רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

היום התנדבתי בפעם הראשונה

כ״ח בשבט ה׳תשע״ד כ״ח בשבט ה׳תשע״ד 29/01/2014 | מאת Tzvi

לאחר הסיפוק האדיר שהרגשתי בסיום העבודה, התעוררה בי השאלה למה בכלל לתת מעצמי לאדם זר שלא משלם לי על כך?

היום, בפעם הראשונה בחיי, התנדבתי למען הקהילה. עזרתי בהכנת משלוחי ירקות לאנשים נזקקים.

היום הייתה הפעם הראשונה בחיי בה הסכמתי לתת מעצמי לאדם אחר ללא שום אינטרס וללא שום תמורה.

זה לא שמעולם לא עזרתי לאדם אחר – הלוויתי כסף לחבר במצוקה ואני משתדל להוריד את הזבל כשאמא שלי מבקשת, אך התנדבות אמיתית, עזרה אמיתית לאדם זר שכנראה לא אראה עוד בחיים?

היום עשיתי את זה בפעם הראשונה.

לאחר הסיפוק האדיר שהרגשתי בסיום העבודה, התעוררו בי שאלות. שאלתי את עצמי מדוע היום הייתה הפעם הראשונה שבחרתי להתנדב; למה לא עשיתי את זה לפני שבוע או חודש או אפילו לפני כמה שנים? אבל אז התעוררה שאלה עמוקה יותר: מדוע בכלל התנדבתי – למה בכלל לתת מעצמי לאדם זר ללא שום תמורה?

זה נכון שלפי התפיסה היהודית, מעשי החסד והנתינה הם מעיקרי העשייה, ובעצם הם מהווים אחד משלושת העמודים עליהם עומד העולם, אבל איזו תועלת יש לי, באופן אישי, לעשות את זה?

בתור תשובה לשאלה הראשונה – מדוע דווקא היום? – נזכרתי בשאלתו הרטורית של הלל הזקן במסכת אבות: "אם לא עכשיו, אימתי?!" זה הרעיון שעורר אותי להחליט ולהזדרז למצוא מקום בו אוכל להתנדב. אלמלא הוא, יתכן שהייתי ממשיך לחשוב ש'צריך לעשות את זה', אך דוחה את המעשה עצמו למחר, וליום שלאחריו, וליום שלאחריו... כמו שעשיתי עד כה.

אך מה שהניע אותי יותר לפעול בכיוון הזה, וזאת בעצם גם התשובה לשאלה השנייה, היא טענת הרב קוק ז"ל בספרו אורות, שמי שהאידיאלים שלו קשורים לעשיית טוב בצורה כוללת, יזכה באושר פנימי, ושככל שנפעל יותר באופן אקטיבי למימוש האידיאלים האלה, כך תעלה מידת האושר.

מי שהאידיאלים שלו קשורים לעשיית טוב בצורה כוללת, יזכה באושר פנימי

החלטתי ללכת לממש אותם, דווקא היום - כי הרי אם לא עכשיו אימתי?

לכאורה, דברי הרב קוק ז"ל נשמעים מעט קשים להבנה, האם זה שאני פועל באופן אקטיבי למען הקהילה, זה שאני סוחב משלוחי ירקות במחסן בלי מזגן במשך שעתיים, האם זה מה שיעשה אותי מאושר יותר?

ואם כן, אז למה? כשסחבתי בעבר משלוחי ירקות כדי להרוויח כסף, קשה לומר שזה העלה את רמת האושר שלי, אז מדוע דווקא כשמוציאים את המשכורת והתמורה מהמשוואה הזאת, זוכים פתאום באושר?

את התשובה לכך מצאתי באחד ממושגי היסוד בתורת הקבלה היהודית. במעין אלגוריה, מתואר השפע האלוקי הרב שה' ממטיר עלינו בתור 'אור' - נתינה אמיתית של אושר ורוחניות (ללא ציפייה לתמורה). הנשמה שלנו מתאווה להתקרב אל האלוקים, ואנו רוצים להפוך את עצמנו למעין 'כלי' קיבול שיוכל ליהנות מאותן מתנות רוחניות.

אך מה היא הדרך לקבל יותר מאותו שפע אלוקי? התשובה טמונה בעיקרון מדהים בשם 'השוואת כלים'. לכאורה, אם המהות האלוקית היא נתינה והמהות שלנו היא רצון לקבל – מה יכול להיות טוב יותר? אולם בפועל זה לא ככה. נתינה אולטימטיבית מנוגדת בטבעה לרצון לקבל, וניגודיות זו מגבילה את היכולת שלנו להתקרב לאלוקים ולהכיל את ה'אור', כמו שעין רגילה אינה מתאימה לקלוט אור מבהיק, והיא מסתנוורת ממנו. לעומת זאת, ברגע שמעבר לרצון לקבל יש בנו גם רצון לתת מעצמנו, אנו הופכים מעט דומים יותר לבורא שרצונו הוא רק לתת, ומתאימים את עצמנו לקלוט רמת אור גבוהה יותר.

ובכך, עצם ההתנדבות שלי והנתינה מעצמי ללא תמורה ומשכורת חודשית, קירבו אותי יותר לאלוקים ואפשרו לי ליהנות יותר מהאור והאושר שהוא משפיע עלינו.

עצם הנתינה גרמה לי לקבל הרבה יותר. הרבה מעבר למשכורת חודשית או לשעתיים שהייתי מבלה במזגן מול המחשב. זכיתי לקבל מעט יותר אור ולהפוך למעט יותר מאושר.

היום, בפעם הראשונה בחיי, התנדבתי.

ונהניתי מכל רגע.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן