הנה עומדים אנו עוד מעט להיכנס לחודש אדר. או שמא נכנסנו כבר?

לאלה הלוקחים את החיוב של "משנכנס אדר מרבים בשמחה" בצורה רצינית, מתי אמורים להתחיל להרבות בשמחה בשנה מעוברת? האם כבר מאדר הראשון או שמא רק מאדר השני? לי אין הכרעה ברורה בעניין. לכן, אני מחמיר על עצמי בשאלה זו, ומנסה כבר מחודש אדר ראשון להרבות בשמחה. וכך אני מציע לכם.

אבל איך? מה עושים כדי להרבות בשמחה? אם המעשה היה תלוי בגוף, בו אנו יכולים לשלוט היה קל לעשותו, אבל השמחה היא תחושה שבלב, איך שולטים עליה?

שאלה גדולה היא זו, אך ננסה במאמר זה לפתוח פתח קטן לעניין.

יודעים מה ההבדל בין מילון לאנציקלופדיה?

במילון יש אלפי מילים, אחת מהן לא נעדרת. אין מבחינים בין מילה אחת לשנייה, שמא זו חשובה יותר מהאחרת. כל מילה נכנסת למילון. ואילו באנציקלופדיה בוחרים בקפידה את הערכים. מספרם של הערכים מוגבל, וכל "ערך" צריך שיהיה כזה שאפשר לכתוב עליו הרבה, לבאר ולהאריך. ולכן, מחשבה רבה ניתנת עוד בתחילת הדרך, לגבי מה ייכלל ברשימת הערכים של האנציקלופדיה.

.וזהו העניין כאן. להבדיל בין "מילה" לבין "ערך". חשוב או חשוב מאוד

 למה הדבר דומה? ניקח כדוגמא את תחום ההתעמלות.

כל אחד יודע שזה 'חשוב'. רופאים ממליצים בחום, מסבירים כמה זה תורם לבריאות, ולכל מערכות הגוף. כולם מסכימים על זה פה אחד. ועם כל זאת, לא כל אדם נותן את הדברים אל לבו. יש מי שעסוק מדי ופשוט 'לא מסתדר' לו. חבל, אבל זו מציאות.

אך מה עם אדם שלאחר בדיקה רפואית הרופא הבהיר לו שאם הוא לא יתעמל הוא עלול ללקות בהתקף לב ובזה תסתיים הקדנציה שלו בעולם הזה...? אדם כזה כבר מסתכל על הנושא בצורה אחרת לגמרי. אצלו זה עלה דרגה, זה לא 'חשוב' (במרכאה אחת לפני ואחרי), זה "חשוב מאד!!!" העלאה זו בדרגה כבר תגרום לו לעשות את מה שצריך (כך אנו מקווים), תיתן לנושא את תשומת הלב הראויה ואפילו תדחה עיסוקים אחרים מפני הצורך הדחוף בהתעמלות גופנית.

אי אפשר להגדיר שמחה כדבר 'חשוב'

סיפר לי ידיד יקר, שזמן קצר לפני נישואיו הוא נכנס לקבל הדרכה מרבו. הרב הסביר לו אודות חשיבות מידת השמחה, כיצד זה צריך להיות יסוד שעליו נבנה הבית, זה מועיל לשלום בית ולחינוך ילדים ולכל שאר הדברים הטובים.

"אכן", אישר החתן, "זה באמת חשוב".

"לא", תיקן הרב, "אי אפשר להגדיר שמחה כדבר 'חשוב'. יש הרבה דברים 'חשובים' בחיים, וכשהם חסרים – מסתדרים בלעדיהם...

"אבל השמחה זה היסוד שעליו צריך לבנות את הכל!"

להעלות דרגה

בדיוק זו הכוונה. מרבים בשמחה על ידי שמבינים ששמחה זה לא דבר 'חשוב', אלא (אתם יודעים כבר מה אני עומד לכתוב) "חשוב מאוד!!!". זה עלה דרגה.

צריך להבין שלא מדובר בעוד מילה במילון, אלא בערך באנציקלופדיה, ואז הלב ער יותר לשמחה, תר אחריה, מחשיב אותה – אז, תמצא מידה זו את מקומה הראוי. עצם בקשת השמחה היא השלב הראשון שמביאה את הלב לידי כך.

 מצוות רבות נכתבו בתורה, ובכולן הדרכה מפורטת כיצד לקיים אותן. יש חיוב להניח תפילין, לדוגמא, ופירוט הלכתי נרחב בכל שלב של הכנת התפילין ואופן הנחתן. וכך בכל מצווה ומצווה.

 מה עם שמחה? פסוק מפורש יש אודות קיום מצוות מתוך "שמחה וטוב לבב", ועם כל זאת, אין הנחיות כיצד להשיג אותה, כיצד לעבוד על הקניית מידה זו – הייתכן?

מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתחיל בהעמקת ה"חשיבות" (הפעם – בשתי מרכאות) של העניין, ואחר כך להתעניין וללמוד עוד על דרכי השגתה.