בני ישראל יצאו ממצרים בתוך מערבולת מופלאה של ניסים, שעיצבו יחד את פאר היציאה. כל נס היה הכרחי, ומלא במשמעות.

עם זאת, נראה שמשמעותו של נס אחד חמקה מאיתנו. אנחנו יודעים שים סוף נחצה, איפשר לבני ישראל לעבור בתוכו, ואז הסתער על המצרים והטביע אותם. התורה מספרת לנו על נס נוסף שבא לאחר מכן: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" (שמות י"ד, ל). אם המצרים טבעו במעמקי הים, איך כל החיילים שלהם הגיעו כה מהר אל החוף? חז"ל מסבירים שהים פלט אותם – באופן ניסי.

מהי המשמעות העמוקה של פליטת הגופות המתות אל החוף?

התשובה טמונה במשמעותם הרוחנית של הים והחוף. בליל ראש השנה (וע"פ מנהגים רבים גם ביום הכיפורים), אנחנו קוראים יחד ברוב רגש מזמור בתהילים. המזמור נפתח במלים: "לה' הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה. כי הוא על ימים יסדה, ועל נהרות יכוננה" (תהלים כ"ד, א-ב). למה כתוב "כי" – "בגלל"? מה הקשר של הימים והנהרות לסיבה שבגללה העולם שייך לה'?

כדי לענות, אנחנו צריכים להבין את תמצית מהותם של גופי המים הגדולים בפרספקטיבה יהודית. ביום השלישי של הבריאה, אשר נפתח בעולם המכוסה כולו מים, ציווה האלוקים על המים להיקוות במקום אחד, כדי שהיבשה תתגלה (ר' בראשית א', ט). המקובלים מסבירים שהדינמיקה שהתקיימה בגלוי עד לתחילת היום השלישי, נמשכת עד לימינו אלה; למרות שבעולם יש יבשות ואיים, כוחותיו הטבעיים של הים שואפים לכסות שוב את כדור הארץ במים. אלמלא היו מוגבלים, היו המים מציפים את העולם בחמת זעם. כיום, כשאנחנו מופצצים באיומים סטטיסטיים לגבי התחממות העולם, אנחנו יודעים מה עלול לקרות אם טמפרטורת העולם תעלה אפילו במידה מועטת. ומה באשר לסכנות אחרות? רק נוח, בני משפחתו ובעלי החיים שנכנסו לתיבה, שרדו בפעם האחרונה שבה כוסה העולם במים.

ה' ברא עולם שהיה מחריב את עצמו אלמלא היה הוא מרסן באופן מתמיד את הים.

מה מונע מהמים לחזור ליבשה? מה שומר על העולם מהצפה? גבול הים – החוף. "גבול שמת, בל יעבורון, בל ישובון לכסות הארץ" (תהלים ק"ד, ט). המים שואפים לכסות את הארץ, אבל הם נבלמים. חז"ל מביאים את חוף הים, רצועת חול פשוטה, כדוגמא לגדלות האלוקים וכאינדיקציה לכך שהקב"ה מציל את העולם בכל רגע מהשמדה עצמית, על ידי שמירת הים בתחום גבולותיו (ר' תלמוד בבלי, בבא בתרא, ע"ג, א). זה כאילו כל גל, עד לשבירתו, מצהיר שהוא יהיה זה שיכסה את העולם.

כך משמש הים עדות למעורבותו המתמדת של האלוקים בעולם, ולחידוש היומיומי של הבריאה על ידו. העולם שייך לו, כי הוא ייסד אותו על ימים וכונן אותו על נהרות. ה' ברא עולם שהיה מחריב את עצמו אלמלא היה הוא, יתברך, מרסן באופן מתמיד את הים. כל שנייה מעורב הקב"ה באופן אקטיבי בשמירת המים בתוך האוקיינוסים והנהרות, ומחזיק אותם כל הזמן בגבול החוף.

הייתה פעם אומה עתיקה שהתכחשה לכל מושג של השגחה אלוקית. היה זה עם שחי בארץ עשירה, שעוררה תחושת ביטחון כאילו גבולות הים הם דבר טבעי. זו הייתה אומה שמלכּהּ ענה לציווי לשחרר את עם ישראל במילים: "מי ה' אשר אשמע בקולו, לשלח את ישראל" (שמות ה', ב). לאומה הזאת קראו מצרים.

השפה העברית היא השפה העמוקה ביותר, והמקובלים מסבירים כיצד אפילו העולם עצמו נברא באותיות השפה העברית. המלה מצרים מורכבת מהמלים מצר-ים – גבול הים. ואכן, הפילוסופיה המצרית סובבת סביב הרעיון שאין צורך בגבול אלוקי כדי להכיל את הים, מכיוון שקיים גבול טבעי כזה. האלוקים, כך הם טוענים, לא רלוונטי.

על פי מחשבת ישראל, יש לכל אדם משהו הדומה לחבל טבור רוחני, שאם ינותק, יאפשר לכוחות העולם לרסק את חייו. יש לנו קשר תמידי לעולם הרוחני הנשגב, אפילו אם אנחנו לא חשים בכך. המצרים הכחישו זאת בתוקף, ועשו ככל יכולתם כדי למחוק את התפיסה הזאת מהמחשבה היהודית. הרב משה חיים לוצאטו, אחד מגדולי המקובלים, מסביר שפרעה היה כל כך אובססיבי בשאיפתו להרוס את תפיסת העולם היהודית, עד ששעבד את בני ישראל לעבודת פרך אכזרית, רק כדי להסיח את דעתם מהרעיון הזה.

"וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים". נס פליטת המצרים המתים אל חוף הים העביר מסר עוצמתי. המצרים, שהתעקשו שגבול הים הוא טבעי ותמידי, הוטבעו ובאופן ניסי הושלכו אל החוף אשר לטענתם – כפי שאפילו נרמז בשמם - אינו קשור לשום דבר אלוקי.

ההגדה אומרת משפט שנשמע דחוק: "ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". באמת... זה היה לפני אלפי שנים! אימפריית מצרים העתיקה כבר מזמן חלפה מן העולם, ואומה שונה לחלוטין חיה שם היום.

רגע, תחשבו על זה שוב. המלים של רבי חיים לוצאטו צריכות להדהד באוזנינו. המטרה הגדולה של פרעה הייתה להסיט את המחשבה שלנו מההבנה ששום דבר בעולם לא יכול לקרות, או להמשיך להתקיים, בלי אלוקים. מורשת פרעה חיה ונושמת. גם היום אומרים לנו כל הזמן שהטבע הוא נתון מוחלט. אנחנו עסוקים, דעתנו מוסחת, וקל לנו לאבד את הקשר עם האמת - שכל שניית קיום היא נס.

ההזדמנות שמוענקת לנו בחוויית ליל הסדר, היא להתמקד ולחזור למסלול. כל רגע בחיים הוא מתנה מלמעלה. מה שאנחנו צריכים, הוא זוג עיניים בריאות כדי להבחין בכך.