אנו טועים לחשוב שהורינו חייבים לנו משהו. אנו סבורים שעליהם להאכיל ולהלביש אותנו, לשלם עבורינו את שכר הלימוד ולממן את החתונה שלנו. אחרי הכל, לא ביקשנו מהם להיוולד, נכון? טעות. הורינו אינם חייבים לנו כלום. אנחנו אלה שחייבים להם. הרי הם העניקו לנו את החיים.
עלינו להכיר תודה על מתנת החיים הזו, והיא אמורה לגרום לנו לרצות להחזיר טובה להורינו.
אין הכרח שהכרת הטובה תהיה חומרית. בתלמוד כתוב שגם אם נגיש להורינו סעודת-מלכים, לא בהכרח קיימנו בזאת את מצוות כיבוד ההורים. בהמשך כתוב שלעיתים גם הגשת "דייסת שעורה" תיחשב כקיום המצווה בהידור רב.
ההבדל הוא בגישה שלנו. אין שום תועלת במתנות חומריות, אם הן ניתנות ללא סבר פנים יפות, וללא הכרת התודה עבור כל מה שקיבלנו מהורינו.
הכרת תודה ללא האשמה
אך מה לגבי כל הטעויות שהם עשו? מה אם הורי היו בקורתיים מדי או נגטיביים? מדוע עדיין חובה עלי להכיר להם תודה?
דמיין שביום ההולדת ה-20 שלך, הוריך מפתיעים אותך וקונים לך מכונית חדשה לגמרי! אתה יוצא החוצה בריצה, אך עוצר מייד כשאתה רואה את הרכב. אין לו גלגלים! אתה רותח מכעס, ומבלה את הימים הבאים בבית, כשאתה מחמיץ פנים לכולם. איזו תועלת יש במכונית ללא גלגלים?
האם יכולה להיות תגובה הולמת יותר?
כן! צא החוצה, תעבוד, תרוויח קצת כסף, וקנה לעצמך גלגלים!
אנו נוטים למהר ולהאשים את הורינו על בעיות וחסכים שחווינו בחיינו. אך אנו בעצם מתנהגים כמו האדם שקיבל מכונית ללא גלגלים. האם הורינו עשו טעויות כשגידלו אותנו? בוודאי שכן! כל אדם טועה.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, ולהפיק מכך את המירב.
האתגר שלנו הוא לקבל את מה שנתנו לנו ההורים, את הטוב ואת הרע, ולנסות להפיק את המירב ממה שיש בידינו.
הטעויות שלהם אינן פוטרות אותנו מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הם העניקו לנו את החיים.
אפילו אם אנחנו חולקים עליהם, עלינו להיזהר בכך. אל לנו לתקן, להאשים או לסתור את דבריהם. עלינו להימנע מלדבר אליהם בקשיחות. אם הם אומרים דבר שגוי, במקום לומר: "אבא, אתה טועה", עלינו להיות עדינים יותר ולומר: "אבא, נראה לי ש...". הכוונה והגישה שלנו הן שעושות את כל ההבדל.
התמונה הרחבה יותר
כאשר אנו מקיימים את מצוות כיבוד ההורים, אנו למדים דבר חשוב ביותר. על ידי הכרת התודה כלפי הורינו, אנו לומדים כיצד להכיר תודה לא-לוהים.
עשרת הדיברות שקיבל משה רבינו בהר סיני, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לא-לוהים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל הלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחבירו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות זאת, מצוות כיבוד הורים נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לא-לוהיו.
קיים קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם.
אנו למדים מכך, שיש קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם. הבאת ילדים לעולם מלמדת אותנו על טוב-לב, משום שאנו נותנים להם באופן תמידי ובלתי אנוכי. אנו למדים גם על מידת הרחמים, משום שאנו סולחים להם גם כשהם עושים את השגיאות החמורות ביותר (ואפילו כשהוזהרו על כך מראש). אנו אוהבים אותם יותר מאשר את החיים עצמם.
הבורא נותן לנו באופן בלתי פוסק – כל פרח, כל טיפת גשם, כל נשימה, הכל מגיע ממנו. הוא סולח לנו גם כאשר אנחנו עושים טעויות חמורות (אפילו כאשר הוזהרנו על כך מראש). הוא אוהב אותנו יותר משהורינו אוהבים אותנו, ויותר משנאהב אנחנו את ילדינו. ההתמסרות הטוטאלית אותה אנו מקבלים מהורינו ומעבירים לילדינו, נותנת רק שמץ של מושג לגבי אהבתו של א-לוהים אלינו.
ללמד ילדים כיצד לכבד
לכן עלינו ללמד את ילדינו כיצד לכבד אותנו. לא למענינו, כי אם למענם. זוהי הדרך היחידה בה יצליחו לפתח מערכת יחסים חשובה כל כך עם הבורא, מערכת יחסים אשר תלווה אותם בכל תהפוכות החיים.
הרמב"ם אומר שמצוות כיבוד ההורים נמשכת גם לאחר מותם. הכבוד כלפיהם צריך להמשיך ולהתבטא בתפילות, במחשבות, במילים ובלימודים שלנו.
מצווה זו נמשכת כל החיים, ואפילו לאחר סוף החיים. עלינו לשאוף כמיטב יכולתינו למלא אותה כראוי.
קורס מזורז בכיבוד הורים
הדברים עובדו מספרו של הרב זליג פליסקין - "אהוב את רעך".
הסקירה הקצרה שלהלן מביאה את היסודות של כיבוד הורים. הכללים הפשוטים הללו עשויים להשפיע באופן משמעותי מאד על מערכת היחסים שלך עם הוריך.
-
התייחס להוריך כאילו היו אנשים מכובדים מאד, גם אם אינם כאלה.
-
דבר אל הוריך בטון רך ונעים. התלמוד (מסכת בבא מציעא, דף נח, ב) מלמד אותנו שהונאת דברים חמורה מהונאת ממון. כלומר, לצער מישהו בעזרת מילים, חמור יותר מאשר לצער אותו מבחינה כלכלית. חמור יותר לשלול ממישהו את השמחה והכבוד שלו, מאשר את כספו. לעולם לא היינו מרמים את אמא שלנו, אך לעיתים קרובות מדי יוצאות לנו מילים קשות כשאנו מדברים.
-
כבד את הוריך בכך שתקרא להם תמיד "אמא" או "אבא". לא מכובד לקרוא להם בשמותיהם הפרטיים, כפי שלא מכובד להפריע להם בשעת השינה, לשבת במקומם הקבוע – בבית, בבית הכנסת, או בכל מקום ציבורי אחר.
-
הגש להוריך אוכל ומשקה בהבעת פנים נעימה. קבל את פניהם כאשר הם נכנסים הביתה, ולווה אותם לדלת כשהם בדרכם לצאת.
אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך אם היא מתעללת או משפילה. בנושא זה ההתייחסות היא ברורה, אסור להורים להתנהג באכזריות לילדיהם, או לצער אותם שלא לצורך.
אינך מצופה לכבד את התנהגות הוריך כאשר היא מתעללת או משפילה.
יותר מכך, אסור להורים ללחוץ יותר מדי על ילדיהם, ולהיות עסוקים מדי בכבוד המגיע להם. ההנחיה הזו עבור ההורים מתייחסת לכל סוגי הלחצים, כולל אלה הפסיכולוגיים, משום שלעיתים קרובות עלול להיווצר נטל עצום של לחצים ומתחים שמעמיסים ההורים על ילדיהם.
בכדי שמערכת היחסים בין ההורים לילדים תהיה תקינה, על ההורים לגלות הבנה, כבוד וסבלנות כלפי ילדיהם. כל ילד זקוק שהוריו יאהבו אותו, והכי חשוב, שיקבלו אותו כפי שהוא.
* עובד מספרה של לורי פלטניק "Remember My Soul".
(89) אנונימי, 14/8/2017 13:28
אבהות שלילית והקשר שלה לשמירת תורה ומצוות ואמונה בהשגחת ה
חיים זה חינוך: קול נעים מתחבר לילד ולא הורה שחפש את עצמו ויותר מזה הפקירה את בתה כשהיא לא יודעת בין ימינה לשמאלה. איזה חיים אמא כזו נתנה - שהאישיות משוסעת?! לאחר שמגלים זאת שרוצים התאבדות? וההתפרצויות שקדמו לכך בשל הדחקה או הפרעה דיסוציאטיבים מלבד האשיות הכועסת שגדלה כתוצאה מחוסר נתינה לנפש - היא לא נתנה חיים היא נתנה מוות והיא תידון על כך ותקבל כפי שהיא נתנה. הורות זה לתת חיים ובמיוחד צמיחה רוחנית ושכלית !! גם חיות מביאות צאצאים והם לא נתחייבו על כיבוד הורים על זה שהם העניקו להם חיים האם הורות משמעותה התעללות - אלימות מילולית.....האם כך נותנים חיים טוב לה שנהפכה שלייתה על פניה. ואז שואלים אם אב אני - הרי אתה אבא בשמיים וכיצד אתה "ממית "ילדה שלא חטאה היה יותר טוב שלא תשאיר אותה בחיים הרי את האמונה בהשגחתך היא אבדה.
(88) בת, 6/3/2017 17:00
תמיד לשאול למה, למה היא מתנכרת לכם ומתעלמת הרי שכלום לא קורה סתם, תעשו חשבון נפש
(87) אלי, 20/6/2016 18:06
תאר לך..
תאר לך שאבא שלך קונה לך מכונית, אתה יוצא לראות אותה והוא דורס אותך ושובר לך את שתי הרגליים
(86) מרווה, 31/12/2014 20:41
בת נשואה מתנכרת
יש לנו בת נשואה . מאז נישואיה היא מתנכרת אלינו לגמרי. במפגשים הנדירים היא מתעלמת מאיתנו . היחס הזה נמשך כבר שנים . ניסיתי למצוא את הדרך לליבה ע"י מיסרונים ששלחתי לה כמו "שבת שלום" ו"שבוע טוב" והיא פשוט התעלמה מהם. היא אינה מזמינה אותנו אף פעם לביתה. המצב הזה כואב לנו כך כך שכבר השלמנו עם המצב בלית ברירה והגענו למסקנה שהיא אינה אוהבת אותנו והרי אין אהבה בכוח. אין מה לעשות בעניין. אם למישהו יש עיצה טובה איך להתמודד עם זה באופן קל יותר אשמח לשמוע.
ליאת, 28/1/2015 19:18
אין עשן בלי אש
הילדות או הנעורים או גם וגם מכים חזק, שום דבר לא קורה סתם...