רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

לחשן של להבות ל"ג בעומר

ט״ז באייר ה׳תשס״ו ט״ז באייר ה׳תשס״ו 14/05/2006 | מאת הרב דניאל ברון

להאזין לאנרגיה הרוחנית הבוערת, שטמונה בכל בריאה.

אש. בלשונותיה המרקדות, מאירה האש את שמי הלילה של ל"ג בעומר. יהודים מדליקים מדורות וממשיכים את מסורת החג שמתחילה לפני מאות שנים. ל"ג בעומר הוא היום שבו גילה רבי שמעון בר יוחאי את היצירה הקבלית העיקרית, ספר הזוהר, בלבת אש, וזהו גם היום שבו הוא נפטר.

לשונות האש לוחשות מסר. מהי משמעותה הפנימית העמוקה של האש?

כדי לחשוף את המסתורין, אנחנו צריכים לחזור 3,500 שנים לאחור, לזמנו של אברהם אבינו הצעיר שנשאר לשמור על חנות האלילים של אביו, בארם נהריים. הוא הביט בשמש, בירח, בכוכבים ובשאר גרמי השמים, והרגיש שמגוחך להאמין שלפסלים דוממים, מעשה ידי אדם, יש שליטה על כל אלה. ככל שהוא התבונן יותר, הוא גילה עוד ועוד סימנים לכך שהעולם מתוכנן, והסיק שחייב להיות כוח אחד ממנו נובע הכל.

העולם סביבו חשב אחרת, ודורו אפילו התאחד לבנות מגדל כדי להילחם ב'אלוהים', כפי שבני הדור תפסו את המושג. אבל אברהם היה בטוח בצדקתו. תגליתו של אברהם אבינו והגעתו להכרה מוחלטת בא-לוהים, מבוטאת בדימוי ששופך אור על משמעותה העמוקה של האש. חכמינו ז"ל משווים את אברהם לתייר שרואה טירה אפופה בלהבות, ומתוך כך מגיע למסקנה שבוודאי יש לטירה בעלים. ואז רואה בעל הבית את התייר ומציג את עצמו בפניו. אברהם התבונן בעולם, והסיק שחייב להיות לו בעל בית – אדון, ולאחר מכן זכה להתגלותו של בעל הבית (בראשית רבה כט, א).

זה דימוי קשה להבנה. טירה בוערת היא סימן להזנחה הרבה יותר מאשר לבעלות. מה ראה אברהם - התייר במשל - שהצביע על קיומו של אדון?

השפה העברית - לשון הקודש, שבה נברא העולם - מספקת לנו מפתח לפיצוח החידה.

מסר מילולי. כל אובייקט גשמי או תופעה, בנוסף למציאות הפיזיקלית שלו, משדר פירוש גשמי של הוויה.

המילה "דבר" נובעת מאותו שורש של המילה "דיבור". וזה לא במקרה. אנחנו לומדים מכך שכל דבר מבטא דיבור – מסר מילולי. כל אובייקט גשמי או תופעה, בנוסף למציאות הפיזיקלית שלו, משדר פירוש גשמי של הוויה.

לדוגמא, הוורֶד. במישור הנראה לעין הוא אסתטי, נאה וריחני. אבל הוורד משדר גם מסר עמוק יותר: מורכבות וסימטריה שמצביעות על עיצוב מחוכם, ומעצב בעל תבונה. המסר החיצוני גלוי, כביכול, אבל המסר הפנימי של האובייקט יכול להיות חמקני, ולפעמים על האדם לפתח רגישות לפני שיוכל להבין את ה"דיבור" – המסר, שמונח חבוי בתוך כל "דבר".

האש של הטירה, הייתה רמז ל"דיבור" שבכל אובייקט בעולם. אברהם ראה את הטירה – את העולם – מוקף באש. אש היא תופעה ייחודית. יש בה כוח להמיר כל מה שבא עמה במגע, לאש. שחרור האנרגיה הנסתרת האצורה בכל אובייקט, אנרגיה שפורצת אל תוך הלהבות - מעורר אש עצומה יותר. האש מגלה שבתוך כל דבר, בנוסף לתפקוד הפרקטי שלו, מונחת אנרגיה נסתרת, שכאשר היא יוצאת אל הפועל היא נותנת אור שלא התגלה בעיני מי שהתבונן רק בצד הפרקטי של האובייקט. האנרגיה הבְּעֵרָתית של כל דבר בעולם היא הדימוי ל"דיבור" – המסר הטמון בכל דבר.

אברהם היה מסוגל להתבונן בעולם ולראות את האש הבוערת. בתור ילד, הוא בדק את השמש, הירח והכוכבים, והגיע למסקנה שהם מורכבים מכדי להיות תוצר מקרי. חייב להיות בורא, מתכנן, שעיצב כל דבר בעולם, וממשיך לשלוט בכל. עבור אברהם, השמש שימשה יותר מאשר תפקיד חיצוני פרקטי של נתינת חום ואור. היא שידרה את המסר שמשהו כל כך נפלא לא היה יכול להיווצר בעצמו.

הפיזיקה מסבירה את חוקי האנתרופיה. באופן טבעי, בלי התערבות חיצונית, כל דבר בטבע עובר ממצב של סדר גבוה יותר לסדר ברמה נמוכה יותר, ומתקדם לעבר אי סדר מוחלט. אברהם הבין שבלתי אפשרי לראות את העולם כפרי המקרה. עבור אברהם, כל דבר בעולם ביטא משמעות עמוקה יותר, תוכנית חכמה, ומתכנן שממשיך לנהל את בריאתו.

אברהם ראה טירה בוערת. הלהבות, עם זאת, לא היו אש של הרס. הן גילו את האנרגיה הנסתרת בטירת העולם, המסר הפנימי, ה"דיבור" שמצביע על אדירות הבורא שיכול לתכנן וליצור מקום כזה. הלהבות בדימוי לוחשות ומגלות לנו שבנוסף לתפקוד הפשוט של כל "דבר" בעולם, מונחת משמעות עמוקה יותר שמצביעה על קיום הא-ל.

רבי שמעון חי בשני התחומים באותו זמן; בעולם הגשמי כפי שאנחנו מכירים אותו, ובעולם שבו הרוחניות שבכל דבר גשמי, ה"דיבור" בכל "דבר" - גלויה.

אין פלא שאנו מנציחים את רבי שמעון בר יוחאי באש. רבי שמעון חי בשני התחומים באותו זמן; בעולם הגשמי כפי שאנחנו מכירים אותו, ובעולם שבו הרוחניות שבכל דבר גשמי, ה"דיבור" בכל "דבר" - גלויה. עבור רבי שמעון, העולם בער באנרגיה רוחנית, שפע לשונות אש שלחשו מסר מן הבורא. אין פלא שרבי שמעון בר יוחאי נתן לנו את ספר הזוהר, ספר המשמעות הפנימית הרוחנית שמוסתרת בכל דבר.

לאירועי העבר, למיסטי ולרוחני יש השלכות גם בזמנים המודרניים. האתגר המעשי של ל"ג בעומר הוא לראות את האנרגיה הפוטנציאלית שבכל אובייקט ואדם, במקום לתת לחזות החיצונית להטעות אותנו.

רוחניות והשגחה א-לוהית נמצאות בכל מקום, אפילו עבור אלה מאיתנו שאינם כמו רבי שמעון. עם זאת, אנחנו עלולים להחניק בקלות את להבות המשמעות הפנימית, אם נכסה כל ניצוץ חיים ונייחס הכל ליד המקרה.

ל"ג בעומר מזמין אותנו להתבונן עמוק יותר, ולהקשיב למסרים הבלתי פוסקים שעולים מן הבריאה. להבות ל"ג בעומר קוראות לנו ולוחשות, שבכל אדם ובכל חפץ יש הרבה יותר ממה שהעין יכולה לראות, שאסור לנו להתייאש לעולם, אפילו אם המצב נראה נואש. הביטו מעבר לפני השטח, ותגלו מישור עמוק יותר של קיום; הכירו עולמות שאנחנו לא יכולים לראות או לגעת, אבל הם מציאותיים לא פחות מזה שבו אנחנו חיים.

 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן