"כשהחתול הולך, העכברים רוקדים".

פעם אחת, לפני שנים רבות בממלכה רחוקה, המלך יצא למסע ארוך.

חיים, המשרת שניקה תמיד את חדר השינה המלכותי, החליט לנסות את מיטת המלך, המיטה הנוחה ביותר בממלכה. "מעניין איזו הרגשה יש כשתופסים שם תנומה קצרה"? הוא חשב, וכל אחר הצהריים הוא ישן שינה עמוקה במיטה המלכותית.

יעקב, שהיה הממונה על אורוות המלך, תהה איך זה לרכב על הסוס המלכותי, ודהר עליו בכל רחבי יערות המלך.

ראובן, שבאחריותו נמצא כתר המלך, שמר תמיד על ברק היהלומים ואבני האודם. "הייתי רוצה להיות מלך ליום אחד", חשב כשהוא מתיישב על כסא המלכות, וחובש לראשו את הכתר הנוצץ.

לפתע, החל הארמון לגעוש! המלך חזר באופן מפתיע! משרת אחד ישן שינה עמוקה במיטת המלך, אחר רכב על הסוס המלכותי, השלישי חבש את כתר המלך וישב על כסא המלכות.

"לכרות את ראשיהם, מיד!!!" קרא המלך.

***

איך הסיפור הזה קשור לראש השנה, אתם שואלים?

לפני ראש השנה, אנו חייבים לקחת בחשבון את העובדה, ש"המלך" עתיד להופיע.

ובכן, אנו רגילים לחשוב על עצמנו בתור מקבליי ההחלטות ומנהלי החיים שלנו. אנו מדמיינים את עצמנו על כיסא ההנהגה, חובשים את הכתר. המשימה שלנו אם כן, היא להיות מוכנים לקראת ראש השנה הקרב ובא.

לפני ראש השנה, אנו חייבים לקחת בחשבון את העובדה, ש"המלך" עתיד להופיע בקרוב בעולמנו הקטן, במלוא תפארתו. לכן, עלינו למהר ו"לסדר את המיטה", "להחזיר את הסוס אל האורווה" ו"להסיר את הכתר", לפני שיהיה מאוחר מדי. נכיר במלכו האמיתי של העולם, ונכניע את עצמנו לפניו. בואו נמשיך לתקוע בשופר הכתרתו של מלך מלכי המלכים! (נשמע מפי הרב יעקב מנדלסון).

עשרה ימים

חז"ל מורים לנו שבראש השנה, הקב"ה דן כל אדם. אם מישהו צדיק מושלם, או רשע גמור, גזר הדין נקבע מייד. אולם, אם האדם בינוני (כפי שאנחנו רואים את עצמנו בדרך כלל), הדין נשאר תלוי ועומד עד ליום כיפור. מי שמתחרט במשך עשרת ימי התשובה, יחיה; ומי שלא, ימות.

נשאלת השאלה המתבקשת, מדוע שיום כיפור לא יחול קודם, לפני ראש השנה – כדי שנוכל להתחרט על העוונות שלנו לפני תחילת המשפט?!

מלך המלכים

למרות שראש השנה הוא הראשון מתוך "עשרת ימי התשובה", אנו לא מוצאים בתפילות החג שום אזכור של "חטא". המוטיב המרכזי בראש השנה הוא הכתרת המלך. מה זה מלך? מי שנמצא בנוכחותו של מישהו, שיש לו סמכות להחליט את מי להחיות ואת מי להמית. למעשה היה צריך לרעוד בנוכחותו בכל רגע. אבל, לחברה המודרנית שלנו אין שום מושג מה המשמעות של מלך, ולכן קשה לנו לדמיין את הקב"ה ככזה. בכל אופן, ישנו מושג מודרני, שיכול לשמש כאנלוגיה, לתיאור אספקט מסוים של מלכות ה' – "ממשלה גולה".

כשהגרמנים פלשו לפולין במלחמת העולם השנייה, נמלט מלך פולין ללונדון, שם הוא ייסד את הממשלה הפולנית הגולה. למרות שההנהגה הפולנית נאלצה לעזוב את מולדתה, היא נשארה שלטונה החוקי של פולין, עד ששוחררה ארץ מולדתם. ההנהגה כיוונה את פעולותיהן של תנועות המרי ושידרה ברדיו. מספר ממשלות גולות אחרות אף חיקו לאחר מכן את הרעיון.

מלכות שמים

כשאנו מדברים על מלכות האלוקים, למה כוונתנו? מהם גבולותיה של ממלכה זו, ומיהו האויב? מובן שאנו מתכוונים לכך במונחים מטאפיסיים.

על פי המסורת היהודית, האלוקים ברא כוח שנקרא "יצר הרע", כדי להוות משקל נגדי לנטייה הטבעית של האדם, לשאוף לצמיחה רוחנית ולהתקרבות לאלוקים (כוח זה אינו עצמאי, אלא הוא מבצע את רצון האלוקים כדי לבחון את בני האדם).

ברגע שמישהו חוצה את גבולות ההלכה, הוא נכנס לטריטוריית האויב.

באופן זה ניתן לדמיין, ששדה הקרב מורכב מתחום מלכות האלוקים ומשטח האויב – תחומו של יצר הרע, כאשר גדרי מלכות האלוקים הם גבולות ההלכה. כשאנו עושים מעשים טובים או מקדשים את השבת, אנו מציבים את עצמנו בתוך שטחו של האלוקים. ברגע שמישהו חוצה את הגבולות, הוא נכנס לטריטוריית האויב.

שאלה נוספת שעשויה להתעורר עקב כך, היא העובדה שכל מי שרואה מה קורה ברחוב, בתקשורת, או אפילו בפוליטיקה, יכול להבחין שהיצר הרע הוא הבוס הגדול. מה אם כן קרה למלכות האלוקים?

הבוגד

בכל מונרכיה, יש למלך זכות לחנון פושעים – גנבים, שודדים ואפילו רוצחים. יש רק פושע אחד שלמלך אסור לחון אותו – בוגד שחשף מידע לאויבי האומה, אינו יכול לזכות בחנינה; הוא חייב להיתלות.

נאמר שהמשטרה באה לקחת בוגד לתלייה, ומוצאת אותו מנפנף בדגל הלאום. הוא 'חזר בתשובה' ועכשיו הוא פטריוט.

דימוי זה עוזר להבין את משמעות השופר, בו אנו תוקעים בראש השנה, כדי לחגוג את הכתרתו של המלך. עד עתה עבדנו למען האויב, הלכנו אחרי היצר הרע במקום אחר תורת האלוקים. למען האמת, למרות שלמראית עין נראה כאילו יצר הרע שולט באנשים, הבוס האמיתי הוא הקב"ה. רק שבאופן זמני הוא בגדר "ממשלה גולה".

בראש השנה, אנו מתפללים שהאלוקים יגלה את מלכותו.

בראש השנה, אנו מתפללים שהאלוקים יגלה את מלכותו, כדי שכל העולם יכיר בגבורתו. "ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה". אולי אנו כבר יודעים את זה, אבל אנו עדיין מוטרדים מכך, שלא כל בני האדם מודעים להוד מלכות השמים.

כל עוד אנו עובדים בשרות האויב, שלא נעיז אפילו לבקש מחילה מהמלך. הדבר הראשון שעלינו לעשות, הוא להצהיר נאמנות לקב"ה. זהו הנושא העיקרי בראש השנה, והסיבה לכך שאין מזכירים כל חטאים ביום הזה. רק לאחר שנקבל את מלכותו יתברך בראש השנה, נוכל להתחיל לעסוק בעברות שביצענו במשך השנה שעברה – ולבקש מהמלך שימחל לנו.

זריעה לשנה הבאה

בראש השנה אנו אוכלים מאכלים מיוחדים, הרומזים על שנה מתוקה (תפוח בדבש), ועל נפילתם של אויבינו, ומאידך אנחנו נמנעים מלאכול מאכלים אחרים, שמעוררים קונוטציות שליליות.

כל מה שאנו עושים בימים אלה קריטי ובעל השלכות עצומות לעתיד לבוא.

ראש השנה, הוא הזמן בו אנו זורעים את זרעי השנה החדשה, וכל מה שאנו עושים בימים אלה קריטי ובעל השלכות עצומות לעתיד לבוא. אם אנו לא אוכלים מאכלים חריפים, על אחת כמה וכמה, שלא נאמר דברים צורבים! במשך יומיים תמימים אנו משתדלים להתנהג בצורה הכי טובה. לא לכעוס או להתרגז. לא לבזבז רגע ולא להגיד שום דבר שעשוי לפגוע בזולתנו.

התנהגות זו עתידה להשפיע על כל השנה הבאה.

יהי רצון שלכולנו תהיה שנה מתוקה, ושנכתב ונחתם לשנה חדשה טובה ומוצלחת!

*מבוסס על דברי הרב שלמה וולבה זצ"ל