מן המיטה! שמא תאמר שאין בשביל מה לקום, כי ממילא אי אפשר לצאת כשיש אריה ברחובות? זהו בדיוק מהלך המחשבה של העצל. ואילו אדם נמרץ כבר ימצא את הדרך להתגבר גם על בעיה זו. לא שאין כאן בעיה – אלא שעצלות היא לחשוב שבלתי אפשרי למצוא פתרון, ובכך לוותר מראש על היכולת לנסות ולהצליח במשימה.

"באמת יש" אריה – ומי שנמצא במיטתו הוא "עצל", במלוא מובן המילה. דברי הרבי מקוצק.

 

כוחו המיוחד של הרבי מקוצק בהגדרה תמציתית וממצה של כל דבר, מעמידה אותנו על הדרישות האמיתיות של החיים.

אל תיתן לדעות של אנשים שליליים להניא אותך מן האמת הנמצאת בקרבך.

אל תהיה כזה שמחקה את עצמו, תחיה את החיים במלוא עומקם היום ועכשיו.

אל תמצא תירוצים על כך שלא הצלחת, אלא תתאמץ יותר ותתגבר על כל המכשולים, ותצליח בביצוע כל מה שצריך.

קצר ולעניין!