יש דמיון רב בין התבוננות בספר תורה לבין עמידה מול הכותל. עמוק בתוכך אתה מרגיש ש"זהו זה!" – רדפו אותם, טימאו אותם, אפילו נטשו אותם – והם נותרו על עומדם, בלתי משתנים - לנצח. אנחנו חשים בעוצמתם, ויחד עם זאת, רק מעטים מאיתנו מבינים את משמעותם.

ספר התורה הוא כמו מגנט רוחני מדהים, עתיק ובן זמננו בעת ובעונה אחת: הוא מחבר יהודים מכל סוג לכל יהודי אחר מהעבר, ההווה והעתיד. הילת המסתורין הזאת החלה להאיר לפני למעלה מ-3,300 שנה, כשחנה עם ישראל הנמלט במדבר סיני. שם התאמץ יום-יום להבין ולקיים את דרך החיים החדשה של חוקי התורה, אשר עמל משה ללמדם.

כל ספר תורה שנכתב מאז אותו יום – בין אם נוצר בבגדד, ורשה, שנחאי או בת ים – כתוב באותו הטקסט, ונכתב אות אחר אות, בדיוק באותו רצף. העובדה הזאת לבדה מאחדת את עם ישראל ברחבי העולם, כפי שאף דבר אחר לא מסוגל לעשות. אבל זה לא הכל. יש יותר מזה בתורה, הרבה יותר – יש בה כוח המעניק חיי נצח.

אם תשאלו את הרב צבי חיים פינקוס, מייסד "תפארת סת"ם יודאיקה", הוא יספר לכם שכתיבת ספר תורה היא חוויה עוצמתית, מכיוון שהיא משרטטת את שורשיה הייחודיים של הנשמה היהודית.

ברחבי העולם פזורים מרכזים העוסקים בכתיבת ספרי תורה, הגהתם ובדיקתם. "תפארת סת"ם" הוא אחד מהם. הרב פינקוס מציין שבכל מקום בעולם, ובמשך מאות שנים, הקדישו יהודים כתיבת ספרי תורה לכבוד יהודים אחרים, לזכר אהוביהם הנפטרים או לחיזוק ידידים יקרים.

למה רבים כל כך בוחרים דווקא בדרך זו להביע כבוד ואהבה?

"משום שספר התורה הוא חי!" אומר הרב פינקוס. "יש לו נשמה משל עצמו, והוא הופך לחלק אינטגראלי ופעיל בקהילה היהודית. מכיוון שרוב ספרי התורה משמשים במשך למעלה ממאה שנה, ואפילו מאתיים, זהו זיכרון שבאמת ממשיך לחיות."

מאחורי כל ספר תורה יש סיפור. הרב פינקוס נזכר בשיחת הטלפון שקיבל מהרב משה טוורסקי, שעמד בראש בית כנסת וכולל-קירוב קטן. ילדה מיוחדת מאוד חיה בקהילה שלו. שמה היה טלי טוורסקי, והיא החליטה בגיל צעיר לראות את החיים בעיניים של תורה. כמו "חברת כבוד" בבית הכנסת, היא למדה תורה מפי מגידי השיעור יחד עם אביה ואחיה. יותר מזה: בשבת בבוקר, היא צעדה מרחק ניכר עד לבית הכנסת לתפילת שחרית, ואחר כך חזרה גם לתפילת מנחה!

בבת המצווה שלה, תיארה אותה מנהלת בית הספר כ'ספר תורה מהלך'.

אבל טלי נאלצה לעבור מבחן קשה של אמונה. בגיל 9 היא חלתה בסוג נדיר כל כך של סרטן, שכל הטיפולים הקונבנציונאליים היו חסרי תועלת. הקהילה, נחושה להציל את חייה של הילדה, גייסה עשרות אלפי דולרים למימון טיפולים ניסיוניים. היו הצלחות והיו כישלונות, אבל טלי נאבקה לאורך כל הדרך ואף עודדה את הוריה, לראות את הברכה שבניסיון. במסיבת בת-המצווה שלה, תיארה אותה מנהלת בית הספר כ'ספר תורה מהלך'.

שנה אחר כך, טלי נפטרה. אז פנה הרב טוורסקי אל הרב פינקוס וביקש ממנו לכתוב ספר תורה לעילוי נשמתה. הקהילה הקטנה נרתמה שוב לגייס תרומות, ואחר כך הרחיבה את מסע ההתרמה אל קהילות אחרות. בכל מקום קנו אנשים אותיות או פסוקים נבחרים מהתורה – שנכתבו מייד לזכותם על ידי סופר. "התלמוד אומר שאם אדם כותב אפילו אות אחת בספר תורה, זה כאילו שהוא כתב את כל התורה. זאת דרך מרגשת ונפלאה לקיים את המצווה, וכל אחד יכול להרשות זאת לעצמו," מציין הרב פינקוס. "קשר רוחני נוצר בין התורם, הסופר והתורה הקדושה; זהו רגע נעלה."

שמחה שאין כמותה

כמו תינוק שנולד, גם ספר תורה חדש מקדמים בשמחה ובחגיגה. לאחר שמחליטים לכתוב ספר תורה, בוחרים את כתב היד המועדף ואת הסופר הרצוי (אחת הסיבות שבגללה ספרי התורה יקרים כל כך). בוחרים גם מעיל (כיסוי בד, בדרך כלל מקטיפה. לרוב רוכשים שני מעילים, אחד מהם לבן, עבור הימים הנוראים), עם ההקדשה המתאימה שתירקם עליו, וכתר כסף.

הכתיבה מתחילה במסיבה שנקראת התחלת ספר תורה. זוהי בדרך כלל מסיבה ציבורית, שאנשים רבים לוקחים בה חלק בכתיבת האותיות הראשונות. האירוע הבא הוא סיום ספר תורה, שנערך עם סיום כתיבת הספר, ובדרך כלל מיד אחריו נערך טקס ציבורי חגיגי, של הבאת ספר התורה ה"טרי" לביתו החדש בבית הכנסת, שבו הוא ישכון. הובלת ספר התורה ברחובות העיר, כשהוא לבוש במחלצותיו ובכתרו הנוצץ, נקראת הכנסת ספר תורה.

קשה לתאר את האווירה ב"הכנסת ספר תורה". כמו כלה תחת החופה, במרכז התהלוכה החגיגית, משדר ספר התורה כבוד ואצילות. עבור רבים מהמשתתפים, המצעד השמח הזה, המלווה מוסיקה חסידית קצבית וריקודים, מסמל אות סיום לדרך ארוכה.

"אומר לך את האמת, פחדתי מזה", מודה אמה של טלי טוורסקי. "חשבתי שזה יהיה כמו לוויה שנייה לטלי. חשבתי שאני אבכה כל הזמן." ובכל זאת, כשהגיע הזמן להכנסת ספר התורה של טלי, התרגשה משפחת טוורסקי ממספרם הרב של המשתתפים. הגיעו המוני אנשים שאותם הכירו במשך ימי מחלתה של טלי – והם לא באו כדי לחלוק כבוד עגמומי, אלא כדי לחגוג את החיים החדשים שיתחילו לפַכּוֹת על שמה. "כמה אנשים עבדו במשך כל הלילה כדי לקשט ולעטר את בית הכנסת. זה היה מקסים", היא נזכרת.

האותיות האחרונות בספר התורה הושלמו בביתו של הרב טוורסקי. כשהתהלוכה יצאה לדרכה היו שם דגלים, מוסיקה ושירה. "צעדנו שלובי זרוע מאחורי ספר התורה של טלי אל בית הכנסת. זה היה חזק מאוד."

הרב פינקוס זוכר היטב את הרגע ההוא. "זוהי צעדתו הנצחית של העם היהודי," הוא אומר. "בכל מקום שתלך, התורה החיה שלנו תמיד תהיה שם אתך."

*מובא ברשות מתוך - American Jewish Spirit