רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

וכל הכבוד לשר

י׳ באב ה׳תשע״ד י׳ באב ה׳תשע״ד 06/08/2014 | מאת צוות aish.co.il

בשבת יהיה יום הזכרון לפטירת משה מונטיפיורי. סיפור חייו של הברוקר שהקדיש את חייו למען עם ישראל מאד רלבנטי לתקופתנו.

יש קונפליקט גדול בין חומריות לרוחניות, בין חיי עושר לבין חיים של תורה ומצוות. המציאות מראה שרוב העשירים מתפתים לחיות חיי נהנתנות וכבוד, וזה מסיט אותם מלהיות צדיקים גדולים, עד שאנשים רבים בעלי שאיפות רוחניות חוששים להתעשר, שמא לא יעמדו בנסיון העושר. סיפור חייו של משה מוניפיורי, מלמד איך ניתן לפעול לגייס את ההון למטרות רוחניות, ולסייע לעם ישראל כולו.

בשנת 1784, חמש שנים לפני פרוץ המהפכה הצרפתית, בבית משפחת יוסף ורחל מונטיפיורי נולד הבן משה. משה החל כבר בגיל צעיר לעבוד כפקיד בנק, ואף החל לסחור במניות ולהיות 'ברוקר'. הוא מאד הצליח, אך בגלל מלחמות נפוליאון והונאה עסקית, עסקיו התמוטטו והוא הפסיד כשלושים אלף פאונד. משה לא התיאש. הוא פתח בשותפות עם אחיו הצעיר אברהם בחברת ברוקרים, והתחתן עם יהודית ברנט כהן. יהודית היתה קרובה של משפחת רוטשילד, ומונטפיורי החל לעבוד כברוקר של נתן רוטשילד. את רווחיו הוא השקיע בתבונה, וייסד חברת ביטוח (אליאנס), ואחר כך, בשותפות עם רוטשילד, הם הקימו את אגודת הגז האימפריאלית האירופית.

בגיל 39 משה זכה להון מכובד שאפשר לו לטייל הרבה (עם אשתו, כשהם רכובים על המרכבה המפורסמת שיוצרה במיוחד בשבילם). הטיול הראשון שלהם לארץ ישראל היה משמעותי מאד, ושינה את חייהם. למרות שכבר מילדות משה עסק בצדקה וחסד, כתב ספר תורה וייסד בית כנסת, אך המסע לארץ הקודש השפיע עליו מאד, וגרם לבני הזוג להתחזק מאד ביהדותם, הן ברמה האישית (שוחט יהודי התלוה אליהם במסעיהם, והם הקפידו לתת מתנות כהונה מכל בהמה שנשחטה עבורם), והן בהתפשטות מפעלי החסד שלו. הם החליטו להקדיש את חייהם למען עם ישראל: משה פרש בהדרגה מפעילותו העסקית, והחל לעסוק בכל הכח בפעילות למען עם ישראל. הונו העצום סייע לו לקבל תארי אצולה מהמלכה ויקטוריה. הוא התעקש שלא לשנות את שמו היהודי, משה, והמשיך להיקרא 'סר משה' עד סוף ימיו.

קשר הנישואין בין משה ליהודית היה חזק מאד. יהודית ליותה את בעלה תמיד בכל מסעותיו. הנה ציטוט מתוך ספר הזיכרונות לסר משה מונטפיורי ורעייתו יהודית (מאת אליעזר הלוי) ביום נישואיהם ה-32: "היום חלפו ל"ב שנים למן היום אשר זיכני א-ל ש-די אל-הי ישראל בטובו הגדול לתת לי את יהודית היקרה לאשה. ואני חייב להודות לה' על החסד הגדול הזה אשר היה למקור אושרי בחיים. למן היום הראשון לזיווגנו ועד היום הזה מצאתי תמיד סיבות חדשות לאהוב ולכבד את אשתי יותר ויותר. כל שנה חדשה הביאה עדות חדשה על תכונת נפשה הנפלאה. כמוה לא היתה עוד בעולם אשה טובה ונעימה אשר מעייניה וכל מעשיה מכוונים רק לתכלית אחת: לעשות את בעלה טוב ומאושר. יריק ה' את ברכתו עליה, ברכת חיים ושלום וכל טוב".

יהודית כתבה את ספר מתכונים כשר באנגלית (כנראה הספר הראשון מסוגו בעולם, מתוך כוונה להראות לבנות המעמד הבינוני-גבוה באנגליה שיש תחליף כשר ראוי למעדנים המקומיים), והיא כתבה גם יומני מסע רבים, המלאים בתיאורים צבעוניים של אמונה, התרגשות והכרת הטוב לבורא על הזכות לסייע להיטיב עם אחיה ואחיותיה היהודים ברחבי העולם.

בשנת 1840, בעודו בן 56, ראשי הקהילה היהודית של דמשק הואשמו בעלילה כוזבת שרצחו כומר קתולי. הם עונו עד שהודו בפשע, כפי שהיה מקובל אז, ונידונו למוות. מונטפיורי ראה עצמו שליח להצילם. הוא הצליח לגייס את ראשי אנגליה, בשם רוח החירות והצדק שראשי אנגליה כה ניסו להתהדר בה, שיעשו מחאה כנגד דרכי המשפט הברבריות של החוק העות'מאני. מונטפיורי הצטייר כדואג לרווחת זכויות האדם, לתפארת התרבות האנגלית, וראשי הקהילה בדמשק שוחררו, הסולטאן העות'מאני התחייב להתנהג ליהודים בכבוד ומתוך שוויון, ומונטפיורי קיבל תיאבון להרבות עוד בצדקה וחסד למען עמו.

הוא הקים קרנות רבות לתמוך ביהודים במצוקה (כמו קהילת איזמיר שנפגעה ממגיפת הכולירע, קהילת מרוקו שניצלו מהטבח ביהודי מוגדור וטטואן, ועוד). הוא הציל יהודים בעלילת דמשק, בפגישתו עם הצאר הרוסי (ניקולאי הראשון) הוא הצליח לבטל את המגבלות שהוטלו על היהודים, פעל בותיקן להצלת יהודים, הצליח להפסיק את רדיפות היהודים ברומניה, נפגש במרוקו עם הסולטן במרקש וביקש ממנו שיגן על נתיניו היהודים, ועוד.

חיבה מיוחדת היתה לו לארץ ישראל: בתקופה בה התחבורה היתה מאד לא מפותחת, הוא טרח והגיע, תמיד בלווית רעייתו, לא פחות מארבע פעמים לארץ הקודש. מעבר לקרנות תמיכה שהוא ארגן לעניי הארץ, הוא בנה ובנה, כמה שכונות בירושלים (כמו ימין משה ומשכנות שאננים), ייצר מקורות תעסוקה (טחנות רוח, בתי דפוס ואריגה), בנה חדר נוסף למצבת קבר רחל. כאשר הערבים השליכו אבנים מהר הבית לעבר רחבת הכותל המערבי, הוא הגביה את הכותל בכמה שורות של אבנים קטנות, כדי להקשות עליהם את ההתנכלות. הוא ניסה לעודד יזמות ויצרנות חקלאית, רפואה וחינוך על ידי מפעלים שונים, והכל על דעת רבני ירושלים.

בגיל שמונים, מעט אחרי חגיגות היובל לנישואיהם, שנחגגה בסיום כתיבת ספר תורה, נפטרה יהודית, דבר שהותיר את משה שבור ורצוץ (בני הזוג לא זכו לפרי בטן), אך הוא התנחם בכך שיפעל לעילוי נשמתה, וחזר שוב, לארץ ישראל, למסע חמישי ואחרון, על מנת להשתדל אצל הטורקים להקל עוד על מצב היהודים. משה לא נח לרגע (כפי שמודגש בשיר המפורסם של חיים חפר, 'השר משה מונטפיורי' שבוצע על ידי יהורם גאון), דאג בתבונה רבה לגייס את המעצמות לטובתו, ולפעול כביכול בשליחותם למען יהודים בצרה. יום הולדתו המאה נחגגה בכל רחבי העולם היהודי. בגיל מאה ואחד הוא נפטר, ונקבר לצד אשתו, במבנה דמוי קבר-רחל שבאחוזתם ברמסגייט, כשעה וחצי דרומית מזרחית ללונדון.

מספרים, שבמאה התשע עשרה היו חיים אחרים לגמרי. לצערנו אף אחד מהמאה התשע עשרה לא נמצא איתנו היום לספר לנו על חייהם. דרך העולם שאנשים נפטרים לבית עולמם. משה מונטיפיורי לא היה העשיר הגדול ביותר. היו הרבה עשירים כמותו, אפילו עשירים ממנו, חלקם יהודים וחלקם צדיקים גדולים. אבל משה מונטיפיורי לא התפתה לשים את כבוד עצמו במרכז. הוא הקדיש את חייו למען עם ישראל, ועם ישראל הכיר לו על כך טובה. עד היום, קבוצת יהודים שגרה באנגליה מקפידה לפקוד את קברו בכל ראש חודש ובכל י"ג אב, שהוא יום השנה לפטירתו.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן