יעקב, בן השנתיים שלי, צועק בכל פעם שיש סופת רעמים - ולא חסרות כאלה בחורף. נראה לי שילדים רבים צועקים בפחד, ורצים אל זרועות הוריהם או אל מיטותיהם. אבל יעקב שלנו פשוט צועק באושר ובהתלהבות לקול יריית התותח שפותחת את מופע הזיקוקים השמימי. הוא קופץ ומתרוצץ כאילו זכה בחבילת פלאים.

ההתנהגות המשעשעת שלו עוררה אותי להרהר מהו הפיצוץ הרם הזה של הרעם, ומדוע ברא ה' רעש מטריד כזה להכות בנו באמצע סופת גשם כבדה.

בואו נסביר קודם מהו רעם (מתנצל בפני קוראיי המשכילים, אני הייתי בור בענייני רעמים עד לאחרונה). רעם נגרם כשברק פוגע באוויר שסביבו וגורם לאוויר להתפשט במהירות רבה, כמו בהדף של פיצוץ. למעשה, משערים שחום האוויר סביב הֶבְזֵק הבָּרָק גבוה פי חמש מזה שעל פני השמש. חום גורם לדברים להתרחב, לכן האוויר מתפשט כאשר הברק מחמם אותו. קצב ההתפשטות המהיר של האוויר יוצר גלים חזקים. גלי הקול האלה, הם הרעם שאנו שומעים.

ככה זה עובד מבחינה מדעית, אבל למה ה' יצר את הרעם?

התלמוד שואל בדיוק את אותה שאלה ועונה: "לא נבראו רעמים אלא לפשוט [ליישר] עקמומית שבלב" (ברכות נט, ע"א). מה זאת אומרת? וכיצד הלב מתעקם?

אם יש תחום בחיים שבו האדם אינו יכול לשלוט, זה מזג האוויר.

אנחנו נוטים לתת אמון רב בחוכמה האנושית ובהישגיה. ההתפתחות הטכנולוגית גורמת לנו לזרוח בגאווה כשאנחנו מביטים לאחור על 'הדורות הקודמים' (כמה מהם היו בסך הכל לפני עשור או שניים) שלא היה להם מחשב כף-יד ואינטרנט, שלא לדבר על כל פריצות הדרך הרפואיות החשובות. אבל לפעמים אנחנו נותנים יותר מדי אמון בחוכמה האנושית, ושוכחים שה' עדיין מנהל את העולם.

אם יש תחום בחיים שבו האדם אינו יכול לשלוט, גם לא לדמיין שהוא שולט, זה מזג האוויר. חשבתם פעם למה שידורי החדשות מבזבזים כל כך הרבה זמן ומייחסים כזאת חשיבות למזג האוויר? נראה לי שזה משום שמזג האוויר הוא אחד מתחומי החיים שמפחידים את האדם, אז אנחנו מוטרדים ממנו. אין ביכולתנו לעשות דבר כדי לבלום או לשנות את מזג האוויר. האדם נתון לחסדיו של מזג האוויר - מסופות הוריקן קטלניות, ועד לסתם גשם שמבטל את הפיקניק המתוכנן.

ה' יצר את מזג האוויר וערך את מחזור הגשמים. ומכיוון שאנחנו נוטים לשכוח שהוא זה שאחראי על הכל, הוא ברא מנגנון שיזכיר לנו את זה: הרעם. מי אינו נבהל מאותו פיצוץ פתאומי עז בסופה? מי מרגיש בטוח לחלוטין ששום נזק לא יקרה לו כתוצאה ממכת ברק? אנחנו מרגיעים את עצמנו ומסיחים את דעתנו מהמחשבות האלה, אבל בירכתי מוחותינו הן עדיין שם. הרעם גורם לנו להבין שאין לנו שליטה אמיתית על חיינו; אנחנו קיימים רק משום שה' רוצה שנהיה. לכן אומר התלמוד (לעיל) שכששומעים רעם צריכים לברך 'ברוך אתה ה'... שכוחו וגבורתו מלא עולם'. כך מתיישרת העקמומיות שבלב.

אבל למה שולח ה' את הרעם בתוך סופת גשמים? למה לא ליישר את העקמומיות בזמן אחר, תוך שימוש בתופעה אחרת?

גשם מביא לפריון, הוא גורם לדברים לצמוח ומספק הזנה חומרית לעולם. אנחנו נוטים לחשוב שאנחנו מספקים את המשכורות שלנו, שאנחנו יכולים לשמור בכוחות עצמנו על הקיום הגשמי שלנו, שאנחנו 'מורידים את הגשם' כדי להשקות את הפרחים בחיינו. אבל זאת לא האמת, ולכן אנחנו זקוקים לשיעור המפכח שנותן לנו הרעם. ה' שולט בעולם והוא זה ששולח לנו את הגשם. אנחנו חייבים להכיר בזה ולבטא כיאות את הכרת הטובה שלנו כלפיו יתברך.

ההתגלות שיצר ה' בהר סיני לא הייתה התגלות שקטה ועדינה. ההר רעד, ברקים האירו את השמים, רעמים התרסקו וקול ה' הִדהד בין הגלקסיות. העולם הזדעזע, נדהם ונאלם דום. התורה ניתנה באירוע מרעיש עולם, פשוטו כמשמעו, והמסר שהועבר לנו הוא לנפץ את תחושת החוזק שלנו, להכיר במקור האמיתי לרווחה שלנו, ולהרשות לנפלאות הרעם לחדור אל נשמותינו.