זאת הייתה תזכורת מצוינת.

כאן בניו-יורק, כמו גם ברוב צפון מזרח ארה"ב, ההוריקן סנדי סגר במלוא חמתו את מוסדות החינוך שלנו, חסם את הגשרים והמנהרות ועצר את כל מערך התחבורה, הפסיק את פעילות הבורסה ושיבש את חיינו באינספור צורות שמעולם לא העלינו בדעתנו.

אילו הייתם שואלים מיליונים מאתנו מה הם תכננו לעשות ביום הסופה, התשובה "להישאר בבית" כמעט ולא הייתה עולה על דעתו של מאן דהוא. אחרי הכל, היו לנו כל כך הרבה תוכניות שפשוט לא יכולנו לשנות. ובכל זאת, פתאום למדנו כמה אמיתית האמרה שהאדם מתכנן ואלוקים צוחק.

פסקה מוכרת בגמרא, מעוררת בנו תובנה ייחודית ביחס לחוקי הטבע. המדע שכנע אותנו שחוקי הטבע קבועים, בלתי משתנים וכמעט תמיד ניתנים לחיזוי. אנחנו יכולים לדעת בוודאות מתי בדיוק השמש תזרח ומתי היא תשקע בכל חלק של כדור הארץ, לא רק היום ומחר אלא גם בשנים הבאות. אלוקים רצה שנוכל לחיות בצורה סדירה, ולכן העניק לנו את החוכמה לחשב את הנוסחאות המתאימות עבור כמעט כל חוק ששולט במציאות החיים שלנו.

אולם ישנם שלושה דברים שאלוקים בחר להסתיר מאתנו. דברים שנועדו להישאר בגדר תעלומותיו הגדולות של המין האנושי.

"אמר ר' יוחנן, ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן: מפתח של גשמים ומפתח של חיה [יולדת] ומפתח של תחיית המתים".

אלוקים רצה להשאיר בעולם הזה כמה תזכורות לגבי גבולות היכולת שלנו

איך זה שאנחנו מסוגלים לבקע את האטום ולנחות על הירח ובכל זאת החזאים עדיין טועים בחיזוי מזג האוויר בתדירות הקרובה להטלת מטבע? משום שאלוקים רצה להשאיר בעולם הזה כמה תזכורות לגבי גבולות היכולת שלנו.

שלוש פעמים ביום אנחנו משבחים בתפילותינו את הקב"ה בהודאה שהוא "ממית ומחיה", "מחיה מתים" ו"משיב הרוח ומוריד הגשם". כמה שלא ננסה לשלוט בהתרחשויות האלה, עדיין יעמדו הישגנו בצל רצון הא-ל, שבסופו של דבר הוא זה שתמיד 'אומר את המילה האחרונה'.

את האמת הזאת אנחנו גם צריכים לזכור כאשר אנחנו מייחלים לילד ופונים לרופאי פוריות. הידע שלהם חיוני – אולם לא הוא זה שקובע, אלא אלוקים שהחליט לשמור אצלו לנצח את מפתח העיבור.

אמת, הרופאים קיבלו רשות לרפא. אולם ההחלטה אם מאמציהם יצליחו והחולה יחיה או ימות היא המפתח השני שנשמר בידי הקב"ה.

ובאופן ברור במיוחד, הגשם – מתנת השמים שנחוצה לקיום האדם עלולה יכולה להפוך לקטלנית כשהיא ניתנת במידה מופרזת – הוא המפתח השלישי שאלוקים בחר לשמור עליו לתמיד, במקום להפכו לחוק טבע הניתן לחיזוי.

וכך, כשמיליונים ישבו בבתיהם באופן בלתי צפוי בעקבות ההוריקן, אולי אנחנו צריכים לחשוב על המסר האלוקי שמשודר אלינו דרך סופה שהצליחה לגרום לנו לשנות את אותן תוכניות שקודם לכן האמנו שהן בלתי ניתנות לשינוי.

לאן אתה הולך?

מעשיה יהודית מפורסמת מספרת על רב זקן ברוסיה שהיה מבקר מדי בוקר בבית הכנסת שליד כיכר העיר – יום אחרי יום, בלי כל שינוי. שוטר אנטישמי שלא סבל לראות את הרב בכל יום, חיפש נואשות אחר תירוץ שיצדיק את מאסרו.

בוקר אחד, כשהרב הגיע אל כיכר העיר, השוטר ניגש אליו ושאל, "אדוני, אפשר לדעת לאן אתה הולך?"

הרב השיב "אני לא יודע".

השוטר קפץ על ההזדמנות ואמר, "אדוני הזקן, אתה משקר לי. אני יודע שאתה הולך לבית הכנסת ששם. אני רואה אותך כל יום. אני עוצר אותך על שקר לשוטר בתפקיד".

השוטר לקח את הרב לתחנת המשטרה הקרובה והכניס אותו לאחד התאים. ובעודו נועל את הדלת, הוא העיר בגאווה, "עכשיו שוטה שכמותך, תלמד לא לשקר לי יותר אף פעם."

הרב ענה, "בני, אין לי שום מושג למה אתה טוען ששיקרתי. אמרתי לך שאני לא יודע לאן אני הולך. ובאמת לא ידעתי – אני חשבתי שאני הולך לבית הכנסת, אבל כמו שאתה רואה, בסוף הגעתי לבית הסוהר".

זה יותר מסיפור; זהו משל על חיינו. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים לאן אנחנו פונים, אולם האמת היא שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות בטוחים. ומדי פעם, אנחנו זקוקים לתזכורת: אלוקים מנהל את העולם. אלוקים מחליט אם לוח הפגישות שלנו יתקיים. לאלוקים יש את הכוח לשנות בן רגע את חיינו.

ואולי, אחרי שראינו עד כמה סופה בלתי צפויה יכולה לשבש את חיינו, נתעורר גם להעריך הרבה יותר עד כמה עלינו להודות לאלוקים, כשהטבע ישוב לחוקיו הרגילים, שמבטיחים לנו בדרך כלל ברכה כה רבה.