הגיליון האחרון של מגזין בוגרי אוניברסיטת ברנדייס, בה למדתי כאשר חייתי בארה"ב, הקדיש כשלושת רבעי עמוד להצלחותיה של בוגרת מחזור 87'. מה היה הישגה המדהים? היא הסייפית היחידה בהוליווד והיא מנהלת את ענף הסיוף התיאטרלי במועדון הסיוף של בברלי-הילס.

על סמך מה מחליט עורך המגזין איזה מהישגי הבוגרים ראוי לציון? מהו קריטריון ההצלחה שמביא גאווה למוסד-האב של בוגר? עושר? תהילה? תרומה לחברה? מקצוע ייחודי?

הבוגרים עצמם מוזמנים לכתוב למגזין ולתאר את הישגיהם האחרונים. הגיליון האחרון מונה הישגים אלה, שהושגו בעמל רב:

• א. ל. מחזור 91', קיבלה תואר דוקטור לווטרינריה מאוניברסיטת וושינגטון סטייט.

• ג'. ה. מחזור 76', קיבל את תואר "פסיכולוג השנה" מאיגוד הפסיכולוגים של פלורידה.

• ק. פ. מחזור 73', מונתה לסגנית הנשיא לאסטרטגיה ופיתוח בארגון הבריאות הקתולי.

• א. ש. מחזור 82', פרסם ספר על עיצוב במקינטוש.

בעודי קוראת על הישגיהם של עמיתיי הבוגרים, תהיתי כיצד היה נראה המגזין בגרסה רוחנית. ככלות הכול, אדם יכול להתגאות בצדק, בקבלת תואר, קידום, או פרס – אך האם הישגים רוחניים הם בעלי חשיבות פחותה? אם ב. ג. זוכה לשבחים על כך שהתקדם בסולם הדרגות של החברה, האם לא ראוי לברך אותו על כך שהפך להיות אדם טוב יותר השנה? אם מברכים את נ. ה. על תואר הפוסט-דוקטורט שהשיגה, לא ראוי לברך אותה על כך שהפסיקה לצעוק על ילדיה?

לפי היהדות, המשמעות בחיים נמדדת על-פי אמות-מידה רוחניות.

לפי היהדות, המשמעות בחיים נמדדת על-פי אמות-מידה רוחניות. לפיכך, כשנ. ה. מקבלת את הפוסט-דוקטורט שלה, לפי היהדות היא ראויה לברכות על חריצותה ויכולת ההתמדה שהוכיחה בדרך לקבלת התואר. ואם כל אלו לא באו לה בטבעיות, יש לשבח אותה על אחת כמה וכמה. בניגוד לתפיסה המקובלת, עושר, תהילה והצלחה הם מתנות מה', שמחונן אנשים בכישרון, אינטליגנציה וכוחות מסוימים.

ספר שכתבתי לאחרונה, מודפס כעת במהדורתו הרביעית. לאחרונה שאל אותי מישהו: "את בוודאי גאה מאוד בכך שכתבת רב מכר".

עניתי: "לא ממש. רוב החומרים שמהם עשוי רב מכר: כשרון הכתיבה שלי, היכרותי עם אישה מדהימה כזו, שעליה יכולתי לכתוב, העובדה שיכולתי לראיין את האנשים הנכונים (שלושה מהם נפטרו חודשים ספורים לאחר הראיון) – כל אלו הם מאלוקים. אני יותר אסירת תודה, פחות גאה. אני גאה כשאני מצליחה לגייס די משמעת עצמית כדי לשכב לישון בזמן."

הגליון השנתי

מגזין הבוגרים של האוניברסיטה שלי יוצא ארבע פעמים בשנה. למקבילתו הרוחנית, שאכן קיימת, יש רק גליון אחד בשנה, שיוצא בראש השנה / יום כיפור. זהו זמן לחשבון נפש, הזמן לאמוד את הישגינו וכשלונותינו הרוחניים. זה הזמן לדו"ח השנתי.

אם מגזין הבוגרים שלי מפרסם רק את הדיווחים ששולחים אליו בוגרים גאים, הרי שמקבילתו הרוחנית כוללת דיווח אודות כל אחד ואחת מאיתנו ללא יוצא מן הכלל.

אם בהתקרב החג, אנו מגלים, לדאבוננו, כי יש לנו רק מעט הישגים לדווח עליהם, עדיין לא מאוחר. עשרת הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, המכונים "עשרת ימי תשובה", הם הזמן האידיאלי לרשום בו הישגים רוחניים. מועד ההגשה למגזין הבוגרים שלנו הוא יום כיפור.

הלקח הראשון: דו"ח התקדמות

מגזין הבוגרים מלמד אותנו שני לקחים רוחניים חשובים. הראשון הוא: שימו את ההתקדמות בראש מעייניכם.

הבוגרים מדווחים לרוב על מישרות חדשות, קידומים וכיבודים שבהם זכו לאחרונה. בדומה לכך, בחיינו הרוחניים עלינו לשאוף ולהתקדם לדרגות חדשות ללא הרף. ו. נ. היתה מתביישת לדווח: "אני עובדת באותה משרה בדרגת ביניים כבר 15 שנים". מדוע לא תתבייש לדווח: "אותם דברים שעצבנו אותי לפני 15 שנים, עדיין משגעים אותי כיום"?

מדוע היא לא תתבייש לדווח: "אותם דברים שעצבנו אותי לפני 15 שנים, עדיין משגעים אותי כיום"?

ג'. ה. לא היה רוצה לדווח לגליון 2007: "נבחרתי ב-1995 לפסיכולוג השנה של איגוד הפסיכולוגים של פלורידה", ולמרות זאת, כמה פעמים, כשאנו תרים אחר הישגינו הרוחניים, אנו נסוגים ל: "התחלתי להקפיד לדבר בכבוד אל הוריי לפני 12 שנים". כשאנו עומדים לפני ה' בראש השנה וביום כיפור, ה' רוצה לדעת שגדלנו, השתנינו, והתקדמנו השנה.

מלת המפתח כאן היא "התקדמות". התקדמות רוחנית משמעה שבשנה החולפת שיפרתם תכונה מסוימת באישיותכם, או שהשתפרתם בקיומה של מצווה מסוימת לעומת השנה שעברה. הישארות סטטית במצב הקודם אינה נחשבת כאן.

כך שאם מטבעכם אתם נדיבים (ובעלי אמצעים), כשאתם מדווחים: "תרמתי 5,000 ש"ח לארגון צדקה עבור סלי מצרכים לנזקקים לתקופת החגים", זה לא כל כך מרשים, משום שה' מעוניין רק בדו"חות התקדמות.

נניח, מצד שני, שמטבעכם אתם קמצנים, לעולם אינכם נותנים כסף לצדקה, ותמיד משליכים לפח את כל הבקשות לתרומות שמגיעות אליכם בדואר, בלי לפתוח אותן. יום אחד באוגוסט 2007, בדרככם מתיבת הדואר לסל הזבל, הבחנתם במעטפה מארגון "יד אליעזר" ועליה המילים: "עזרו לנזקקים". פתחתם את המעטפה, קראתם את הבקשה, והתלבטתם קשות אם לתרום כסף או לא. לבסוף, החלטתם לעזור וכתבתם צ'ק בסך 100 ש"ח. זהו ניצחון רוחני.

כאן נכנס לתמונה קרב רוחני. כל התקדמות רוחנית אינה אלא ניצחונן של הנטיות הנעלות שלנו (הנשמה) על הנטיות הנמוכות (המכונות יצר הרע). כאשר אין כל מאבק בין השניים, אין כל ניצחון. כשאנחנו עושים משהו באופן טבעי, או מתוך הרגל, אין בכך ניצחון רוחני. הדיווח הזה לא יתקבל למגזין הבוגרים הרוחני.

לכן אני גאה יותר בזה שהלכתי לישון בזמן (כדי לא להיות עצבנית למחרת) מאשר בכתיבתו של רב מכר. הכתיבה באה לי בקלות. היא לא כרוכה במאבק, ולפיכך אין בה ניצחון. אך הליכה לישון בשעה מוקדמת, כך שאזכה לשנת לילה טובה (תנאי הכרחי להצלחה רוחנית), כרוכה בדו-קרב עם יצר הרע, שמתרחש מדי לילה. יצר הרע חובר להתמכרות שלי "לעשות עוד דבר אחד ודי", מושך אותי בפיתויים כמו "רק תוציאי את הכלים מהמדיח, כדי שתתעוררי עם כיור נקי". כשאני מגייסת די משמעת עצמית למאבק בשידולים אלה, אני זוכה בניצחון שעלה לי בעמל רב. אסור לי להרפות מן המאבק ביצר הרע לפני שאני מכבה את האור.

הלקח השני: ציון הניצחון

הלקח השני שמגזין הבוגרים מלמד אותנו הוא: ציינו כל הישג.

אחת הפגיעות הקשות שאנו עלולים לפגוע בצמיחתנו הרוחנית היא זלזול בערכם של נצחונותינו הרוחניים. ק. ו. מדווחת בגאווה שקיבלה את דואר הדוקטור לרפואה שלה מבית הספר לרפואה של מידלסקס. אז מה אם הוא לא מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד המפורסמת? לעומת זאת, רובנו מקטינים את הישגינו הרוחניים: "טוב, אז לא צעקתי על הילדים שלי הפעם, אבל צעקתי עליהם פעמיים אתמול". "ויתרתי על התור שלי בסופרמרקט, אפילו שהייתי לחוצה בזמן. טוב, זה לא כזה דבר גדול."

אנו יודעים שהדרך הטובה ביותר לחנך את ילדינו היא באמצעות חיזוקים חיוביים. אם אנחנו רוצים שהילדה תשב בשקט כשהיא אוכלת, עלינו להרעיף עליה שפע של חיזוקים חיוביים על כל שלוש דקות שבהן היא עושה זאת. מדוע, אם כך, אנו מתרשלים כל כך בחיזוק התנהגויותינו הרצויות?

כשאנו מתמודדים עם היצר הרע שלנו, עלינו להיות קהל הבית של עצמנו. כששחקן של קבוצה מבקיע שער עונשין, האוהדים מריעים בשמחה פראית. הם לא נוזפים בשחקן ואומרים: "זאת רק בעיטת עונשין, זה לא נחשב". ככל שנריע לנצחונותינו הרוחניים, כך נזכה ליותר ניצחונות.

אמא שלך לחצה על נקודה רגישה ולא החזרת לה אמירה עוקצנית? יש! התזמורת מייד מתחילה לנגן את מארש הנצחון! חברך לעבודה החל לרכל ליד הקוּלר, ואתה שינית נושא? בראבו! מגיע לך זר ורדים רוחניים!

כל ניצחון רוחני נחשב

מעשי גבורה אלה ראויים להכרה, לפחות כזאת שזכתה לה הסייפית הראשונה בהוליווד.

עם פרוס עלינו ראש השנה, שְבו וערכו רשימה של כל הדרכים והאופנים שבהם גדלתם והשתפרתם השנה. אף ניצחון אינו קטן מכדי להיכנס לרשימה זו. ואז החליטו להמשיך הלאה, בצעדים חדשים. לא צעדי ענק, אלא צעדים קטנים ועקביים.

כל ניצחון רוחני נחשב - הציבו מוטו זה מעל שולחן העבודה שלכם והתחילו להריע!