רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

האויבת שהפכה לחברה

י״ח באייר ה׳תשע״ג י״ח באייר ה׳תשע״ג 28/04/2013 | מאת רחל פלד

השכנה שלנו מיררה את חיינו, עד שלבעלי היה רעיון מבריק שהפך את הקערה על פיה.

איבדתי היום חברה, מישהי שהייתה בתחילה האויבת שלי.

חוה לאה בת פייבל השיבה את נשמתה ליוצרה. ואני כבר מתגעגעת אליה.

החברות הבלתי סבירה שלנו התחילה לפני חמש שנים. עמדנו לעבור דירה בתוך ארה"ב, ומיד נוצר בינינו מתח, למרות שעדיין עוד לא פגשתי את השכנה החדשה שלי. היא התקשרה  פעמים רבות לפיקוח העירוני ולאחראי על קומפלקס הדירות כדי להלשין שהדשא שלנו לא מכוסח מספיק או שלא בתדירות מספקת. או שאולי הצַבָּעים השאירו פחית שתייה בחניה. בכל בוקר חיכה לנו מכתב חדש וסיוט חדש. האם כך מקבלים את פניו של כל מי שמגיע לשכונה?

"אנחנו לא שמחים שדתיים משתלטים על הבניין, אנחנו יהודים רפורמים. שלא תעזו אפילו להעלות בדעתכם להשפיע עלינו!"

יום המעבר הגיע, שכנתי החדשה שגרה מולנו, אישה באמצע שנות הששים לחייה הציגה את עצמה. "שלום, אני השכנה שלכם, אנחנו לא שמחים שדתיים משתלטים לנו על השכונה, אנחנו יהודים רפורמים. שלא תעזו אפילו לנסות להשפיע עלינו!"

היא השאירה אותי עם פה פעור עד לרצפה.

זאת הייתה רק ההתחלה. בכל פעם שכדור התגלגל לחצר שלה, היא הייתה מתקשרת למשטרה, כך שהילדים נאלצו לשחק ברחוב. בעיר האמריקאית שלנו יש חוק עזר עירוני עתיק ונשכח שבדרך כלל לא אוכפים, שאוסר לשחק עם כדור ברחוב. נחשו מי דאגה שיתחילו לאכוף אותו?

חיינו בפחד מתמיד מהאישה הזאת, ולא ידענו מיום ליום איזו בשורה יישא בפיו יום המחר.

בעלי, שהוא הרבה יותר נחמד ושקול ממני, העלה אסטרטגיית הגנה: בואי נציף אותה בחסד!

אתה צוחק! חשבתי.

"תשלחי לה פרחים לשבת", הציע בעלי, "אבל תעשי משלוח כי אם היא תתפוס אותך בשטח שלה..."

וכך התחלנו לשלוח לה פרחים לשבת, סופגניות בחנוכה, משלוחי מנות לפורים, הזמנו אותה לחתונה של הבת שלנו ולבר מצווה של הבן. היא מעולם לא השתתפה באירועים אורטודוקסיים קודם והיו לה המון שאלות, שדרשו המון תשובות. היא מאד התפעלה מהמשמעות של כל הדברים ומזה שלכל דבר יש משמעות. ריגש אותה לראות איך בשבילנו היהדות היא דרך חיים, בשמחות, באבל ואפילו בסדר הפעולות שלנו כשאנחנו קמים בבוקר.

זמן קצר אחר כך, היא חלתה. היא השאירה לנו הודעה בתא הקולי: "אני חולה ונמצאת בבית החולים, אין לי מושג למי עוד אוכל להתקשר, חשבתי שאולי תרצו לבוא לבקר."

באמת? היא רוצה שאני... אבקר אותה?

אז ביקרתי אותה. הלכתי לבקר אותה כמה פעמים עד שהיא חזרה הביתה.

כשהשכנה הייתה מאושפזת, רב בית החולים השאיר ליד מיטתה כמה ספרים בכל מיני נושאים יהודיים. חלקם היו מסובכים והיא ביקשה ממני להסביר לה את המושגים השונים.

כשחזרה הביתה, הייתי מנסה להגיע אליה בכל יום, להביא לה מרק חם ואוכל ולעודד את רוחה מעט, אבל היא בקשה דווקא שאסביר לה את הרעיונות שהיו כתובים בספרים שהיא קיבלה.

זה הגיע לנקודה, שאם לא יכולתי להגיע אליה יום אחד, הייתה מחכה לי הודעה במשיבון, "איפה היית? אני צריכה את מנת התורה שלי".

"איפה היית? אני צריכה את מנת התורה שלי"

למדנו יחד את פרשת השבוע ואת השיעורים הנפלאים הנלווים אליה, שוחחנו על תכלית החיים, חיים לאחר המוות, טעמי המצוות, למדנו על משמעותן של התפילות השונות, על החגים ועל כל שאלה שעלתה לה בראש.

כשהבריאה, היינו מזמינים אותה ואת בעלה לסעודות השבת, "הילדים שלכם יושבים אתכם לסעודה שלוש שעות בכל שבוע?" היא שאלה בתדהמה. "הם שרים וצוחקים יחד כל שבוע? בן השש שלך יודע את הפרשה בכל שבוע?"

הסברתי שהסוד טמון בשבת עצמה.

השכנה הפכה לאורחת קבועה בביתנו בכל ערב שבת, היא הייתה מגיעה כדי להדליק נרות יחד איתי וללמוד את פרשת השבוע.

הייתי לוקחת אותה לשיעורי תורה בשכונה שחשבתי שעשויים לעניין אותה.

פעמים היא הגיעה ביום חמישי לשבת במטבח שלי כדי להריח ולטעום מהאוכל שהכנתי לכבוד שבת תוך כדי שיחה על רעיונות פילוסופיים.

החברה החדשה שלי לא הותירה אבן על אבן, לא הייתה שאלה בעולם שהיא לא שאלה.

היא כבר לא התקשרה למשטרה כדי להלשין על הילדים שלי שהפכו להיות "הנכדים המאומצים" שלה.

זהו סיפורה של חברתי שדיברה עם א-לוהים בכל יום. החברה שלי שחיפשה איך לעזור לאחרים, לעודד את כל מי שהיא פגשה, לעורר אותם לחשוב על המטרה הנעלה יותר שלשמה הם נבראו.

חברתי שחלתה ואמרה שהיא רואה את יד הא-ל מלווה אותה בכל רגע.

חברתי שחלתה ולא יכלה עוד להחזיק מעמד.

אמרנו יחד קריאת שמע כשכבר לא הייתה מסוגלת כמעט לדבר.

חברתי, אני אתגעגע להודעות שלך במשיבון ולביקורים שלך בלילות שבת.

התאמצת כל כך ללמוד כדי להשלים את כל השנים בהן לא ידעת. וכעת את יודעת. עכשיו הכל ברור לך.

לעולם אעריך את כל הפעמים בהן אתגרת אותי להיות האני הטובה יותר שיכולתי להיות. ללמוד טוב יותר, להתכונן טוב יותר, לחקור טוב יותר כדי להרוות את צימאונך ליהדות.

כשהתחלנו, לא רצית להאמין שסופם של החיים האלה הוא התחלה של משהו אחר, בעולם גבוה יותר. עכשיו את יודעת.

אולי יש לכם שכנים, חברים בעבודה או קרובים שמגלים אנטגוניזם כלפי היהדות ואנשים דתיים. נציף אותם באהבה ונושיט יד זה לזה.

ויהיה זה לעילוי נשמתה של חוה לאה בת פייבל,

חברתי.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן