אני מרגיש כאב חזק. כאב בגלל הנערים היפים שחייהם, שהיו כל כך מבטיחים, נגדעו בצורה מחרידה. אני מרגיש כאב בגלל המשפחות שלהם. כאב בגלל החברים, מהישיבה ומהיישובים שבהם הם חיו. וכאב בגלל כל העם היהודי, שהתאחד במהלך הזמן הזה, כדי לעשות כל מה שביכולתו כדי להביא אותם הביתה.

בנוסף למאמצים העצומים של כוחות הבטחון למצוא את הבנים, אנשים ברחבי העולם, עשו כל מה שהם יכולים כדי לנסות לעזור.

אני יושב כעת במשרד שלי שבישיבת "אש התורה", שפונה לכותל המערבי. מהחלון רואים היטב את רחבת הכותל, ובשבועיים וחצי האחרונים הייתי עד לאלפי אנשים, שמילאו את הרחבה הזאת מדי יום, להתפלל עבורם. בישיבות בכל הארץ ובכל העולם אנשים התגייסו ללמוד תורה במשך 24 שעות ביממה, למען אותם נערים. אנשים קיבלו על עצמם קבלות, להיות טובים יותר, להתחזק ביחסם לזולת. את השבת עם שלם קיבל הרבה יותר מוקדם, האומה מאוחדת - הרגשנו כמו משפחה אחת גדולה.

עכשיו נותרנו מזועזעים ושבורים, מעשה הרצח הנתעב והאכזרי השאיר אותנו ללא מענה. רבים תוהים: מה קרה לכל התפילות שלנו במשך 18 הימים האחרונים? האם הם היו לחינם?

זו שאלה נוקבת שראויה להתיחסות.

בלשון הקדש, שורש המילה "תפילה" הוא פ.ל.ל, שפירושו - להתחבר. תפילה מוצלחת לא בהכרח אומרת שאנו מקבלים את מה שאנחנו מבקשים. בורא העולם איננו כספומט, ולפעמים התשובה שאנו מקבלים היא: "לא". אבל התפילה עדיין עשויה להיחשב "מוצלחת", שכן המטרה העיקרית של תפילה היא להתחבר, ליצור קשר עם אלוקים.

זה לא פוטר אותנו מאחריות. במשך כל הימים היה מוטל עלינו חיוב נורא, לעשות כל מה שהיה בכוחנו. התפללנו, התחזקנו, השתדלנו בכל הכח לקיים מצוות נוספות, להסיר את המחלוקות ולהתאחד. צברנו הערכה גדולה יותר של ערך החיים, התחזקנו סביב גורלנו המשותף, סביב מורשת העם היהודי, והצלחנו כולנו, להתפלל, בדמעות ובכונה, לבורא העולם. באמת השתדלנו.

ההורים של שלושת בנים הראו לעולם כולו מהו כח האמונה באלוקים. בראיון לעיתונות העולמית, רחל פרנקל אמרה כך: "אנחנו מבקשים שוב ושוב מהאנשים להתפלל, גם מאנשים ששיגרת יומם הרגילה לא קשורה לעולם רוחני של תפילות וקשר עם הבורא. אנחנו מאמינים בכח התפילה, אבל אני רוצה שזה יהיה ברור, ואני גם חוזרת לעצמי כמה פעמים, שלמרות כוחה העצום של התפילה, אין לנו הבטחה שהתפילות אכן תתקבלנה".

גם לאחר מכן, בכותל המערבי, המילים ש'תפסו אותי' היו דבריה של רחל פרנקל, ש"אלוקים לא עובד בשבילנו". רק בגלל שאנו מתפללים מכל הלב. ואנחנו יודעים שזה יכול לעזור, במיוחד כאשר אלפים ומיליונים מתפללים כך. אבל אף אחד לא חייב לי כלום. ואם מחר, חס וחלילה, נשמע את החדשות הגרועות ביותר, אני לא רוצה שהילדים שלי ירגישו שתפילותיהם היו לשווא. יש כאן גם הרבה ילדים, ואני לא רוצה, חס וחלילה, שיגרם להם משבר".

אין תפילה לחינם, אין תפילה מבוזבזת. חכמינו מלמדים אותנו שכל התפילות, גם אלה שנראה כאילו הם לא התקבלו, נשמרות ומאוחסנות, אי שם, ובורא העולם עוד ישתמש בהם ויפעל בזכותם במועד מאוחר יותר. דוד המלך אומר לקב"ה (תהילים נ"ו ט'): "נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה. שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ". הרב שמשון פינקוס מסביר כי כל דמעה שאנו שופכים בתפילה, נשמרת על ידי אלוקים, עד שנעשה בה שימוש בזמן שנקבע לה. רק הקב"ה יכול לדעת מתי הגיע זמנה.

הרב יעקב ישראל קנייבסקי זצ"ל, המכונה: הסטייפלר, אמר פעם: "אסור להתיאש. אין דבר כזה שתפילה כנה מושבת ריקם, ללא מענה כזה. כל בקשה מעומק הלב שמופנית לאלוקים תמיד נענית. זה לא יכול להיות אחרת. אם היא לא נענתה היום – היא תיענה מחר. ואם לא מחר, אולי עוד שבוע או עוד חודש, אולי עוד שנה או עוד עשור, אפילו אם התפילות שלכם לא נענו בחיים שלכם, הם עוד ייענו לילדים שלכם, או לילדים של הילדים שלכם. אנחנו לא יכולים לומר בודאות מתי התפילה תיענה, אבל אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שכל תפילה תיענה איכשהו, ביום מן הימים".

הכאב שלנו הוא גדול מדי, ואנחנו לא יכולים להבין איך זה משתלב עם תוכנית העל שבורא העולם תכנן לאנושות. דבר אחד בטוח: הבנים האלה הצליחו ליצור שינוי גדול בעם היהודי, שהתאחד והתחזק. בשבועיים ימים הם עשו שינוי ענק, יותר משינוי שרבים אחרים מסוגלים לעשות במשך כל חייהם.

יהי רצון, שזכות תפילותינו, זכות החיזוק בלימוד התורה וקיום המצוות, וזכות האחדות, תועיל לנשמות הנערים, ולנשמות העם היהודי כולו, שכה זקוק כעת לנחמה.