חולה במחלה קשה עובר תהליך שמשנה אותו, לא רק פיזית, כי אם גם רגשית ורוחנית. חייו השתנו מן הקצה אל הקצה, ואולי אף עמדו בסכנה. ברוב המקרים חולה כזה אינו יכול להימנע מלחשוב על ההיבטים העמוקים, הרציניים יותר בחיים, כמו גם על הצדדים העמוקים יותר באישיותו ובמערכות היחסים שלו.

שאלות צצות במוחו: "מה יקרה לי?"; "למה זה קורה לי?"; "האם עשיתי משהו שגרם למצבי הנוכחי?"; "האם יש משהו שאוכל לעשות כדי להירפא?"; "האם א-לוהים אוהב אותי?"; "האם אני אוהב את החיים?"; "האם אני אוהב את עצמי?"; "האם משהו בחיי או ביחסים שלי עם אנשים גרם למחלה זו?"; "האם אוכל לשנות היבטים אלו של חיי?"; "האם אבריא ממחלתי ואחזור להיות בריא?"

תוכלו לסייע לחולה למצוא וליצור רגשות חיוביים ואף משמעות רוחנית לחייו, בתקופת מחלתו.

כמות השאלות היא אינסופית והתשובות אינן תמיד זמינות. אם יש לחולה מחשבות ותחושות שליליות בנוגע למחלתו, כמו האשמה עצמית למשל, או, אם הוא מודע לכך שאין לו רצון לחיות – אז תוכלו לסייע לו, בטיפול אוהב. תוכלו לסייע לחולה למצוא וליצור רגשות חיוביים ואף משמעות רוחנית לחייו, בתקופת מחלתו. כמטפלים אוהבים, ניתנה לכם ההזדמנות והזכות לעודד מחשבות ורגשות חיוביים, כמו אהבה, אמונה, אמון, תקווה ושמחה. אתם יכולים לעזור לחולה למצוא את דרכו לאמונותיו הנעלות, לערכיו, לשאיפותיו, כך שהראש והלב יסייעו לו להתמודד עם מחלתו ולא יכבידו עליו.

מחלה איננה רחוב חד סטרי. היא אינה גזר דין מוחלט, שאי אפשר להפכו על פיו. מחלה היא תהליך שמורכב מגורמים רבים. יש בה גורמים שליליים וכואבים, אך גם גורמים חיוביים ומלאי משמעות. כמטפלים אכפתיים, עליכם לסייע לחולה להתחבר לחיובי ולמשמעותי בחייו.

חיים בעלי משמעות

כמו לכל דבר בחיים, גם לסבל יש משמעות עמוקה. אך למתבונן מן הצד, במקרה זה למטפל, או אף לחולה, לא תמיד יש מושג ברור מהי משמעות זו. לעתים קרובות, תגובתם המיידית של אנשים השרויים בסבל - או מטפלים שיקיריהם נתונים בסבל - לכל הנושא של משמעות המחלה תהיה שלילית. הם תוהים אם הדוברים אינם מזדהים עם סבלם או אולי אינם רואים את המציאות כהווייתה. לרוב, גישתם תהיה: "כשאדם סובל, צריך לנסות לעזור לו להבריא או להקל על סבלו. אין זה הזמן לחשוב או לדבר על משמעות."

עבור חולה במחלה קשה, משמעות חייו היא נושא בעל חשיבות עצומה.

תכופות נובעת תגובה זו מכך שאנו מנותקים מֵעִמקי נשמתנו, מהווייתנו הפנימית. האמת היא שעבור חולה במחלה קשה, משמעות חייו היא נושא בעל חשיבות עצומה, אולי בשלב זה יותר מאי פעם, וזאת משום שחייו השתנו כליל, ואולי אף עמדו בסכנה. החוויות שעבר, ומערכות היחסים שלו, תוכניותיו וחלומותיו, כולם השתנו בצורה דרסטית. יתכן שלא רק איכות חייו כי אם גם משך הזמן שלהם עומד בסכנה.

המטפל, המתבונן מן הצד, יעדיף תכופות שלא לדבר או לחשוב על משמעות החיים, משום שזהו נושא כה עמוק, כה בסיסי, סוגיה בעייתית עבורו ועבור המטופל. למרבה הצער, רובנו רגילים להתעלם או לעקוף סוגיות עמוקות כאלה. כשאנחנו בריאים, אנחנו עשויים לחשוב או להרגיש, שאנחנו יכולים לדחות את העיסוק בשאלת משמעות החיים. אך זוהי טעות חמורה. עבור חולה במחלה קשה, משמעות החיים היא נושא בעל חשיבות עליונה ומיידית. הוא עשוי להיות מודע או לא להיות מודע לכך. אם הוא איננו מודע לכך, אתם, המטפלים בו, יכולים לעורר את מודעותו לעניין, ולעזור לו למצוא אותה. ואז, למרות מוגבלותו וסבלו כתוצאה מהמחלה או ההפרעה שלו, אתם יכולים לעזור לו לחיות חיים בעלי משמעות, מאותו רגע והלאה, גם אם הוא עדיין מאושפז בבית החולים. הדיון במשמעות החיים, בערכם, בהיבטים שונים שלהם, הוא חשוב לא רק להבראתו של החולה ולחייו אחרי שיבריא. הוא חשוב משום שהוא עשוי לתת משמעות לחייו ברגע הנוכחי.

עצם המחשבה והדיון בסוגיות רציניות ורלוונטיות אלה, חשוב הרבה יותר מהדיון בטיבה של ארוחת הבוקר או באדיבותה של האחות. נושאים אלה חשובים אם החולה מעוניין לדבר עליהם, אך פרט לזאת, נפשו כמהה לעיסוק בנושאים רוחניים. יתכן שהוא אינו מודע כלל לעניין, אך בעמקי נשמתו כל יהודי רוצה להתעלות, במיוחד בתקופות של סבל.

אם תעלו נושאים כאלה, ואולי אף תדונו בהם, תוכלו לעזור לחולה לחיות חיים בעלי משמעות, על אף המגבלות שנובעות ממחלתו. אם החולה מודע לנושאים רוחניים, אתם יכולים לעמוד לצדו ולחזק את מה שחשוב לו. אם תלכו איתו, תוכלו ללוותו במסע רוחני שיוביל אל מעבר לסבלו. יהיו רמתו ומודעותו הרוחנית אשר יהיו, אם אתם מוכנים לכך, תוכלו לעזור לו להתחבר, באחת הדרכים העמוקות ביותר שיש, אל הציווי הא-לוהי האוהב, "ובחרת בחיים". כמטפלים אוהבים, תוכלו לעזור לאדם שחייו השתנו ללא הכר בשל מחלתו, להבין, לרצות וליישם אותה בחירה כמיטב יכולתו.

צריך להיזהר מלומר לחולה שהייסורים שהוא עובר הם כפרת עוונות. אמי היתה אישה מדהימה. בנעוריה עברה את השואה ושמרה על אמונתה ואהבת הא-ל, גם אחרי  השואה. כשראתה שאחיה מתרחקים מתורה ומצוות לאחר השואה, היא עשתה כל שעלה בידה כדי לקרב אותם חזרה למסורת, והצליחה בכך. היא נישאה וגידלה משפחה נהדרת ושומרת מצוות, ועשתה מעשים טובים לכל אורך הדרך.

במהלך מחלתה האחרונה שמעתי מבקרים בעלי כוונות טובות אומרים לה שלא תיבהל מהסבל שהיא עוברת, שכן זוהי כפרת עוונות. כעסתי מאוד אז, וחשבתי: מי שאל אותם? איזו טובה בדיוק הם חושבים שהם עושים? מדוע אינם מניחים לה? אולי כוונותיהם היו טובות, אך הערותיהם היו מיותרות.

 תפקידכם, כמטפלים אוהבים, הוא לתרום ככל האפשר לשלוות נפשו של החולה, לכוחו ולרצונו לחיות. זכרו: אנו מנסים להיטיב את בריאותו של החולה, לא לגרוע ממנה. אם חולה אומר שסבלו בא לו כעונש או ככפרה, אינכם חייבים לבטל את דבריו. אך יהיה זה נפלא להוסיף: "אמנם נסתרות דרכי הא-ל, אך אני יודע/ת שהוא אוהב אותך", או "אני יודעת שהוא א-ל מלא חמלה ורחמים, ורוצה לסלוח לנו", או "את/ה תמיד תהיה בנו/בתו האהוב/ה". חשוב מאוד שתחשבו לפני שתדברו, חשוב שלא תאמרו דברים שליליים, ובכל מקום שהדבר אפשרי, תאמרו מילים חיוביות ומעודדות. לפני שתדברו עם אדם חולה, שאלו את עצמכם: "האם מה שאני עומד/ת להגיד מתאים?" חישבו על שאלה זו בכובד ראש לפני שאתם עונים עליה.

מובא ברשות מתוך : CARING: A Jewish Guide to Caregiving מאת נעמי ברודנר. טיפול באדם חולה, ואפילו "רק ביקור" אצלו עלול להתגלות כמשימה מורכבת וקשה. הספר CARING נכתב כדי לסייע לנו להפיק את המרב מחוויה זו, בדרך עמוקה ורבת משמעות.