אני יודעת שגם השנה אסע לקבר רחל. בשבילי, קבר רחל בי"א בחשוון הוא כמעט כמו בית הכנסת בימים הנוראים. מאז שהייתי ילדה, ואבא שלי היה לוקח את כולנו לבית-לחם בתאריך הזה, הוא נעשה בשבילי חובה קדושה.
כשהייתי ילדה לקחתי מי"א בחשון את המראה של המון האדם ואת הבננות והתאנים שהיינו קונים מהרוכלות הערביות ומעמיסים בדרך חזור. כשגדלתי, התקרבתי קצת יותר אל הפרוכת, וקצת יותר הבנתי שי"א בחשון הוא יום פטירתה של רחל אמנו עליה השלום.
אחרי שנישאתי מצאתי את עצמי ממשיכה לנסוע מידי שנה לבית לחם. המקום כבר לא נראה כמו בתמונה המיתולוגית, ובית האבן עם הכיפה ועץ הזית העתיק שבצידו כבר מזמן פינו את מקומם לטובת שיקולי הנוחות של המון העם הבאים לשם ולטובת שיקולי הביטחון.
כשמגיעים, מגיעים לאותה המצבה ולאותה הפרוכת, ולאותה אמא רחל שנמצאת שם כבר אלפי שנים.
בשנה שעברה נסעתי, כמובן, כמו בכל שנה, לקבר רחל. הפעם הזו היתה שונה מכל הפעמים שבהן אמנם נסעתי והתפללתי, אבל לא הרגשתי צורך ממשי להתפלל. תמיד הייתי ילדה חסרת דאגות, או בחורה משוחררת עם קצת לבטים פה ושם אבל לא למעלה מזה, או אישה צעירה נשואה באושר, ואחר כך אמא לילדה מתוקה, מסודרת היטב בעבודה, בריאה בדרך כלל. תמיד באתי רק כדי לבקש שהכול ימשיך להיות נפלא כמו עכשיו.
אבל בשנה שעברה זה היה שונה.
בשנה שעברה, כמו הרבה מאוד אנשים טובים בארץ הזאת, מצאתי את עצמי מחוסרת עבודה. העבודה שלי, שאהבתי אותה והיא אהבה אותי, לא היתה עוד. המשרד שעבדתי בו ערך, כמו הרבה מפעלים ומוסדות, קיצוצים נרחבים, ואני הייתי בין הלא-מאושרים שקיבלו מכתב פיטורין מלא הכרת תודה והלכו הביתה על לא עוול בכפם.
בשנה שעברה, בתקופה הזאת, כבר הייתי שלושה חודשים בבית, מחפשת שלושה דברים ולא מוצאת את שלושתם, בשום אופן: עבודה חדשה, כסף למלא את החורים הענקיים בתקציב, ושקט נפשי.
הישיבה הבטלה בבית עשתה ממני מין יצור מלנכולי, נרגן, קפריזי, עצבני וחסר סבלנות.
הישיבה הבטלה בבית עשתה ממני, האישה האנרגטית שלא יושבת לרגע אחד במקום אחד, ושואבת את חיותה מהחברה ומהעשיה הבלתי פוסקת שסביבה – מין יצור מלנכולי, נרגן, קפריזי, עצבני וחסר סבלנות. לא היתה לי יכולת להקשיב לסיפור פשוט של ילדתי הקטנה, בודאי שלא להקריא לה סיפור בעצמי. לא יכולתי לשמוע את בעלי מספר את חוויותיו בסופו של יום, לא יכולתי לאפות עוגה פשוטה. במשך רוב שעות היום ישבתי על הכורסא, מכרסמת ביגלך או ענבים ויודעת שהיציאה מן השפיות היא ענין של זמן.
המשפחה שלי סבלה מכך שלא היתה לי עבודה, אבל לא כל כך מהקושי הכלכלי כמו מהאישה המרגיזה הזאת שהחליפה את האמא-הרעיה.
במצב הזה הגעתי אל קבר רחל אימנו. הפעם עניינה אותי מעט מאוד התפאורה שמסביב. הלכתי במהירות, כמעט רצתי, לתוך החדר הקטן והדחוס, מתאמצת להתקרב ככל האפשר אל המצבה הענקית, אל הפרוכת, אל אמא-רחל.
ובשנה שעברה, בפעם הראשונה, הרגשתי שבאתי באמת להתפלל. השענתי את ראשי וזרועותיי על הפרוכת וגעיתי בבכי. באותו הבכי שהשתדלתי לכלוא בנוכחות בני המשפחה בבית, הבכי של האין-אונים, של ההרגשה שהנה אני עומדת 'להיאבד' מעצמי, הבכי של הפחד מפני העתיד הבלתי נודע ומפני ההווה שאי אפשר היה עוד לשאת.
בכיתי, בכיתי עד שהרגשתי איך טיהר אותי הבכי. סיפרתי לאמא רחל הכול, את כל מרירותי שפכתי על הפרוכת האילמת. אפילו לא הוצאתי את הסידור מהתיק שלי, רק בכיתי וסיפרתי, בכיתי וביקשתי, ואחר כך זזתי קצת, מפנה את המקום לאלו שמאחורי, שרצו לעשות בדיוק אותו הדבר כמוני.
כשיצאתי החוצה הרגשתי שהיה זה אחד הדברים הנכונים ביותר שעשיתי לאחרונה, ואולי אי פעם. לא כל כך בגלל הישועה שקיויתי להשיג בזכות התפילה, כמו בגלל התפילה עצמה והפריקה המוחלטת של הכאב, בפני מישהי שאמנם לא יכולה לענות לך, אבל את יודעת שהיא שומעת אותך. שומעת ומבינה.
למה, שאלתי את עצמי בתוך הליכתי לכיוון המכונית שתביא אותנו הביתה, למה באמת? למה אני מרגישה כך, ולמה כל האלפים שבאו לכאן היום ושבאים לכאן תמיד מרגישים כך? למה הם רואים ברחל אמנו אוזן קשבת, והיא בדרך כלל הכתובת הראשונה אליה באים לשפוך את הלב, עוד לפני אבותינו הקדושים הקבורים במערת המכפלה ובמקומות נוספים? מה יש בה, באמא רחל, שכולם נמשכים אליה?!...
נכון שלרחל אמנו יש דמות של 'אמא', שכזאת היא – אמא רחימאית, שאך טבעי לבוא ולשפוך לפניה את הלב. הלא לשם כך קבר אותה יעקב אבינו על אם הדרך בין אפרת לבית לחם – כדי שהבנים היורדים לגלות יוכלו להתפלל על קברה, וכך אמנם עשו הגולים שהוגלו לבבל.
אבל אני יודעת, אני מרגישה, שמונח כאן עוד משהו.
רחל אמנו, כך נראה, לא הניחה סבל אחד שלא סבלה בחייה.
יש משהו באישיותה של רחל אמנו, במסכת החיים שלה, שאומר לנו, לכל אחד ואחד מבניה – לי אתם יכולים לספר על צער, על קשיים, על צרות, כי אני יודעת בדיוק למה אתם מתכוונים.
מצאתי את עצמי משחזרת את קורות חייה של רחל אימנו המסופרים לנו בסדר כרונולוגי בחומש בראשית והתפעמתי. רחל אמנו, כך נראה, לא הניחה סבל אחד שלא סבלה בחייה; היא נולדה ללבן הארמי, ובביתו חיה. מעשיו המרשימים המובאים בכתובים לא משאירים לנו מקום לספק, שרחל לא היתה מאושרת ביותר להיות בתו. רק כדוגמא ליחסו של לבן לבנותיו, אפשר להביא את חילופי הנישואין שערך לבן לרחל וללאה, ללא ידיעתן. גם לזיווג לא זכתה רחל בקלות, ונאלצה להמתין שבע שנים עד שזכתה להינשא ליעקב – כאישה שנייה.
ולאחר מכן – כשסוף סוף נדמה שהגיעה אל המנוחה והנחלה ונישאה ליעקב בחיר ליבה, היא נאלצת ליטול את מקל הנדודים ולצאת בעקבות בעלה. גם לילדים לא זוכה רחל, ואחותה לאה והשפחות יולדות על פניה פעם אחר פעם.
סוף סוף, לאחר שנות ציפייה רבות זוכה רחל ללדת בן. סוף סוף גם היא זוכה לקורטוב אושר. לאחר מספר שנים היא יולדת שוב - והלידה כה קשה, עד סכנת חיים, עד מוות.
וכך, רחל אמנו, אישה שידעה ימי אושר כה מועטים בחייה, הולכת לבית עולמה בגיל צעיר, ואפילו לקבר מכובד אינה זוכה, אלא למצבה בלבד, על אם הדרך.
'והיא', כך כתוב באותו הפסוק, 'היא מצבת קבורת רחל עד היום!'
עד היום מגיעים בניה ובני בניה של רחל אל קברה, ועכשיו אני מרגישה שהבנתי גם למה. רחל אמנו היא אישה שעברה כל סבל שניתן להעלות על הדעת, ואין פלא שכולם מרגישים שהיא פשוט מבינה אותם.
בבית המתינה לי הכורסא, וצלחת הענבים המרוקנת שרק הגבעולים נשארו עליה. נחתתי ממרומי הפלנטה שהייתי בה לתוך הכורסא ולתוך כל המשתמע ממנה, ובאותו רגע הבנתי שהחסרתי פרט אחד, אחד – אבל משמעותי, בביוגרפיה של רחל אימנו.
רחל אימנו עברה חיים קשים, שאינני מאחלת לאיש. ובכל זאת נשארה איתנה ברוחה. לא המשפחה שברה אותה, לא ההמתנה הארוכה לנישואין, לא הציפיה מורטת העצבים לילדים, לא הנדודים... היא נשארה גיבורה, חזקה, ויותר מכל – קשובה, סבלנית, ארוכת רוח, כמו אמא אמיתית.
ישנן שתי דרכים לקבל את הסבל. הראשונה מורידה אותך לתוך ביצה של מרירות, והשניה מעלה אותך לגבהים של קבלה, אמונה ואהבה.
ישנן שתי דרכים לקבל את הסבל. הראשונה מורידה אותך לתוך ביצה של מרירות, והשניה מעלה אותך לגבהים של קבלה, אמונה ואהבה.
כל הבנים של רחל אימנו לא באים רק כדי לשפוך את הלב. הם באים כדי לקבל כוח. הם יודעים שאמא-רחל עברה ייסורים, ממש כמו שעוברים עליהם, ובכל זאת נשארה 'רחל אימנו' באמונתה, בשיעור הקומה שלה ובמורשת שהשאירה לדורות. והם רוצים גם. קצת אמונה, קצת כוח, קצת השגה במה שייסורים מסוגלים להעניק, לא רק לקחת.
קמתי מן הכורסא. אני לא אהיה רחל אימנו, אבל אני בכל זאת בת וצאצאה שלה, וגם לי יש את הכוח לקחת את הניסיון ולהפוך אותו למנוף לעליה. להתאמן על מידת הסבלנות במקום לקבל התקפי-קוצר רוח, ולתרגל מעשיות במקום להעביר את הזמן בבטלה עצובה.
אולי תמצא אותי העבודה הבאה שלי אישה מתורגלת יותר, סבלנית יותר, מקווה ומאמינה יותר משהייתי, בזכות החודשים הללו שביליתי בבית. ואולי, אולי מעבר לכול, פשוט הביאה רחל אימנו את תפילתי לפני הקדוש ברוך הוא, שנענה לה, והכניס בי את הכוח והרצון לחולל שינוי?!...
(47) דעה, 29/10/2020 03:56
מדהים
התרגשתי מהכתיבה הנכונה וכל מילה מיותרת!
(46) אנונימי, 27/10/2020 09:03
תגובה למאמר על רחל אימנו
מקסים מרגש ומחזק
(45) אנונימי, 31/10/2017 14:31
תודה רבה יהי רצון שה' ישמח אותך ואת כל עם ישראל!
(44) אתי, 31/10/2017 11:30
מאד מזדהה איתך
נעמי יקרה , אני הרגשתי בדיוק כמוך , גם אותי פיטרו אבל הייתי קרובה לגיל 60 ולא מצאתי עבודה עד היום . נהגתי לנסוע הרבה לקבר רחל למרות שזה מאד רחוק לי וכעת גם יש קשיים בתחבורה לשם לכן אני נוסעת פחות . אולם הסיפור שלך נגע בי ולכן אני מגיבה כי הוא דומה לשלי . מקווה שתמצאי שוב את הכוחות וגם עבודה חדשה וטובה יותר , ברכות .
(43) שושי, 30/10/2017 20:07
מאמר מקסים ומחזק. תודה
(42) כל טוב, 30/10/2017 15:39
כתיבה כל כך יפה. אמן ואמן לכל משאלות ליבך ולכל משאלות של
כל אחת ואחד. אמן ואמן. אמונה, זה כל הסיפור, וזה הסיפור הכי יפה.
(41) אנונימי, 14/11/2016 16:51
תודה על המאמר יהי רצון שכולנו נזכה ליישם וללמוד מקשיים
וניסיונות ולהתרומם ולא ליפול לעצבויות ומרה שחורה אלא להיות מאושרים תמיד!
(40) ליאה, 13/11/2016 19:50
מדויק
כל כך נכון וכל כך מדויק. תודה על הכוח שאת נותנת
(39) אורית ברוש, 13/11/2016 11:49
תגובה לכתבה של רחל אימנו
כמה מרגש היה לקורא את הכתבה על מאמא רחל שלנו. גם אני מרגישה תמיד צורך עז ללכת למאמא רחל שלנו לשפוך שם את ליבי ולחזור הביתה עם הכוחות שניתנים לי משם.
(38) שושנה, 26/10/2015 11:40
רחל לא חיכתה שבע שנים אלא שבוע ימים
בתחילה יעקב עובד בעבורה שבע שנים ובחתונה מחליפה אותה לאה, מיד לאחר מכן היא תנשא ליעקב. אמנם אין בזה כדי להקטין את גודל הוויתור כיוון שאז עוד לא ידעה מה יהא בסופה שלה ומה יהא בסופו של הסיפור, אך חובתנו לדייק "מלא שבוע זאת" אומר לבן ליעקב, ובתום ימי ה"שבע ברכות" שלו עם לאה, הוא זוכה לשאת לאישה גם את רחל, ואז עובד בעבורה עוד שבע שנים נוספות.
(37) קובי מזוז, 20/10/2015 18:02
השומר 1"3 האר שבע השכונה א
עם ישראל בסכנה גדולה כולם נהרגים . ופצועים קשה בית חולם בכול ארץ . צירך לגמר את האלימות הזות צרך הרבה שלום ושקט אמתי .
(36) בנימין, 3/11/2014 11:42
רחל אמנו
דברים פשוטים ונכונים כמו דברי הרמח"ל בהקדמה למסילת ישרים. צריך לדעת שכל מה שהקב"ה עושה לטובה הוא עושה אך קשה בשעת ניסיון להכיר בזה. אפשר שזה הסוד של קברי צדיקים ואפשר שיש בכוחם לפעול ישועות זה אפשר לדעת רק מניסיון.
(35) שרונה, 3/11/2014 09:36
אני פשוט אוהבת אותה
בחודש אלול הגעתי לסליחות לכותל ולא התחברתי אחכ הגענו לאמא רחל רק נעמדתי ליד הפרוכת וכבר נפרצו המעינות.חשתי אהבה עצומה אליה הזדהות איתה וחיבור רגשי ונפשי וכך בכל פעם שאני מגיעה אליה.וכמו שכתבתי אני פשוט אוהבת אותה
(34) רמי, 3/11/2014 08:09
אמונה מודעת
שנן שתי דרכים לקבל את הבא עלינו. הראשונה מורידה אותך לתוך ביצה של מרירות, והשניה מעלה אותך לגבהים של קבלה, אמונה ואהבה.
(33) מרים כרמונה, 27/5/2013 00:02
מכל האמהות הקדושות והיקרות אין כמו רחל אמנו
אל רחל אמנו אפשר תמיד לפנות ולספר לה הכל ולהרגיש שהיא מבינה ללבנו ולרגשותינו ולהרגיש קירבה מיוחדת שרק אם אוהבת יכולה להעניק ולתת
(32) ..., 28/10/2012 18:55
ממש מדהים
כל הכבוד !
(31) sigalitelul@walla.com, 25/10/2012 22:01
תגובה לכתבה
קראתי את הכתבה לאחר שהגעתי בשעה 11 מקבר רחל אימנו הרגשתי חיזוק גדול כל דבר בחיים צריך לדעת שהוא יכול להיותטוב כדאי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה צריך ואפשר לקרוא הפוך לדוגמא אם תקראי את המילים מר וחמוץ הפוך תקבלי רם וצומח בוטל הפוך לטוב כך אין יאוש בעולם כל מה שהשם עושה הכל לטובה ובה"שיש את אמא רחל שאפשר ממנה לבקש
(30) Isaac, 25/10/2012 21:38
מאמר מפעים, אבל טעות השתחלה
"גם לזיווג לא זכתה רחל בקלות, ונאלצה להמתין שבע שנים עד שזכתה להינשא ליעקב – כאישה שנייה" - זה לא נכון. רחל נישאה ליעקב בתום 7 ימים מנישואי יעקב ולאה. שוב, תודה על המאמר המדהים
(29) העכרק, 8/11/2011 10:56
העכרק
העכק
(28) יוכבד כהן, 8/11/2011 10:53
תגבה למאמר
יישר כח! ממש סיפור מחזק מאד, והלואי שכולנו נזכה ללמוד ממידותיה של אמא רחל וה' הטוב יאמר לצרותינו די, ויגאל אותנו ברחמים מרובים בקרוב אמן!!!!!!!!!!
(27) אנונימי, 8/11/2011 07:59
נוגע
התחברתי לדברים.
(26) רבקה, 7/11/2011 18:16
מנוף לנוף
בע"ה תודה. תודה שאת אשה שקושרת את עצמך לנשות ישראל וערבה ומתמודדת ולא מוותרת. גם אותי פיטרו לפני כמה זמן בצורה ממש מכוערת ועל לא עוול בכפי, זו הרגשה איומה. אבל הנה צצה הזדמנות.. רחל אמנו אמרו עליה שהיא האמא של המחכים והמצפים.. אני חושבת שהציפיה הזו היא שהופכת מפלה להזדמנות. כלומר, כששקועים בזרם המטורף והגועש של היום יום: עבודה, טיפול בילדים/ בבעל/ בבית/ בישולים וכביסות וכו וכו'... לא מספיקים להסתכל על הדברים בגדול, לראות לרחוק. ולפעמים קורה לנו משהון שפשוט שולף אונו בבת אחת מהזרם של החיים ומניף אותנו להסתכל מגבוהה על החיים, בצורה רחבה יותר. וכשלא עוצמים לזה את העיינים מתגלה עולם חדש של אפשרויות. אני לדוגמא כבר שנים חולמת להיות מעצבת עצמאית, כל הרעיונות לא מקבלים גוף ונדחפים למגירה מאובקת והנה סופסןף אני זוכה, בצעדים קטנטנים להוציא אותם לנער את האבק ולהגשים את החלום. בע"ה שנזכה כולנו להפוך כל נסיון להזדמנות טובה. שה' יהיה בעזרך ובעזר כל עם ישראל לגאולה שלימה
(25) אשריך בת ישראל, 7/11/2011 14:54
אשריך בת ישראל
אני מרגישה שמשהיא העתיקה את ספור חיי והתיישבה לה מול המסך כשהאותיות קופצות לה בין האצבעות. את מתארת מסע כל עמוק ומרגש שלרגע הייתי בטוחה שאני שם, בקבר רחל אימנו. כל כך נרגשתי והרגשתי שרצתי אתך אל הפרוכת ואני כאן מול המסך מוחה עוד דמעה...מחי דמעה מעינייך ומנעי קולך מבכי...כמה מרגש. תודה על חוויה אמיתית ועמוקה.
(24) טליה, 5/11/2011 18:44
ט
שה' יעזור לך!מאמר מקסים ומרגש ובע"ה אני אשתמש בו ואפיץ לתלמידותיי לכבוד יא חשוון!תזכי למצוות ולזכות אחרים בתובנות קדושות אלו!
(23) רוני, 3/11/2011 09:02
כל הכבוד
מאוד אהבתי ליקרוא את הסיפור המרתק שלך אני מקווה בישבילך שבעזרת ה' תימצאי עבודה.
(22) , 22/2/2011 07:39
נגעת לליבי וואו פשוט וואו עד כמה שאת צודקת ,נתת השראה גדולה לפחות לי אישית.
(21) חגית, 17/10/2010 08:28
יישר כח
יישר כח כתבה מחזקת ומרגשת לא פחות. אכן כך אמא רחל קוראת לכולנו ואנחנו מרגישים רצויים אהובים ומחובקים אצלה. תודה.
(20) ענבר, 15/10/2010 13:19
נתת לי חומר למחשבה. אולי תגיע גם לי ישועה...
(19) אנונימי, 29/10/2009 13:00
מרגש מאוד
מאוד מרגש ומעורר מהתרדמה והשקיעה. תודה!
(18) , 27/10/2009 13:53
תודה רבה!
מדהים ומעורר השראה ורצון לנסוע לאמא רחל. אשרייך!!!
(17) אנונימי, 9/2/2009 12:03
באמת יפה
יפה מאוד רק צריך להביא נושא על מרים הנביאה גם תודה
(16) אנונימי, 24/1/2009 12:22
יפה מאוד נוגע ללב ומרגש אבל מה הסוף???????
(15) אנונימי, 1/11/2008 14:25
מאמר יפה.
אני מחנכת י"א וביום פטירת רחל אימנו אקריא את המאמר.סיפור אישי מרגש שדרכו אספר על דמותה של רחל
תודה על המאמר.
(14) אנונימי, 1/7/2008 10:26
תודה ששיתפת אותנו...
נעמי היקרה, אני מסיימת כתה יב'' וזה מעלה בי רגשות קלים של עצבות.. אני יודעת שמעכשיו אני צריכה להיות בוגרת ואחראית לחיי. תודה שהבאת את סיפורך, הוא תרם לי והעיר נקודות חשוכות.
(13) מרים, 26/10/2007 07:27
באמת לבכות!!!
אני קראתי את הסיפור ואולי גם אם הטעות אבל את ממש הערת את ליבי בסיפורך המדהים
ישר כוח באמת ישר כוח!
(12) פרידה, 22/10/2007 16:29
תיקון טעות במאמר
ישנה טעות שרווחת בפי הרבה אנשים, והיא שרחל חכתה 7 שנים עד שהתחתנה עם יעקב. רש"י מפורש מסביר שרחל ויעקב חיכו שבעה ימים ("7 ברכות")מחתונת יעקב ולאה ואז הם התחתנו. וכל זה הותנה עם לבן בכך שאחרי החתונה עם רחל יעקב ישאר לעבוד עוד שבע שנים.פרט זה אינו ממעיט מגדולתה של רחל, שהרי בכל מקרה היא לא ידעה את "סוף הסיפור". חשוב לתקן טעות זו במיוחד כאשר אנו מלמדים את ילדינו סיפורי תורה.למעוניינים לבדוק , חומש בראשית פרשת ויצא, פרק כ"ט פס'כ"ז, פירוש רש"י שם.
(11) , 18/10/2007 17:46
תגובה-
שלום וברכה!
אני מדריכה בתנועת הנוער "אריאל". לקראת יום פטירת רחל אימנו חיפשתי חומר להעביר פעולה לחניכות בצורה שונה מכל הפעמים שבאים ומלמדים על רחל אימנו,משהו שונה ומגוון.
ב"ה, הגעתי למאמר שלך ומאוד התרגשתי והתפעלתי,לראשונה למדתי גם אני משהו מיוחד על רחל אימנו שלא שמעתי עליו עד עכשיו. תודה שהעשרת אותי במאמרך היפה וכמו כן בעזרה בהכנת הפעולה לחניכותי.
(10) אנונימי, 15/11/2005 03:04
אני בקבר של רחל אימנו
הייתי בקבר של רחל אימנו בפעם הרישונה בחיי והי רגשתי משונה הירגשתי קדושה ושמתי בכיי כאילו מישהו בוכה ואני מרגיש קדושה
(9) אנונימי, 30/10/2005 01:32
יפה אבל........
יפה אבל יותר מדי ארוך..........
ישר כוח!
:)
(8) סופי, 23/2/2005 03:01
תגובה
מאוד מרגש!!!
(7) יערה, 5/11/2004 00:46
מרגש ומחזק.
(6) אדיר, 28/10/2004 19:28
תודה!
איזה כיף שיש אתר כזה מעולה, יש לי פעולה לשבת.... (ואני בטוח שאצליח לקטלג את זה בנושא חודש הארגון: 'זהות יהודית')
(5) אנונימי, 27/10/2004 06:01
הכתבה שלך מהממת! קיבלתי ממנה כוחות. תודה רבה,ושה' יברך אותך בשנים טובות ומאושרות!!אמן.
(4) יעל, 26/10/2004 14:52
מתוך המשברים אנחנו יוצאים מחוזקים!
"אין דבר שלם יותר מלב שבור ואין זועק יותר מן הדממה".
המשפט החכם הזה מלמד אותנו שהמשברים בחיינו מחזקים אותנו. למה? כי הם גורמים לנו לחשוב, לשנות כיוונים, להשתפר,לאלתר.
פעם קראתי שלהיות עני זה מחדד את המוח- כי אז אתה חייב לאתר כיצד להביא את הארוחה הבאה הביתה. אין לך את האפשרות להיות שאנן.
רחל אימנו-במובן זה -היתה שלימה. ונישאה ליעקב שהיה שלם.
(3) צילה, 25/10/2004 14:28
בירור קטן...
נהניתי מאוד לקרוא את המאמר. אבל לא יכולתי להתעלם מהנקודה העיקרית:
היא נשארה גיבורה, חזקה, ויותר מכל - קשובה, סבלנית, ארוכת רוח, כמו אמא אמיתית
עד כמה שאני זוכרת, רחל בהחלט ידעה "להתלונן" על מצבה הלא נוח- "הב לי בנים ואם לאו- מתה אנוכי" (אני לא יודעת אם הציטוט מדויק אבל זה בערך ככה) הייתי מאוד רוצה שנוכל להגיד עליה רק כמה שהיא התעלתה מעל הסבל שלה בסבלנות. היא כנראה היתה כמונו "בן אדם" ולא מלאך...
(2) פזית, 25/10/2004 05:57
קטע מהמם בדיוק בזמן!!!!!
גם אני יושבת בבית כל היום מחוסרת עבודה ושלא כמוך מחכה ליום בו הקים את ביתי בארץ בעז"ה והרבה דברים שהייתי רוצה ופשוט אני צריכה לחכות בסבלנות עד שהקב"ה יפגיש ביני לבין בחיר ליבי ובנתיים אני יושבת בבית מחפשת את עצמי בונה את עצמי ויודעת שהסבלנות משתלמת , אם אני עכשיו לבד זה אומר לי שבתקופה הזו אני צריכה להיות לבד כדי להתקדם להתפתח בקצב מסויים עז שה"הוא" יגיע ואז אני יבנה את עצמי איתו ביחד בהצלחה לכולם ותודה על הקטע!
(1) אנונימי, 25/10/2004 05:25
חזק ,עוצמתי מרגש...
וגם מעורר השראה.....
תודה,ואני בטוחה שהתובנה שהתודעת אליה,תוביל אותך למקום הרבה יותר טוב, שבו תוכלי למצוא ,את אשר את מחפשת...!