אם לאלוקים אכפת ממני, למה הוא לא עושה איזה נס למעני?
פעמים רבות שמעתי את השאלה הזו. לפעמים היא נשמעת כמו תלונה, אבל אולי בעצם זוהי קריאה לעזרה. אם נפקח את עינינו, אם נפתח את מוחנו ואת ליבנו, נראה שהקב"ה מחולל ניסים למעננו כל הזמן – מהנס הקטן ביותר והכי פחות חשוב, ועד לניסים הגדולים והדרמטיים יותר.
אם תתבוננו לאחור על חייכם, אני בטוחה שתגלו שגם לכם יש סיפור לספר. זוהי שאלה נהדרת לשאול את ילדיכם: האם זיהיתם את טביעת אצבעותיו של הקב"ה בחייכם השבוע? להלן כמה סיפורים ששמעתי ישירות מאנשים שזיהו את טביעת אצבעו של הקב"ה בחייהם.
סיפורה של שרון:
כשהייתי בת 25, לאבי היה שבץ והוא נכנס לתרדמת. הרופאים אמרו שאין דבר שהם יכולים לעשות ושאבדה כל תקווה. במשך חודשים הוא פשוט שכב שם. הורשיתי לבקר אותו מדי כמה שעות ולמרות שתמיד קיוויתי שהוא יתעורר, זה לא קרה.
ערב אחד, כשעזבתי את חדרו, לא יכולתי לסבול את זה יותר. ירדתי למכוניתי בחניון ביה"ח והתחלתי לצרוח ולהתחנן בפני אלוקים שיחזיר לי את אבא שלי.
כשנכנסתי לחדרו של אבי למחרת, נראה היה שעיניו ממוקדות בי, אבל הוא עדיין לא זז או דיבר. אמרתי, "נראה לי שאתה מסתכל עליי. אם אתה יכול לשמוע את קולי, עצום את עיניך".
אבי עצם את עיניו.
חשבתי שאולי זה צירוף מקרים, אז אמרתי, "עצום שוב את עיניך. אספור עד חמש וכשאגיע לחמש, פקח את עיניך".
אבי עשה בדיוק כפי שביקשתי ממנו. באותו רגע ידעתי שהשם אוהב אותי וידעתי שאני קרובה אליו.
סיפורו של יאיר:
המשפחה שלי לא הייתה דתית ולא הלכתי לבית הכנסת לעתים קרובות. עם זאת, תמיד התייחסתי כמובן מאליו לעובדה שיש אלוקים ושהוא יכול לעזור לנו. פעם אחת, כשהייתי בן 15, ישבתי במושב האחורי במכונית עם כמה חברים. לפתע המכונית סטתה ונפלה מצוק. היא התגלגלה שוב ושוב ולבסוף נחתה הפוכה, על גג המכונית.
התעלפתי באותו הרגע, וכשחזרתי להכרה לא ידעתי אם אני חי או מת. מחשבתי הראשונה הייתה שאמי תהרוג אותי אם לא אחזור הביתה! המחשבה הבאה שלי הייתה שהמכונית בוודאי תתפוצץ ותעלה בלהבות, כיוון שזה מה שקורה בסרטים.
הסתכלתי על חבריי, אבל אף אחד מהם לא נע. הבנתי שאני כנראה חי. המכונית נמעכה באופן חלקי ולא יכולתי לפתוח את הדלת כדי לצאת החוצה. ואז, משום מקום, נפתחה הדלת ויד נעלמת משכה אותי מחוץ למכונית. כשהסתובבתי לראות מי עזר לי, לא היה שם אף אחד.
חשבתי לעצמי, "אה, כנראה שהקב"ה עזר לי". לא הייתי מופתע כלל; הייתי יותר מוטרד מכך שאני עלול להסתבך בצרות. זה פשוט נראה לי טבעי שאלוקים יעזור.
סיפורה של לילי:
הוריי היו אתיאיסטים. לאמונה לא היה מקום בביתנו ובחינוך שקיבלתי כילדה. כשגדלתי הלכתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה, מה שהעמיק את השכנוע שלי בכך שאלוקים לא קיים. ואז, קיץ אחד, עזבתי את האוניברסיטה והחלטתי לטייל ברחבי העולם, במסע חיפוש עצמי בתקווה למצוא לעצמי זהות בוגרת. לא היה לי מושג לאן אני נוסעת ומה אעשה כשאגיע לשם. הייתי לבד, מודאגת מהעתיד ומותשת מאי-ודאות. ואז, ברגע אחד – רגע שנחקק לעד בזיכרוני יחד עם תמונת הירח הבהיר והקר בשמי מדינת נבאדה – אלוקים לחש באוזני.
רגע אחד הייתי קפואה ואחוזת חרדה. ברגע הבא הייתי עטופה בחמימות של תחושת ביטחון בכך שאמצא את דרכי. בלי מילים או מעשים, נוכחותו של הקב"ה הייתה אמיתית ומוחשית. היה זה רגע של בהירות כה אינטימית וחיה, כה ברורה ומוחלטת, שבזמנים של מתח אני עדיין חוזרת אליו ומתמלאת מחדש בחמימותו. הייתה זו מתנה של תקווה – ידעתי שהקב"ה נמצא שם ושאכפת לו. ידעתי שאם לא אוותר, בסופו של דבר אמצא אותו, בדיוק כפי שהוא מצא אותי.
סיפורה של אסתר:
כשהייתי ילדה קטנה, אמי מתה וכל מה שנשאר לי ממנה היה תליון שהיא נתנה לי. ענדתי אותו מדי יום כדי לשמר את זכרה.
יום אחד התנדנדתי בנדנדה בחצר ביה"ס והתליון נשבר ונפל לחול. חיפשנו בכל מקום, חפרנו בחול, אך ללא הועיל.
שנים לאחר מכן, אחי הצעיר השתתף בתחרות בביה"ס וזכה באקווריום עם דג. מארגן התחרות גרף חול מחצר ביה"ס כדי לכסות את תחתית האקווריום. בהתרגשות רבה הביא אחי את הפרס הביתה.
כפי שקורה לעתים קרובות עם דגים, תוחלת החיים של דג זה הייתה קצרה והוא מת זמן לא רב לאחר מכן. בעוד אני מנקה את האקווריום, משהו נצץ בחול. זה היה התליון האבוד שלי! באותו רגע ידעתי שלעולם איני לבד ושלעולם לא ארגיש שוב לבד.
אלו הם חלק מהסיפורים היותר דרמטיים ששמעתי, אבל הקב"ה מתערב בחיינו מדי יום, כל הזמן, אם אנו רק פתוחים להבחין בכך. הוא לא אחראי רק להדרו של האוקיינוס וליופייה של השקיעה, לשפע הפרחים הצבעוניים ולשירתם הערבה לאוזן של הציפורים. מגע ידו ניכר גם ביומיום, בדברים ה"רגילים".
אתם עלולים לחשוב שזהו "בזבוז" של תפילה לבקש מקום חניה טוב – אבל מי לדעתכם מוודא שתמצאו חניה, בין אם ביקשתם למצוא ובין אם לא? כשאתם נתקלים ברחוב באדם שעמו עליכם לדבר בדחיפות, כששיחת טלפון מחבר מעירה אתכם בבוקר בו התקלקל השעון המעורר שלכם, אפילו כשהבגד ה"מושלם" נמצא בחנות, הקב"ה דואג לכם. האם אתם רואים זאת?
תפקידנו הוא לזהות את ידו המכוונת ולהכיר תודה על ההתערבות שלו, גם אם לא תמיד זוהי ההתערבות שאנו רוצים. אולי לא התקבלנו לעבודה, לא השגנו את הבית או את השידוך שאנו חושבים שאנחנו צריכים, גם אז אלוקים מדבר אתנו. עולם ללא קולו של אלוקים יהיה ריק וחלול. עולם של מקריות וחוסר משמעות יהיה העולם הכואב מכל.
איש מאתנו לעולם אינו לבד; כל שעלינו לדעת הוא היכן לחפש.
*אתם מוזמנים לשתף אותנו בתגובות בסיפור שלכם לגבי ההשגחה העליונה.
(12) עידית, 13/11/2013 20:55
הכתבה הופיעה בחיי בשעה לא קלה ממש כמו טביעת האצבעות של השם
בימים אלה אישי ואני עומדים מול מבחנים לא פשוטים. הדבר נפל עלינו באופן בלתי צפוי. קראתי את הכתבה זמן קצר לפני שנודע לנו על המבחנים שעלינו לעבור. העובדה שהדברים היו שם , מחכים לי להבחין בהם , לקרוא אותם ולהפנימם היא התערבות השם בחיי. כאילו היה עליי לקרוא אותם כדי להתחזק ולהאמין שהכול יסתיים על הצד הטוב ביותר. מאז ומתמיד לא האמנתי בצירוף מקרים. צירוף מקרים גם הוא התערבות אלוקית. סיפור קטן אישי- אנחנו גרים בבית יפה שקנינו לפני 6 שנים. מן ההתחלה הבנו שיש לנו בעיה שלא סיפרו לנו עליה. כאשדר יורד גשם ומלווה ברוחות הגשם נכנס הביתה. לפני שלוש שנים חשבנו לתקן את הדרוש ,אבל ההוצאה היתה גדולה מדי. החלטנו לחכות, והנה הקיץ המצב היה בלתי נסבל. הזמנו איש מקצועי שתיקן את הדרוש בפחות כסף. החדר נצבע בימים אלה ונראה חדש. ההחלטה לתקן את הבעיה נפלה ברגע הנכון. בימים אלה התברר לנו שעלינו לעזוב את מקום מגורנו הקיץ ולמכור את הבית. מי היה קונה בית פגום? הנה בלי לדעת מה צופן לנו העתיד הקרוב, החלטנו בצורה הנכונה ביותר. בעיניי זה היה איתות אלוקי: עכשיו אתם חייבים לתקן. זה יהיה חשוב לכם. אני מודה לאמונה על פרסום הדברים. יישר כוח.
(11) moshe, 11/11/2013 20:46
ttoday I
Ttoday I wakeup as always aand say to Bore-Olam mode aani lefaneha Melej Hay Vkayam shehhezart bi nishmati behemla raba emonateja this the biggest mirecle of all the days until 120 yeras Im Iretz Hashem e.
(10) אנונימית, 10/11/2013 15:51
אמונה
אני גדלה ברוך ה בבית חרדי אך לא כזה רגיל אצלנו בבית תמיד יודעים שהקב"ה הוא זה שמנחה את חיינו והוא עושה הכל כדי שיהיה לנו טוב לפני כשנה וחצי רצה הקב"ה לנסות אותנו ואותי גם יחד ועברתי ניתוח של אפנדציט אך לאחר הניתוח התברר שלא כאן מקור הבעיה אלא שיש לי מחלה כרונית במעיים מבחורה בראיה פתאום נכנסתי לקטגוריה שאל אלו שלוקחים כדורים שלא כל דבר כדאי לי לאכול ברוך ה זה די קל ואני חיה מקסים יום יום אני רואה את טביעת האצבע של אלוקים בכל דבר אם זה כשיש לי לפתע כאב חד שועבר בשניה או אם זה כשנסתי לחול ולא כאב לי כלל ה מלווה אותנו תמיד ביום יום הוא הולך לידינו אבל כשקשה הוא לוקח אותנו על ידיו
(9) אלי, 10/11/2013 14:47
הכל מלמעלה
התגייסתי לצנחנים, היינו ב סדרה ונפצעתי בעת אימון. דוקא באותו ניום רופא היחידה הגיע לבקר ולא זיה שהפציעה היא שבר. כתוצאה מכך שהמשכתי להתאמן, הפצע הלך והסתבך עד שנאלצתי לעבור ניתוח לצורך תיקונו. התיקון שלא היה כל כך מוצלח הביא לכך שהייתי צריך להתייצב בועדה רפואית לצורך קביעת פרופיל. ביחידה אמרו לי אל תדאג דיברנו עם מפקד הועדה וסיכמנו איתו שישאיר לך פרופיל 97. כשהתייצבתי בועדה, במקום לומר מה הוא קובע, שאל אותי הרופא מה לעשות. יריתי מהמותן, מה שצריך להיות זה מה שיהיה. תשובתו היתה אם כך אני מוריד לך את הפרופיל לפרופיל לא קרבי. מלחמת יום הכיפורים הגיעה מיעט אחר כך אך אני כבר הייתי ביחידה עורפית. לאחר המלחמה אמר לי חבר שהוא נלחם בשקט כי הוא ידע שאני לא נמצא במקום בו מחפשים מתנדבים. גם באותה יחידה בה הייתי במלחמה הייתי אמור לרדת לתעלה, אך לאחר שהכנתי חגור ונשק אמרו לי אתה נשאר בעורף.
(8) אנונימי, 21/8/2013 11:27
הסיפור שלי
21 שנה סבלתי מדיכאון לא מוסבר. לא עזר כלום- טיפול פסיכולוגי, תזונה בריאה. לא משנה מה עשיתי או איפה הייתי המחשבות השליליות פשוט השתלטו. כל דבר הפחיד אותי, כל דבר נראה קשה ושחור. הרגשתי שאני נושאת על כתפי 5 טון נוספים ואין לי את היכולת לזוז. יום אחד שמענו על רב אחד שאולי יוכל לעזור. באתי אליו. הוא חיזק אותי שיש לי את הכח לשנות, לשמוח באמת. "את תצאי היום מהמשרד שלי והחיים שלך יהיו אחרים לגמרי", אמר. לא האמנתי, אבל מאותו יום הדיכאון נעלם כלא היה. יש לי כח לחיות, תקוה, ושמחה לקראת העתיד. עד היום אני לא מאמינה כמה טוב השם.
אנונימי, 10/11/2013 11:36
רפואה שלמה-שמו של הרב בבקשה
מה שמו של הרב?
(7) אלדד, 3/6/2007 07:02
גם אני גדלתי בבית שהיהדות והקב"ה לא היו נושאי שיחה
היום, 30 שנות חיים, תודה לאל, אני מודע לניסים הגדולים והקטנים שמתרחשים לכולם, ואכן רבות מתפילותי הכנות נענו ואלו שלא, התקבלה דחייתם בהבנה.
(6) הדר, 2/6/2007 15:01
הקב"ה עימי תמיד
אירועים שקרו בחיי, גם אם באותו רגע נראו כנוראים התגלו לטובה. כשלא התקבלתי לתפקיד שרציתי בצבא, כשלא הלכתי ללמוד באוניברסיטה מסויימת אלא באחרת. הכל הניב תוצאות טובות.
(5) , 1/6/2007 09:05
כל כך נכון
(4) נורית, 29/5/2007 08:05
סיפרה של נורית
באוגוסט בשנה שעברה בדיוק בהכנות למסיבת יום ההולדת שלה עברתי התקף לב הייתי לבד עם שני ילדי הגדול בן7 והבת 4 הרגשתי לחצים בחזה ולא יכולתי לנשום הכאב נוראי עצמתי את עייני וביקשתי מה"ב שיציל אותי ויעזור לי להגיע בזמן לבית החולים הגעתי בכוחות אחרונים הרופאים התפלו כיצד החזקתי מעמד זה היה עניין של שניות אמר לי הפרופסר עם לא היית מגיע יכולת לגמור בבית,יש אלוקים ואני מאמינה שרק בזכתו נישארתי בחיים כדי להמשיך לטפל בילדי ובבעלי.
(3) UDI, 28/5/2007 18:56
סרטן
לבן שלי גילו סרטן בגיל 8 חודשים היה
במצב מסוכן ונותח 10 פעמים ברואש אז לא הייתי דתי ביקשתי מהרבי מלובויצ LUBAVICU ואז היה נס ואלוהים הציל אותו ברוך השם ומאז אני שומר שבת אודי קאקס ונזואלה
(2) אנונימי, 27/5/2007 10:13
אלוהים אני אוהבת אותך!
(1) צבייה להב, 27/5/2007 06:59
טביעת האצבעות של אלהים
לדעת שאלהים נמצא בכל מקום , זה נפלא.
אך האם ידעתם גם כי ידם של מלאכיו עומלים למען רווחתינו?
מלאכים שומרים עלינו מידי יום ביומו , אנו צריכים רק לדעת .
משום כך ורצוי מאוד בל נכניס את עצמינו לפחדים מיותרים, כי אותם פחדים מביאים אותנו לסיוטים מבועתים, לחיים קשים חסרי אושר ואהבה.
האמינו בנוכחותם של מלאכים השומרים ומגנים עלינו, בכוחו של אלהים, כי כך תצמח טובתכם.