אין דבר יותר שלם מלב שבור. זו אימרה חסידית אכזרית אבל נכונה, שמתארת את מה שקורה בפרשת השבוע: זמן קצר אחרי מעמד הר סיני בני ישראל עושים לעצמם עגל זהב ומכריזים שהוא האל החדש שלהם.

משה רבנו יורד מהר סיני ומזועזע מהמראה שנגלה לעיניו: העם עובד עבודה זרה מול עגל זהב שהם הכינו מהתכשיטים של עצמם. מה? הם לא קלטו את המסר של הר סיני? איך הם התדרדרו למצב כזה? הוא לוקח את לוחות הברית שבידו – ושובר אותם לרסיסים.

מאוחר יותר משה יקבל לוחות שניים, אבל מעכשיו, לאורך כל המסע במדבר, העם יסחוב איתו בארון גם את הלוחות השלמים וגם את שברי הלוחות. מעתה, לנצח, החטא הזה ילווה אותנו למזכרת. הרבי מלובביץ' מסביר שהמציאות המושלמת אמנם נסדקה, אבל במובן מסוים, כעת המציאות עוד יותר מושלמת. מי שעבר משברים ו"נפילות" הוא מחושל ובוגר יותר. הוא יכול להמשיך את המסע ולזכור שיש בו מורכבות, עליות וירידות, ודווקא זיכרון הכישלונות ייתן לו כוח. אין דבר יותר שלם מלב שבור.

ועוד בפרשה: כשלמדתי לפסיכומטרי דיברו איתנו המון על שיטת האלימינציה. אם אין לך מושג מה לענות (והרבה פעמים לא היה לי מושג) – תנסה לשלול תשובות שהן בטוח לא נכונות, ואז, אחרי שתדע "מה לא", בסוף המצב יתבהר ותוכל פשוט לסמן בשאלון "מה כן".

במובן מסוים זה מה שקורה בדיאלוג מרתק ומסובך שמנהלים אלוקים ומשה על מהותו של האל ועל פעולותיו. אחרי חטא העגל, משה מבקש להבין את דרכי האל, אבל נענה באופן חלקי. דורות של פרשנים עסקו בפסוקים האלה ושאלו: האם אנחנו בכלל יכולים לתפוס את אלוקים? להבין עד הסוף?

הרבי מקוצק נהג לומר: "לעולם לא הייתי רוצה לעבוד אלוקים שדרכיו מובנות לשכלו של כל ילוד-אישה".

זה משפט חזק לטעמי, שמשאיר מקום תמידי למסתורין ולענווה. והרבי מלובביץ' הסביר את השיחה שמשה מנהל בפרשה עם ריבונו של עולם, על פי אותה שיטה של אלימינציה: אנחנו לא יכולים להבין מהו, אבל אנחנו יודעים מהו לא. אם נקפיד לשלול כל מיני רעיונות שטחיים מדיי ופיזיים מדיי ומגושמים מדיי ביחס ליהדות שלנו ולבורא – נתקרב לאט לאט להבנה של הדבר עצמו.

 https://www.facebook.com/SivanRahavNews/ לקוח מתוך