לפני כמה שנים נפלה בחלקי הזכות להיות שותף בבניית בית כנסת חדש ויפיפה. זמן קצר לאחר חנוכת המבנה, ערכתי סיור לרב שהגיע לביקור וציפיתי לשמוע את המחמאות הרגילות. במקום זאת, נדהמתי לשמוע את עצותיו המפתיעות בנוגע לעיצוב המבנה.

"זהו בית כנסת יפיפה, הרב, אך יש בו דבר אחד מכוער. הדלת של לשכתך היא ללא חלון".

"אה, זה לא נחוץ", התחלתי להסביר.

"אני בטוח שגם נשים נכנסות לשוחח איתך בלשכתך", הוא קטע את דבריי. "זהו בית כנסת יפיפה, אך יש צורך לקבוע חלון בתוך דלתך".

נפרדנו מייד לאחר מכן. הייתי קצת מוטרד ופגוע מהעצה שהוא נידב למרות שלא נתבקש. מדוע אני, מכל האנשים בעולם, זקוק לחלון? הרגשתי שהוא משדר כלפיי חוסר כבוד.

כשהתעמקתי שוב בדין ודברים שהתנהלו ביני לבין אותו הרב, הבנתי שלקיתי בזחיחות דעת ובצדקנות אישית. האמת היא, שהייתי מוטרד לגבי מה אנשים אחרים יחשבו עליי, אם אכניס ללשכתי את "החלון".

כיום דעתי היא, שיש לקבוע כתנאי בסיסי, שבכל דלת של לשכת-רב סגורה יותקן חלון שקוף, בדיוק כפי שעל כל שידת ספרים יש צורך להניח סידור.

לעיתים קרובות יוצא לרבנים לייעץ לאנשים, לחלוק את חוכמתם, לתת תמיכה רגשית לאנשים שעוברים תקופות קשות בחייהם. ישנם קווים מקבילים ברורים בין עבודת הרב לעבודתו של הפסיכולוג, ואם נבדוק את כללי האתיקה המקצועית שנקבעו במטרה להגן על המטופלים ועל המטפלים, נוכל ללמוד בצורה טובה יותר כיצד למסד התנהלות יהודית ראויה בבתי הכנסת ובבתי הספר שלנו.

בעולם המערבי ישנם "כללי אתיקה", שאוסרים על קיום יחסים אינטימיים בין מטפלים לבין המטופלים או הקליינטים שלהם. במדינות מסוימות, התנהגות זו אסורה אף מבחינה פלילית, ועלולה להוביל לשלילת רישיון העבודה של מטפל.

אפילו מבלי שנתחיל להתייחס לאונס או התעללות מינית בילדים, הנחיות אלה רלוונטיות ביותר גם כאשר מדובר ביחסים בהסכמה בין אנשים בוגרים.

דברים קורים

עד כמה ההנחיות הללו יעילות במניעת תקלות?

חכמינו לימדו אותנו שגם אנשים טובים עלולים ליפול למערכת יחסים אינטימית אסורה, כאשר הם מצויים בסיטואציה שמציפה אותם. שיקול הדעת ההגיוני שלהם מתגמד וכמעט נעלם לנוכח התשוקה הגדולה והרגעית.. ואז "דברים קורים".

רבות מדובר בימינו על גברים ממעמד גבוה בעולם הפוליטיקה, ש"השליכו הכל לפח" בעקבות טעויות מסוג זה. התורה מלמדת אותנו, שהתנהגויות כאלה קיימות בכל סוגי האוכלוסיות, גם בקרב בני העם היהודי. זה לא קורה רק אצל פוליטיקאים; זה קורה לכולם.

הרמב"ם, רבי משה בן מימון, כתב לפני 900 שנה שהתייחדותו של גבר עם אישה, במקום פרטי וסגור, היא המקור הגדול ביותר לטעויות ולחרטה על מעשים מסוג זה. למרות שהחוקים בנושא זה מורכבים יחסית, הרעיון הבסיסי הוא שאסור לגבר ולאישה להתייחד, אלא אם קיימים התנאים הבאים:

  • הדלת נשארת פתוחה

  • אנשים מבחוץ יכולים לראותם דרך חלון

  • קיימות בחדר מצלמות מעקב שעובדות באופן רציף

  • לאדם מבחוץ יש גישה מלאה לחדר, והוא יכול להיכנס אליו ללא כל אזהרה

יהיו כאלה שיטענו, שמכיוון שה"דלת אינה נעולה", זו אינה נחשבת התייחדות. אך בדרך כלל הרב או הרופא והקליינט זוכים לכבוד גדול כל כך, עד שבאופן מציאותי, ניתן להניח שאף אדם לא ייכנס למשרד או ללשכה שלהם. כאשר מדובר בדלת שאינה נעולה, יתכן שזה עומד בתנאי החוקים הבסיסיים של איסור הייחוד, אך אני חושש ש"רוח ההלכה" מעוותת במקרה כזה.

כמובן שכאשר גבר ואישה מבקשים לעבור על החוקים הללו, שום דבר לא יעצור בעדם, גם לא התנאים שמנינו לעיל. אך תנאים אלה יכולים לסייע לאנשים טובים להימנע מליפול במלכודת של תשוקותיהם. חכמינו מלמדים שאנשים בעלי כוונות טובות מועדים ועושים טעויות, לא משום שהם אנשים רעים, אלא משום שהם מאפשרים לעצמם להיכנס למצבים בהם מתרחשים דברים בלתי צפויים.

לכל הדורות

הגמרא במסכת קידושין (דף פ"א ע"ב) מתארת כיצד רבי טרפון, אדם צדיק וגדול, היה אומר לתלמידיו לפקוח עליו עין – "היזהרו בי מפני כלתי".

למעשה, רבי טרפון הגזים מאוד. הוא רצה שתלמידיו, הרבנים הצעירים יותר, לא יתביישו לנקוט באמצעי זהירות שימנעו מהם ליפול קורבן לתשוקותיהם האישיות. הוא הסביר שאם הוא יקבל על עצמו חומרות יתירות, אז בוודאי שהם לא יתביישו לנהוג כמוהו.

אז בזמן שהחוקים הללו מעוגנים במקורות היהודיים העתיקים, הם רחוקים מלהיות מיושנים. הם רלוונטיים לטבע האנושי בכל הדורות.

אישה שנוסעת לרגל עסקים, תחוש בוודאי שלא בנוח אם הגבר שעובד עימה, יציע שייפגשו בחדר המלון שלו ולא במקום ציבורי. ואדם נשוי שעונה לשיחת טלפון מאשתו, בזמן שאישה שעובדת עימו יושבת לידו בחדר המלון, יזהה מייד בקולה של אשתו שהיא דואגת לא רק לגבי "איך זה נראה". היא דואגת לגבי מה באמת קורה או יקרה שם.

כל וועדה העומדת בראש בתי ספר או בתי כנסת, צריכה להעריך את מידת האחריות האישית שיש להטיל על כל עובד, כמו מורה, רב או פסיכולוג, שמפר את חוקי האתיקה הללו. הדבר תקף כאשר מדובר באנשים מבוגרים, ותקף אף יותר כאשר ישנה מעורבות של ילדים או בני נוער.

אותו הרב שביקר את בית הכנסת שלי, ונתן לי את עצתו, צדק לחלוטין. רבנים, מורים, מנהלים ומטפלים חייבים להתקין חלון בחדרם. יתכן שמנהיגי המוסדות היהודיים שלנו יכולים להפוך את החלונות הללו לסטנדרט מקובל. אם יעשו כך, הם יצליחו לקבוע תקן איכותי ומשמעותי עבור כולנו.