אלי צועד לאיטו במורד הסמטה החשוכה, כאשר לפתע קופצים למולו שני רעולי פנים, האוחזים בידיהם אקדחים גדולים. הוא נבהל מאד, מניף את ידיו אל השמיים ומתחיל להתפלל, "ריבונו של עולם, אנא הצל אותי מהצרה הזו! אני מוכן לעשות בשבילך ה-כ-ל, כל דבר – אני מוכן ללכת מהיום כל יום לבית הכנסת, אני אקפיד ללמוד תורה בכל יום ואני אפילו מוכן לתת את מחצית המשכורת שלי לצדקה בכל חודש!"
באותו הרגע, מגיעה לסמטה החשוכה ניידת משטרה ושני הנוכלים בורחים במהירות מהמקום. אלי מרים את מבטו אל השמיים ואומר: "בעצם, ריבונו של עולם, תשכח מכל מה שאמרתי. כבר דאגתי להכל בעצמי!"
מהותה של התפילה
התורה מתארת כיצד הוקרבו הקורבנות בבית המקדש וכיצד היוו למעשה את אמצעי התקשורת העיקרי בין עם ישראל לבורא עולם. עם זאת, בימינו, הקשר העיקרי שלנו עם א-לוהים בא לידי ביטוי דרך התפילה היומיומית שלנו. (לדוגמא, תפילת שחרית ותפילת מנחה מייצגות את קרבן ה"תמיד" שהיה מוקרב בכל יום בשעת הבוקר והצהרים). כיום, לכל יהודי יש את 'המקדש הקטן' שלו – בית הכנסת. כבר אין צורך בגורמים חיצוניים שישמשו כמתווכים בינינו לבין הבורא.
א-לוהים שומע אמנם את כל תפילותינו, אך עם זאת עלינו לזכור, שלעיתים תשובתו היא שלילית. לא תמיד אנחנו יודעים מה בדיוק מתאים עבורנו באותה נקודת זמן ולא תמיד אנו מבקשים את הדבר הנכון והרצוי לצמיחתנו הרוחנית. הורה טוב (וא-לוהים הוא הרי 'ההורה האולטימטיבי'), לעולם לא ייתן לבנו המתבגר את המפתחות לרכב המשפחתי, במיוחד כאשר הנער אינו מספיק אחראי ומיומן במלאכת הנהיגה. לא יעזרו כל התחינות והבקשות של הנער. אם ההורה מרגיש שהדבר יסכן את חייו של בנו, המפתחות לא יימסרו לידיו בשום פנים ואופן. בדומה לכך, גם א-לוהים מסרב לעתים לבקשותינו וסיבותיו עמו.
אך התפילה, היא למעשה ההזדמנות שלנו להתגבר על כל ההגבלות הללו. המילה "להתפלל" גזורה מהשורש "פ.ל.ל", שמשמעותו – לבחון, לבדוק. הטיית הפועל "להתפלל" – בבניין 'התפעל' – באה לבטא פעולה, שאדם פועל על עצמו (כמו 'להתלבש', או 'להתארגן'). לכן אנו מבינים שהפועל "להתפלל" הוא בעצם פעולה של בחינה ובדיקה עצמית, שהאדם עושה לעצמו. האדם למעשה ממקד את מבטו אל תוך ה'אני' שלו. מסתכל אל תוך עצמו. כאשר אנו מתפללים, אנחנו מביטים אל תוך עצמנו ושואלים: "מה אני צריך לשנות בעצמי, בכדי להשיג את כל מה שבאמת הייתי רוצה מהחיים שלי?"
משמעותו של שינוי ה'עצמי' פירושו – שהיום אינני אותו האדם, שאתמול קיבל תשובה שלילית מא-לוהים.
משמעותו של שינוי ה'עצמי' פירושו – שהיום אינני אותו האדם, שאתמול קיבל תשובה שלילית מא-לוהים. כאשר אני משתנה, קיים סיכוי גדול שבעקבות כך, גם תשובתו של א-לוהים תשתנה, כיוון שאני כבר לא אותו האדם. יכול מאד להיות, שמה שלא התאים לי קודם, יהיה כעת נכון עבורי.
לעיתים אנו מתחילים להעריך דבר מסוים, רק כשהוא נלקח מאתנו ואיננו עוד. כאשר אנו חולים בשפעת ומבריאים זמן קצר לאחר מכן, אנו מתחילים לפתע להעריך את העובדה שאנו בריאים. אבל זה לא צריך להיות כך! הרי איננו אמורים לחלות במחלה, רק בכדי שנתחיל להעריך אחר כך את הבריאות הטובה שלנו!
הברכות שאנו מברכים במשך כל היום, הן למעשה דרכה של היהדות לעורר את תשומת ליבנו אל כל מה שנמצא סביבנו. חכמינו אומרים, שאחת הדרכים שניתן לשמור על בריאותנו, היא לומר את ברכת "אשר יצר" בכוונה מלאה. ברכת "אשר יצר" היא ברכה שנאמרת, תאמינו או לא, לאחר שאנו משתמשים בשירותים. אנו מודים לבורא עולם, על שיצר את הגוף שלנו, תוך תחכום ותכנון ברמה מדהימה, עם כל הפתחים והנקבים הדרושים לשם ניהול אורח חיים בריא ותקין. אנו מודים לו על כך ומכירים בעובדה, שאילו אחד מהפתחים הללו היה נפתח או נסתם שלא בזמן המתאים, לא היינו מסוגלים להמשיך ולחיות. כאשר אנו אומרים את הברכה הזו מתוך כוונה מלאה, אנו למעשה מודים לא-לוהים על בריאותנו התקינה.
כך שיש באפשרותנו להעריך את כל הטוב שבעולם, מבלי שניאלץ קדום לכן להתמודד עם החסר שלו!
העריכו את המתנות
אם אמנם התפילה מיועדת רק לטובתנו האישית, אז מדוע כל תפילה שאנו מתפללים, חייבת להיפתח ב'צרור' שלם של תשבחות כלפי א-לוהים?
אחת המטרות של דברי ההלל הללו, היא לעורר את תשומת ליבנו ליכולתו האינסופית של הבורא לעזור לנו. אנו מקדישים ומייחדים לכך זמן ומחשבה עמוקה, בכדי שנוכל להכיר ולהעריך את כל מה שהוא עושה למעננו. כאשר אנו מכירים בכוחו וביכולותיו האינסופיות, בקשותינו הופכות כנות ועמוקות יותר.
והוא אכן עושה בשבילנו כה הרבה! הלא כיצד אנו יודעים שהורינו אוהבים אותנו? אנחנו רואים את כל הדברים שהם נתנו לנו ומסיקים מכך, על אהבתם הגדולה כלפינו. א-לוהים לעומתם, העניק לנו מתנות בעלות ערך הרבה יותר גדול ונצחי. אם אתם מרכיבים משקפיים ואדם מסוים משפר את איכות הראיה שלכם באופן משמעותי, ברור שתרגישו כלפיו אסירי תודה לנצח, לא? אז ראוי להכיר בכך, שא-לוהים העניק לנו עיניים, אוזניים, שכל ואפילו את החיים עצמם! הידיעה הזו, שבורא עולם יכול לעשות הכל, היא זו שנותנת לנו בסופו של דבר את הכוח ואת הרצון להשיג את כל מה שנמצא אף מעבר להגבלות האישיות שלנו.
כאשר אנו מעריכים בצורה אמיתית את כל מה שיש לנו, הוא ממילא רוצה להמשיך ולהעניק לנו עוד ועוד.
זוהי הסיבה, שכאשר יהודים מתפללים בבוקר, הם פותחים בברכות שמטרתן להודות לבורא על מאור עיניהם, על יכולתם לנוע ממקום למקום, על רמת המודעות שלהם ועל החופש שלהם לנהוג כרצונם. הברכות הללו מעוררות בנו את ההערכה שאנו מרגישים כלפי א-לוהים ומזכירות לנו את כל המתנות שהוא הרעיף עלינו מיום היוולדנו ועד כמה גדולה אהבתו אלינו. כאשר אנו מעריכים בצורה אמיתית את כל מה שיש לנו, הוא ממילא רוצה להמשיך ולהעניק לנו עוד ועוד.
אותו הדבר מתרחש בין הורים לילדיהם. אם לדוגמא, קניתי לבתי צעצוע חדש והיא פשוט חוטפת אותו מבלי להביע הערכה כלשהי, אז (אם אני הורה טוב), עלי להפסיק לקנות לה צעצועים נוספים, עד שתתחיל להעריך את מה שכבר קיבלה! אנו מסוגלים להבין, שילד שהוריו מיליונרים וההורים נותנים לו כל מה שהוא רוצה, יהיה ילד מאד מפונק ואגואיסט. חוסר הקפדה על מילות תודה והערכה, אינה מאפשרת לצפות להתנהגות שונה מהילד.
אותו הדבר נכון גם במערכת היחסים שלנו עם א-לוהים. בוודאי שהוא מסוגל לתת לנו כל מה שנבקש ממנו; הרי הוא "עשיר וחזק" יותר מכל מיליונר שחי או יחיה אי פעם על פני האדמה הזאת. אך מכיוון, שא-לוהים מקפיד לעשות רק מה שבאמת טוב ומועיל לנו, הוא לא תמיד נענה לבקשותינו. א-לוהים רוצה לעזור לנו לצמוח והוא מעוניין שנרוויח ביושר את המתנות שלו – וע"י כך, נהפוך לאנשים גדולים יותר.
התנתקו מהרעש החיצוני
אם אתם באמת מעונינים לבנות את מערכת היחסים שלכם עם א-לוהים, אתם זקוקים למסגרת הולמת, שבתוכה היא תתקיים. יום ששי בערב (ליל שבת) הוא זמן מתאים ביותר להתנתק מהרעשים החיצוניים ולנסות לבוא במגע עם ה'אני' הפנימי שלכם. אל תדליקו את הטלוויזיה או את הרדיו. (ואם אתם באמת אמיצים, נתקו גם את הטלפון). תוכלו להזמין לביתכם כמה חברים קרובים ולהכין לכולכם ארוחה נחמדה. תוכלו להדליק את נרות השבת (זמן ההדלקה מופיע במרבית לוחות השנה) וליהנות מהשקט והשלווה.
ומנקודת המבט של התפילות: כל מערכת יחסים חייבת להתבסס על תקשורת טובה, ותקשורת אמיתית חייבת לנבוע מעומקו של הלב. א-לוהים באמת רוצה להעניק לנו את העונג שאדם חש כשהוא מנהל מערכת יחסים עם א-לוהיו. הגמרא אומרת, שא-לוהים גרם לשרה, לרבקה ולרחל להיות עקרות, כדי שיפנו אליו ויתפללו. מותר לכם להתפלל בכל שפה שתרצו. אפשר גם בקול רם.
בכדי לעזור לכם להתחיל, אני נותן פה 'שורת פתיחה' אפשרית, שורה שנכתבה על ידי בן דוד שלי – לייבל רודולף:
ריבונו של עולם,
הענק נא לי את האומץ להשתחרר,
ולאפשר לך להיכנס לעמקי נפשי.
אני יודע שאתה אוהב אותי.
ויחד עם העזרה שלך,
אני אמצא את כל המטרות, השמחה והאושר –
שאתה רוצה שיהיו לי בחיים.
בהצלחה!
(15) רחמים, 7/10/2015 16:52
כל מילה שכתובה היא אמיתית לחלוטין מזדה מאוד
(14) עבאס עבאס, 30/10/2012 05:40
שכחתי את ה', ה' גרם לי לשכוח את עצמי,
והכול לטובה, משפט הפתיחה, על זה נאמר להרים ידיים, ערול פנים בתוכי ,אני של עצמי עם עצמי נגד עצמי האויב של עצמי, ו ה' עוזר לי להיות חבר של עצמי במעשים הטובים, ובמחשבות הטובים, ובצדק, ובסבלנות, אני יכול ללכת ברגל ? בכל מקום? בכל זמן? מה מונע אם יש מונע? אני יכול לנשום? בכל מצב? כרגע אני נושם נכון,? יש מצבים שאני מפסיק לנשום? בגלל מחשבה בראש שלי, אז אני לא אתן לאף אחד שיגרום לי להפסיק לנשום,? אני אעשה את זה עם עצמי בלי שארגיש, אני אפגע בעצמי לבד בצורה הטובה ביותר שאף אחד לא יצליח לעשות את זה חוץ מעצמי, וכשאני עם ה' בכל המובנים כל הייקום יפגע בי לטובה כולל עצמי עם אני, אפילו אם אני עובר אותו מצב כל הזמן, ה' מאיר לי אור מציאותי אמיתי שהכול טוב בכל הזמנים מכל הבחינות.
(13) אנונימי, 19/9/2012 17:43
שורש המילה תפילה
צר לי אם אני טועה ,לדעתי אם שורש המילה תפילה הוא פ.ל .ל אז האות פ . במילה תפילה צריכה להיות דגושה ,כמו המילה חבה ללא האות י. ועם דגש באות ב ,.אלא אם השורש אחר ,,,,,, תודה אשמח לדעת שטעיתי
אבי, 23/2/2017 09:24
במילה תפילה האות פ' באה אחרי שווא נע לכן היא רפה
(12) תהילה, 30/10/2011 14:10
מדהים!
קראתי את מה שכתוב בכתבה וגם את התגובה שלך ופשוט מדהים. אבל אני מרגישה שממש קשה לי להתפלל בכוונה. המוח גולש לעניינים אחרים. אשמח לקבל עזרה- עצות, מקורות ללימוד על תפילה וכד'- כל מה שיוכל לעזור לי להתכוון.
אנונימי, 31/10/2011 06:02
תגובה
מצטרפת לכל מילה
קןבי, 22/1/2012 14:20
מחשבות
לפני התפילה אמרי-"אש התמיד תוקד על גבי המזבח " ואגב זהו היצר שבנו. ןאם בכל זאת זה לא מצליח ,נסי לא לפתח במחשבה את אשר את חושבת .
(11) אנונימי, 2/6/2009 15:52
כוחה של תפילה
מאמינה אני באמונה שלמה בכוחה של התפילה , התפילה מרגיעה את מצוקת הנפש היא נותנת לך הרגשה שיש מי למעלה ששומע והוא שומע וקורים ניסים כי לתפילה יש כוח אדיר ומתןך חוויה שלי בחיים ראיתי נסים תודה לבורא עולם
(10) שמרית, 2/6/2009 01:59
מדהים
המאמר פשוט מדהים ונוגע ללב..
אני ממש נהנת כל פעם מחדש לקרוא את כל המאמרים שאתם כותבים..
תודה רבה :)
(9) משיח כדורי, 31/5/2009 16:43
אושרו של אדם נקבע בשמים על פי 3 פרמטרים
1. מה הוא צריך
2. מה הוא רוצה
3. מה מגיע לו
מכיוון שמאוד קשה לדעת מה מגיע לנו ואפילו מה אנחנו צריכים, תפקידו של אדם בקביעת אושרו הוא להתאים את רצונותיו בתפילתו לתפקיד שהוא רוצה לעצמו בעולם ולהשתדל שזה יהיה תפקיד שהעולם צריך ואלוהים רוצה
ולא לשכוח לעולם , צירופי מקרים הם דרכו של אלוהים לשמור על אנונימיות ( מה שנקרא שגם אלוהים נותן בסתר )
(8) שרון, 21/12/2008 02:20
תודה
ברוך ה'' בכל שבוע הריני קוראת את המאמרים שלך, תודה על האפשרות להתחבר ליהדות , תודהעל התובנות שבזכות המאמרים ... המשיכו והצליחו...
(7) רום הראל, 24/10/2004 08:03
תפילה
עד לפני כשנתיים לא התפללתי.
ראיתי את צרור הבקשות שבסידור והחלטתי לחסוך לאלוהים את כאב הראש של עוד נודניק אחד שרוצה ורוצה ורוצה בלי די.
גם הרבה פעמים התנסיתי שכאשר קיבלתי את מה שרציתי, לא הייתי מרוצה מהתוצאה. ולכן פיתחתי גישה של "להיות מבסוט ממה שיש", וש"אלוהים מעניק לי את כל צרכי ואם אין אז כנראה שטוב יותר ככה".
לפני שנתיים שמתי לב שכל העולם נסגר עלי. כאילו מישהו כתב GAME OVER באדום על כל רוחב המסך. וגם לזה לא בדיוק התנגדתי. התחלתי להיפרד מקצת החברים "שעמדו בטלטלות" שיצרה חבורותינו והתכוננתי "לדעיכה הגדולה" של הסוף הבלתי נמנע. חברי היו פחות שלווים ממני כש"קיבלו את הבשורה". ולאט לאט התגבשה תמונה, כאילו [לו הייתי מכונית] נתקע לי המנוע בין שני הילוכים. לא משהו אישי או סופי, רק נחוצה לי "התחלה מחדש" מין RESTART לנפש וגוף . אבל מה עושים? למי פונים?
משום מה.... הגיעו אלי "חלקי תצריף" שונים שהתגבשו לידי מסר: סע לך [המקבילה המודרנית ללך לך] אל צפת וטבול שם במקווה הצמוד לקברו של האר"י הקדוש. שם [ככה נאמר] תקבל את הנשמה החדשה שלך. ואכן בפשטות נסעתי, סתם ביום חול בלי הרבה טקסיות, ובדרך.... באוטובוס לצפת התיישבתי לצד חייל שגר [במקרה] ליד אותו הקבר. הוא עזר וכיוון אותי לשם, וכשהגעתי הסתבר לי ששכחתי מגבת [תמיד הקב"ה מראה לי כמה ככל שאני מתכנן אני שוכח משהו] והיתה זו הזדמנות לקנות מגבת חדשה, מגבת חדשה לנשמה חדשה חשבתי. וממש בירידה למקווה במדרגות ליווה אותי נהג מונית צדיק שהסביר לי איך טובלים [7 פעמים] באותו מקום. ואני , מה מעניין אותי? מה קורה בפעם השמינית.... וכשטבלתי ושמתי נפשי בכפי ואת נשמתי הפקדתי בידי בורא עולם, כיוונתי את חושי לחוות את שבעת הפעמים ובפעם השביעית הרגשתי כאילו יד ענקית משליכה אותי [דג הרקק] "חזרה לחיים", לך תחיה, היה המסר. על הקבר [מטווח כמאה צעדים משם] רציתי להודות, וראיתי קבוצת יהודים מהעדה המרוקאית, מתפללים ליד הקבר [הם מומחים גדולים בבקשת בקשות ובמיוחד בכל הנוגע לקברי צדיקים]. שוב לא נראה לי לבקש משהו לעצמי, שהרי החיים הם מתנה מספיק גדולה שקיבלתיה באותו יום. והנה עלה במוחי רעיון להצמיד את ראשי וידי לקבר האר"י ולומר תודה.
פשוט, וכך עשיתי וראיתי בעיני רוחי עמוד אור סגול עולה מהקבר וקצהו מי ידעהו, ואת סבי עליו השלום ואת מורי עליו השלום עומדים מעל ראשי ומברכים אותי. הייתי קצת המום, אבל חיי היו צבעוניים גם עד כה כך שזה היה הלם אבל לא משהו שלא יכולתי לעכל. לאחר מכן נפרדתי מהקבר ושלווה ירדה עלי ידעתי שבתוכי נמה [כתינוק בן יומו] נשמה חדשה. נסעתי חזרה לחיפה. כשהגעתי לחיפה עליתי כמנהגי ברחוב בלפור, ופתאום אני שומע [הזמן זמן ערבית] תפילה בוקעת מבית הכנסת של בית האבות שברחוב. הנשמה החדשה שבי נעורה והתחלתי להתרגש מצלילי התפילה כפי שלא התרגשתי מעודי [בזמן הזה אני כבר בן 44 שנים]. היה זה מוזר ביותר אבל המשכתי הלאה.
כשהגעתי לביתי שאלתי את עצמי, ומה עכשיו? עולם כמנהגו נוהג? והימים ימי אלול. למחרת קיבלתי דוא"ל שקרא לאנשים לבוא לחגוג מסיבה בהרי ירושלים. כמובן שהלכתי. שכחתי מרוב בלבול את המפה ואת הכיוונים בחיפה ומצאתי את עצמי עולה בהרי ירושלים בחצות הלילה מצויד בעיקר באמונה שהדרך יודעת לאן היא הולכת. ובאמת אספה אותי משאית שהביאה ציוד כלשהו לאירוע.
כל הלילה ראיתי "דוסים" שרים ורוקדים ומנגנים חלקם שירי קודש וחלקם קטעים של ג'ימי הנדריקס. והבלילה ההזויה הזו לטעמי, היתה ראשית ריחה של אחרית הימים שנמר עם גדי ירבץ ובני ישיבות ינגנו סנטאנה.
כמובן שלפנות בוקר התכנסו כל הגברים לתפילת שחרית אבל אני ותפילה.... לא הולכים ביחד. בלילה בחצות אותו הלילה שכחתי לספר, הופיע משום מקום רב קבלי שנשא שיעור מאולתר על הבמה [הוא אמר שגם הוא לא יודע מה הוא עושה שם] שנושאו היה ביאת המשיח. באותו רגע התחילו להציף אותי דמעות ומזל שהיה חושך. לאחר שהשיעור תם שאלתי את עצמי : "הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו" ולכן ביררתי את שמו וכתובתו של אותו רב, ואכן מקץ כמה ימים נסעתי למקום מושבו [בגליל] כדי להיפטר משאלה שהציקה לי. ואכן לאחר פרידתנו, התחלתי לקבל סימנים שחיי "כבר לא תלויים על בלימה לעת עתה". אינני יודע או מנסה לדעת או להבין את קורות הימים הללו, אבל הרגשתי איך יצאתי ממיצר עמוק מאד. בראש השנה הלכתי לבית הכנסת. נסעתי לתל אביב והשתתפתי בתפילה בעיקר כדי לפגוש בחורה יפה וצדיקה ששמתי עיני עליה [אני גרוש לא לדאוג והבחורה רווקה]. מהסיפור הזה לא יצא כלום אבל נהניתי מהתפילה. בעיקר נהניתי "לארח" את אותה תוספת נשמה, ולהנעים לה את זמנה בתפילות ובמזמורים שזכרתי בחדרי הבטן ובירכתי המוח. אבל לא ראיתי לנכון להתפלל בעקביות יום יום. עד ליום כיפור. לקראת יום כיפור בבוקר שלפני כניסת הצום קיבלתי טלפון מחברה שפשוט אמרה לי "מהשמיים רוצים שתתפלל". הנחתי את השפופרת ושמתי לב שאני כועס. הקב"ה רוצה ממני תפילה וחשבון נפש? אני אתחשבן איתו על כל מה שעברתי בכל חיי...., חשבתי לעצמי. ואכן זה התחיל כבר בבוקר בבוקר. לא אכלתי לא סעודה ולא מפסקת וצעקתי ובכיתי והתחשבנתי עם בורא עולם, בצורה שנמאס לי להיות הטוב והמבין ולסבול את החיים שהוא נתן לי, כדי לעזור גם לזולתי להתגבר על סבלם. מה לא אמרתי באותו יום של תפילה. הכל אמרתי ולא היה איכפת לי למות ממכת ברק ולעורר את רוגזו של האל. ואכן לקראת אמצע יום המחרת התרוקנתי מכל מה שהיה בי, והכעס פינה מקומו לשקט. במוצאי יום כיפור הייתי מאד חלש ואכלתי דבר מה.... בשבת שלאחר שמחת תורה התחלתי להתפלל באופן סדיר. התחלתי להשלים מניין לבית הכנסת שברחוב על שבעת זקניו, יום יום בשחרית ולהתפלל יחידי מנחה וערבית. נהייתי "יהודי של חול" ו"גוי של שבת". ראיתי איך אני לא מסתדר עם "המשפחתיות של השבת" והיות שאני איש מעשה ומחשבה העדפתי את אותם ששת ימי בריאה על "יום היכולו".
באותו זמן התחילו לקרוא בחיי אירועים במקביל לפרשות השבוע. בראשית – תחילת הליכתי לבית כנסת, לך לך – נסעתי במפתיע לפירנצה להתפלל על שלום הנהר ובאותה הזדמנות הייתי בבית הכנסת העתיק והגדול שם ואפילו כובדתי בעליה לתורה ובארוחת שבת בבית חב"ד במקום. וכך שבוע לאחר שבוע. אבל שמתי לב שהאנשים שאני חולק איתם את תפילותי אינם אומרים לי שלום ברחוב [למרות שאני ברכתים בשלום], ושמתי לב שמשהו עדיין לא שלם, והתחלתי לחפש את "החתיכה החסרה". לקראת סיפורי עשו ויעקב, שמתי לב שאני דומה יותר לעשו מאשר ליעקב. אני איש מעשי ואיש שאוהב לבשל ולא איכפת לי "למכור את הבכורה בנזיד עדשים". אינני איש של כיבודים. אני אוהב חיים ואין לי שום בעיה ללכת למדבר אדום. ולכן עזבתי את התפילה.
בחודש אלול השנה חזרתי להתפלל. הפעם לא עשיתי טובה לאף אחד, הפעם התפללתי, למען עצמי, כראי לעצמי כתהליך התאחדות [בכל כוחי ובכל מאודי] עם בורא עולם, הן כתפילת יחיד והן בבית כנסת. מצאתי שאני יכול לחבור למסורות תפילה רבות. אינני מתפלל ממצוקה אישית למרות שאני מכבד כיום כל אדם המתפלל יהיו סיבותיו אשר יהיו. אם אפשר "ליהד" סיפור מוסלמי, הייתי אומר שמי שנכנס בשערי תפילה לא שואלים אותו מאיזה שביל הגיע לשער הזה. כיום אני מתפלל ומתרגש מעומקי נשמתי שלי, והתפילה היא הודיה ותחנונים וציפיה ובעיקר מראה לנפשי שלי.
לאחרונה אני מגלה את השבת. או יותר נכון אני נותן לשבת להמיס אותי, את משקעי העבר שלי ולקבל את עצמי בביתי כמישהו שזכות לו לארח את השכינה. לאט לאט נמסים משקעי עבר ואני יכול לשיר יותר בלב מלא ובהתכוונות ולארגן בית נקי ונפש חפצה לשמור את השבת בביתי בגופי ובנשמתי. התפילה משקפת לי שבוע שבוע [בשבת] ויום יום [בחול] את מצבי העכשוי. למדתי לכבד את התפילה ולא "לנסות להספיק אותה". למדתי לכבד את השבת ולתת כבוד גם לעצמי תוך כדי הפעולה. אני עדיין מחפש את דרכי ואת קהילתי, אבל אני מודה לאל שעוזר לי לכוון את עצמי כל יום שלוש פעמים ביום בעזרת התפילה.
אינני איש חומרי, ואיני יודע מה צופנת לי הדרך, אך יש לי כיום ידיעה אחת שלא משנה מה הדרך או היכן היא עוברת, אני דואג לעצור, שלוש פעמים ביום, לקטוע את "רצף האירועים" ולהזכיר לעצמי מאיפה באתי ולאן אני הולך ומי יעלה בהר קודשו וביחוד מי נותן ליעף כח. וזוהי עבורי כוחה של תפילה. כך שחיי הם תפילתי, ותפילתי שזורה בחיי. ועוד ארוכה הדרך ונפלאות דרכי השם.
מיכל, 30/10/2011 13:54
וואו! מאוד התרגשתי לקרוא את דבריך הראל!
כל הכבוד על האומץ והכח. אשריך שזכית להתחבר לתפילה ממקום עמוק ואמיתי
(6) ש, 19/9/2004 15:49
ממש כתוב ומבוהר טוב
מעולה
תודה רבה
(5) אמיר, 17/9/2004 10:37
יפה , אשריכם...
(4) יונית כרמי, 28/8/2004 16:34
תפילה "קונוונציונלית " מול " פרטית "
מדובר פה בעיקר על כוחה של תפילה מסידור מה באשר לתפילה אישית מהלב???
הרבה אנשים לא מתחברים לתפילות מהסידור... זה ארוך ,מייגע וקשה להתרכז במלל...אני אישית מעדיפה את המלל האישי שיוצא מליבנו...השאלה היא מה מעדיף הקב"ה
תפילה "קונוונציונלית" או "אישית"...
(3) יעל, 19/8/2004 04:20
אילו ידענו כוחה של תפילה..
כח התפילה הוא כח עצום! הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים. פעם קראתי שלכל דבר בבריאה יש זמן וכל דבר הוא קצוב, עונות השנה, חוקי הפיזיקה, הלילה והיום. העולם מתחדש מידי יום ביומו על פי מערכת מדודה,
לא כך התפילה. היא משדדת מערכות ומשנה הכל. היא בוקעת רקיעים וביכלתה לעשות "מהפך". ואם חלילה יש "גזירה" -הרי שבכוחה של התפילה לשנותה.
מי יודע כמה גזירות השתנו בעקבות תפילה?
בכל מצב בכל מקום אפשר לשטוח תפילתנו לפני מי שאמר והיה העולם. ואין תפילה שבה ריקם!
(2) יאיר, 17/8/2004 13:11
יש לי שתי בקשות קטנות:
1. האם הרב יכול לדבר לא דווקה ממבט של חילונים כי יש גם דתיים שקוראים את המאמרים
2.האם הרב יכול לפרט יותר בנוגע לתפילה
(1) אבשלום, 16/8/2004 07:40
תפילה
יש לי השגות על כתבה זו.
מדוע אנו מחוייבים להתפלל? כי יש מצווה כזו ותו לא, חכמים התקינו את התפילה במקום הקורבנות ולפני כן לא היה קיים המושג תפילה.
במקרים נדירים רבותינו נשאו תפילה עצמית כמו יצחק שיצא לשוח בשדה, הוא לא היה מחוייב לתפילה ועשה זאת מצורך נפשי כלשהוא.
האם בגלל שאתה מתפלל לקב"ה רפאני ה' ונוושע אתה לא הולך לרופא או אם אתה מקבל תרופה אתה לוקח רק את חלקה?
או מתפלל לפרנסה האם אינני הולך לעבוד?
כל התפילה נאמרת בלשון רבים אם הייתי מייחד את התפילה לצרכיי הייתי אומרה בלשון יחיד.
ממאמרך נובע שכל נושא התפילה הוא הגשמת צרכים אישיים ולא באמת להתפלל לקב"ה כי ככה וזהו, יש מצווה ואנו מקיימים אותה
(מלל שלי ע"פ משנה המקובלת עלי של ישעיהו לייבוביץ)