בשבוע שעבר ערכתי סקר בלתי רשמי, ושאלתי את החברים שעובדים איתי ב"אש התורה", את השאלה הקשה, מה הם הכי אוהבים ביהדות שלהם. היו כמה מוטיבים שחזרו על עצמם, ולהלן עשר התשובות הנבחרות (בסדר אקראי):

1. היהודים הם משפחה אחת גדולה

בכל מקום בעולם שאליו אנחנו מגיעים, ברגע שאתה נפגש עם יהודי אחר, נוצר קליק מיידי. אתה אף פעם לא לבד, אתה תמיד חלק ממשפחה עולמית גדולה, ויש מאחוריך רשת בינלאומית של אנשים שבאמת אכפת להם ושמוכנים לעזור לך.

כולם מכירים את הפתגם: "כל ישראל ערבים זה בזה" (מקורו בגמרא, מסכת שבועות דף ל"ט א'). המדרש מספר על נוסע בספינה שהחל לקדוח חור מתחת למושבו. הנוסע שלידו ראה מה הוא עושה ושאל, "מה לכל הרוחות אתה עושה?!", והנוסע עם המקדחה ענה: "זה לא העסק שלך. אני קודח רק מתחת למושב שלי".

כולנו באותה סירה. כל יהודי אחראי על האחרים, משום שאנחנו חלקים שונים מתוך גוף אחד שלם. לא תמיד מרגישים את ה"ערבות" הזאת, אבל כאשר מגיע זמן שבו אתה נתקל בזה, כמו בזמנים של צרות, הפתגם הופך למציאות אמיתית ומורגשת!

2. לימוד תורה

עם ישראל קיבל את ספר ההוראות של החיים, תוכנית-העל של היקום, שחוכמתה וערכיה שינו את העולם. יש לנו את הזכות לשאוב ולדלות ממעמקיה האינסופיים, לשפר את עצמנו ולהעצים את אישיותנו, על ידי עמל ולימוד במקור האמת, שנותן לכל העולם הזה נקודת ייחוס לעלייה רוחנית אמיתית.

3. שבת

יום אחד בשבוע אנחנו מתנתקים מהרעש הבלתי פוסק ומהעבודה הקשה שצריך 'לעשות', כדי לחזור ולהתמקד רק ב'להיות', במציאות המופלאה של השבת. השבת אינה רק יום מנוחה, היא נוסכת בנו שלוה פנימית, ונותנת לנו הזדמנות להתחבר ולהיקשר למשפחה, לחברים ולקב"ה.

4. להיות יהודי זה להיות מהפכן

כבר מאז ימי אברהם אבינו - שהתנגד לתרבות האלילית ששלטה אז בעולם, והביא לעולם את החידוש של האמונה בבורא האחד - היהודים הם חלק מתנועה מהפכנית שאחראית לשנות את העולם. יש לנו משימה לאומית להיות 'אור לגויים', וכל יהודי מרגיש את זה באיזה רובד של אישיותו. אנחנו שותפים לקב"ה בתיקון העולם, וזה גורם לנו לרצות לתת דוגמא אישית לעולם על ידי מעשינו.

5. אנחנו חלק משרשרת ההיסטוריה, שגוברת על כל הסיכויים

היהודים הם אחד העמים העתיקים ביותר בעולם, ועל פי חוקי ההיסטוריה העולמיים - היינו אמורים להיעלם כבר מזמן. שרדנו למרות שהוגלינו מאדמתנו – פעמיים! – פוזרנו ברחבי בעולם ונרדפנו בכל מקום אליו הגענו. אנחנו עם קטן ונרדף, אשר שב בדרך נס למולדתו ההיסטורית, וממשיך להטביע את חותמו על העולם, ולתפוס כותרות בכל מהדורת חדשות, מעל ומעבר לכמותו היחסית.

כפי שכתב לב טולסטוי בשנת 1908:

היהודי הוא סמל הנצחיות. אף פוגרום או רדיפה במשך אלפי שנים לא הצליחו להשמיד אותו, אף אש, חרב או אינקוויזיציה לא הצליחו למחות אותו מעל פני האדמה. העם היהודי הציג את דבר האלוקים, שמר על הנבואה, ומסר אותה לשאר העולם. עם כזה לא יוכל להישמד. היהודי הוא נצחי, כמו הנצח עצמו".

כל יהודי הוא חלק מהשושלת הנצחית הזאת, שכוללת מאורות גדולים כמו אברהם אבינו, משה רבינו, רבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, רמב"ם, רש"י, הגאון מוילנא והבעל שם-טוב... אנחנו הטבעת הנוכחית בשרשרת, אלה שכותבים את הפרק שלנו, בסיפור ההמשכים של העולם ושל העם היהודי.

6. גישה מהפכנית לנשים

בעוד שהתרבויות העתיקות השפילו את הנשים וראו בהן סוג של רכוש, התורה נתנה לנשים הגנה מלאה על זכויותיהן בנישואין, וחייבה את הבעל לכבד ולהוקיר את אשתו. יש ביהדות הערכה כנה ואמיתית לכוחותיה הפנימיים של האישה. הדבר מתבטא גם בהלכה, וגם בתיאורים תנכיים רבים של נשים יהודיות, שבהם חוזרים ומתגלים העומק, התבונה, והבינה הנשית: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים" (מסכת סוטה י"א ב').

7. המשפחה היהודית

הגיבורים של עם ישראל הם דורות של אבות ואמהות נאמנים, שאימצו את המשימה הקדושה להקים וליצור בתים חמים ואוהבים, ולהחדיר את ערכי היהדות לילדיהם. את התפקיד המרכזי ביותר ביהדות ממלא הבית - ולא בית הכנסת. החיים היהודיים נבנים סביב התאחדות והתכנסות של המשפחה – לאכול, ללמוד, לחגוג, להתאבל, והחשוב ביותר, להעביר את לפיד המסורת המשותפת שלנו לדור הבא.

8. השגחה פרטית – הכל משמים והכל לטובה!

זה לא רק אחד מעיקרי האמונה – אלא מצב מודעות תמידי בחיים שלנו: הכל משמים, הכל לטובה. הקב"ה מעורב באופן פעיל בכל מה שקורה לנו. אין תאונות, אין צירופי מקרים - לכל מה שקורה לנו יש מטרה, ועל אף שלא תמיד זה ניכר ולא תמיד ידועה התכלית, אנחנו מאמינים שהכל לטובה. הידיעה שאנחנו עטופים בחיבוקו האוהב של אלוקים, נותנת לנו עוצמה וביטחון.

9. הנאה מהעולם הגשמי

היהודים אינם סגפנים; החיים היהודיים דורשים מעורבות מלאה בעולם. מטרת העולם אינה להתנזר ולפרוש מהנאות העולם החומרי על שלל תאוותיו, אלא להשתמש בהן כאמצעי בדרך למטרה, לרומם אותו לכיוון הרוחני, ולא לתת לחומר לשלוט בנו. תיהנו מהקפה ההפוך שלכם – התלמוד הירושלמי מלמד אותנו שבעולם הבא, נצטרך לתת דין וחשבון על כל הנאה מותרת שהזדמנה בפנינו ולא נהנינו ממנה (תלמוד ירושלמי, קידושין סוף פרק ד).

10. הכי חשוב – לעשות!

זה נכון שהרגש והכוונה מאוד חשובים בכל דבר שאנחנו עושים, אבל התורה מחשיבה ביותר את המעשה. עשו את המצוה, אפילו אם הלב שלכם לא שם. אחרי הפעולות נמשכים הלבבות, ולכן אל תחכו לרגע של השראה שמימית כדי לעשות טוב. אל תחכו שאהבה תתעורר כדי לעשות מעשה (כמו נתינת צדקה), אלא עצם נתינת הצדקה, שהיא הדבר הצודק והנכון, תעורר גם את הרגש.

מה הדבר שאתם הכי אוהבים בלהיות יהודים?

שתפו אותנו בתגובות למטה.