רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

שאלות נפוצות

קפיצה רוחנית למים

ט״ו באדר ב׳ ה׳תשס״ח ט״ו באדר ב׳ ה׳תשס״ח 22/03/2008 | מאת Tzvi

אנחנו יכולים לרומם ולקדש את הפעולות הגשמיות שלנו בכך שנכניס את א-לוהים לתוך התמונה. הלכות טהרת המשפחה מאפשרות לנו להכניס אותו אפילו אל חדר השינה.

התחלתי את חיי הנישואין שלי עם גבר לא יהודי, שאפתן וחקרן. גם אני הייתי טיפוס 'רוחני', אם כי לא הייתי יכולה להגדיר לכם מהי בדיוק רוחניות, חוץ מלהגיד שזאת תכונת אופי ש'או שיש לך או שאין לך אותה'. זה היה פשוט משהו שמרגישים. המשמעות המעשית של זה הייתה להיות 'אדם טוב', לגלות אמפתיה כשמשהו רע קורה למישהו אחר, לבכות בסרט מרגש... שום קשר למסורת או לא-לוהים.

בדומה לגברים רבים אחרים, כשבעלי התקרב לשנות הארבעים לחייו, הוא עבר את משבר גיל העמידה. שלא כמו גברים רבים אחרים, המשבר שלו נשא אופי של אמונה ורוחניות (שוב המילה הזאת) ולא כלל גאדג'טים או מכונית ספורט אדומה. בעלי גילה את היהדות וחיפש אחר נתיב רוחני; תהליך שבסופו של דבר הוביל אותו להתגייר.

בתחילת החיפוש הרוחני שלי, מצאתי את עצמי יושבת באופן בלתי צפוי עם שתי נשים שלמדו עם רבנית אורתודוקסית על המקווה. הגעתי לשם בטעות. לא בחרתי את הנושא. בהתחלה באמת לא היה לי שום מושג על מה אנחנו לומדות, אבל הרבנית מצאה חן בעיניי, ומהר מאוד גיליתי שגם הנשים.

כמוני, גם הנשים האלה לא באו מרקע דתי. הן היו חכמות ומשעשעות, וצחקנו לכל אורך השיעור האינטימי. שוחחנו על חיי האהבה הרוחניים שלנו. זה לא היה כמו קטע מתוך סידרה טלוויזיונית קלוקלת, היינו פשוט ארבע נשים שמשוחחות ומחליפות חוויות משמעותיות על החיים.

רק תגידי לא

בשיעורים האלה, הכרתי בפעם הראשונה את הגישה היהודית העתיקה להרמוניה חומרית-אינטימיות: מצוות טהרת המשפחה. זה ממש לא היה מה שחשבתי. לא היה בזה שום דבר מרעיונות הדיכוי המכעיסים שעליהם שמעתי מהסבתא שלי. זאת הייתה גישה אוהבת לאינטימיות, שלא משפילה את המשתתפים או יוצרת תחושות אשמה על הגוף שלנו. איזה גילוי.

במלים פשוטות, מדובר במערכת שכוללת תקופה חודשית "נטולת מגע פיזי" (במהלך ימי המחזור הנשי פלוס שבעה ימים נוספים) ולאחריה טבילה במי המקווה. זאת אומרת, מינימום של 12 ימים בלי נגיעה בין האישה לבעלה. אוי, כמה הרבה זמן. למה שאישה נשואה מודרנית תכפה מערכת כזאת על עצמה, שלא לדבר על בעלה שטוב-לו-כמו-שזה-עכשיו? ובכלל, זה לא מזיק להגביל את האינטימיות? ואיך זה משפיע על חיי הנישואין?

בסופו של דבר הוקסמתי מהרעיון עד שהחלטתי לצלול פנימה.

במשך מספר שבועות, התכנסנו ארבעתנו בבית הכנסת כדי ללמוד יותר על המצווה. אף אחת מאיתנו לא התחייבה ללכת למקווה בפועל. כל הזמן אמרתי שאני נמצאת שם רק כדי ללמוד ובשביל החברה ולא בשביל החלק המעשי. העסק הזה לא בשבילי, תודה... אבל בשלב מסוים, זה התחיל להישמע לי יותר מדי טוב.

ואז הגיע לימוד המידע המעשי על הטבילה עצמה. יצאתי לראות את המקווה בקהילה שלנו, והוא היה מקסים. זה לא נראה כמו גומה שחורה במרתף בית הכנסת; זה נראה כמו ספא לנשים.

התיאוריה אמרה שטהרת המשפחה עושה פלאים בשימור קסם ימי הנישואין הראשונים, ושומרת על רעננות ורומנטיקה בנישואין. בסופו של דבר הוקסמתי מהרעיון עד שהחלטתי לצלול פנימה.

אף אחד לא ייפגע

למרות שלא הבנתי את כל פרטי המצווה הזאת, החלטתי לדלג מעל הפער הזה ופשוט לקיים אותה. הבנתי שמדובר במשהו שאני צריכה קודם כל לחוות, ורק אחר כך להגיע לאיזושהי מידה של הבנה. הפער הקשה הזה נהיה פשוט יותר, מכיוון שהטבילה במקווה עירבה רק אותי ואת בעלי המעודד והתומך. אף אחד אחר לא היה צריך לדעת על כך, ואף אחד לא ייפגע אם אני בחרתי לשמור על ראש פתוח וללמוד.

הנשים הדתיות שפגשתי, לא היו נשים מצטנעות באופן מופרז שהתלבשו בתוך הארון. הן אהבו את בעליהן ואת חייהן, והן הלכו פעם בחודש למקווה.

אולי גם אני יכולה לנסות.

מכיוון שהקשר הגופני ביני לבין בעלי היה מוגבל באותם ימים של החודש, מה שנשאר לנו הוא לדבר. איזה רעיון! אז דיברנו. זה היה נהדר. שום תקוות שווא לא מתעוררות, שנינו מודעים ומחויבים לגבולות שהוצבו. איכשהו, זה לא מגביל, אלא למעשה משחרר. אנחנו חופשיים לשוחח אל תוך הלילה על המטרות שלנו ועל החלומות שלנו. אנחנו חופשיים לבטא את אהבתנו מבלי להפגין אותה באופן פיזי.

איכשהו, זה לא מגביל, אלא למעשה משחרר.

בסוף ימי ההפרדה, מגיע היום הגדול, או ליתר דיוק הלילה הגדול, שבו האישה הולכת למקווה. לפני שהיא יכולה לטבול במימיו הרוחניים של המקווה, היא חייבת לוודא שאין על גופה שום דבר שיפריד בינה לבין המים העוטפים אותה. היא מסירה כל איפור, תכשיט ולק מהציפורניים, ומשרה עצמה באמבטיה עד שהיא נקייה לחלוטין.

ההכנות הזכירו לי הכנות לקראת פגישה גדולה – תשומת הלב לפרטים הפיזיים מחברת אותי לגוף באופן עוצמתי במיוחד. אמנם אני מטפחת את עצמי כל הזמן, אבל אני אף פעם לא מקדישה כל כך הרבה תשומת לב לעצמי (חוץ מאשר להעברת ביקורת).

רעיון הסרת כל חציצה גשמית שמפרידה בין הגוף למים, עורר בי מחשבות על החוצצים הגשמיים ורוחניים שאנחנו מכניסים לחיינו, ושמפרידים אותנו מבני הזוג שלנו. חשבתי על דברים כמו טלוויזיה, מחשב, וטלפונים, כמו גם על המחסומים הפסיכולוגיים לקרבה אמיתית, כמו למשל ההרגשה שאני שמנה או לא-רצויה מסיבה זו או אחרת, וכיצד אני יכולה לפעול כדי לסלק את החוצצים האלה.

בני אדם שונים מבעלי חיים. אנחנו יכולים לבחור, ולא לפעול על רק על פי האינסטינקטים. אנחנו יכולים לרומם את כל הפעולות הגשמיות שלנו, בכך שאנחנו מכניסים את א-לוהים לתוך התמונה ובכך מקדשים אותן. הלכות טהרת המשפחה מאפשרות לנו להכניס את א-לוהים אל חדר השינה.

הכנסת א-לוהים אל התחום האינטימי ביותר בחיי, עוררה בי את הרצון לקבל ללמוד עוד על המסורת שלנו. זאת, משום שמקיום המצווה הזאת, לפחות, קיבלתי רק תחושה טובה: הערב של ההכנות המדוקדקות הסתיים בצלילה למקווה, שאפשרה לי לחוות את מי המקווה החמימים כחיבוקו של א-לוהים.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן