כבר חמש שנים שניר ואשתו שושנה מנסים להביא לעולם ילד. אחרי שהרופאים בישרו להם שהם לא יוכלו להרות באופן טבעי, שושנה עברה ניתוח מתקן ובעקבותיו תוכנית טיפולי פוריות אגרסיבית. חוסר הנוחות הפיזית, הלחץ הנפשי והעול הכלכלי גבו את המחיר.

הדברים לא התקדמו טוב. הרופאים הסבירו לניר שבגלל המחזור הבלתי סדיר במיוחד של שושנה, הם לא יוכלו לנסות לבצע הפריה באותו חודש, והוא הרגיש מוצף מחוסר התקווה שבמצבם. בלב כבד מייאוש הוא צעד ברחוב, ולפתע פגש בחבר – רב שאשתו ילדה לא מזמן את ילדם השביעי.

ניר לחץ את ידו של חברו בחמימות ובירך אותו על לידת הילד. אבל כשהם המשיכו לשוחח, ניר חש את חוסר הצדק הבולט במצב. הניגוד הבולט בין אושרו של חברו לבין צערו שלו גבר עליו והוא התפרץ, "למה אלוקים נתן לך שבעה ילדים ולי הוא לא נותן אפילו אחד?"

השאלה נותרה תלויה ביניהם בשקט מוזר שנמשך לנצח. פניו של ניר שידרו את צערו הרב. לאחר שתיקה ממושכת, הרב, עם רחמים בעיניו, ענה לו ברכות: "האם אי פעם ביקשת ממנו?"

תפילה מהלב

באותה שבת, בפעם הראשונה מזה 19 שנים, ניר הלך לבית הכנסת. הוא חמק פנימה בשקט, לקח סידור מהמדף, והתיישב בזהירות במקום לא בולט. הוא לא הצליח לעקוב אחרי מהלך התפילה, ורק ישב בשקט והקשיב להמייתן הרכה של התפילות. אחרי כמה דקות הוא ניקה את גרונו, והתחיל לדבר עם אלוקים, במילים שלו. בלחישה חרישית הוא התחנן לאלוקים שייתן לו ילד. הוא כיסה את פניו בסידור כך שאיש לא יוכל להבחין בדמעותיו.

יהודים מתפללים שלוש פעמים ביום, ומבקשים מאלוקים למלא את צרכיהם. אבל למה בכלל צריך את זה? הא-ל האינסופי שברא את היקום, ודאי יודע מה אנחנו צריכים גם בלי שנגיד לו? ואם אנחנו בכל זאת צריכים לבקש ממנו, שלוש פעמים ביום זה לא מוגזם? ומעבר לכך, האם זו צביעות להתעלם מאלוקים במשך שנים ופתאום לפנות אליו לעזרה בעיתות מצוקה?

אב אוהב

פעם היה איש עסקים עשיר ולו רק בן אחד יקר ואהוב. האב רצה שבנו יזכה בחינוך הטוב ביותר, ולכן שלח אותו לאוניברסיטה המעולה ביותר בצידה השני של המדינה. הוא הקציב לבנו ₪1500 לחודש, רק ביקש ממנו להודיע כשהוא צריך את הסכום הבא. אחת לחודש בנו היה מתקשר ומעדכן את אביו בכל מה שקורה בחייו. ותמיד, בסיומן של אותן שיחות, הבן היה אומר, "דרך אגב, אבא, אתה יכול בבקשה לשלוח לי עוד ₪1500? האב תמיד שמח לשמוע מבנו האהוב, ושמח גם לשלוח לו את הכסף שהוא היה צריך.

מתוך הבנה לצורך של בנו לחוש עצמאות, האבא נמנע בחוכמה מלהתקשר כדי לברר מה מצבו. ובכל זאת, הוא מאוד התגעגע לבנו היחיד, והשתוקק לשמוע ממנו יותר. הוא מאוד רצה לדעת מה בנו חושב, איך הוא מרגיש, מה עובר עליו. המתנה של 30 יום הייתה קשה לו.

יום אחד עלה במוחו רעיון. הוא שלח לבנו אימייל והודיע לו שהוא ישמח מאוד להמשיך לתמוך בו באותו סכום, אבל במקום לשלוח לו סכום גדול מידי חודש, הוא מעדיף לשלוח לו ₪50 ליום, אם הוא רק יבקש. האב שמח לגלות שפתאום הוא שומע מהבן שלו מדי יום.

אלוקים הוא המקור האינסופי של הקיום – אבא אוהב שיודע הכל ושיש לו את כל הכוחות. ודאי שמטרת התפילה אינה כדי לדווח לו מה אנחנו צריכים. אחרי הכל, הוא נתן לנו את הצרכים האלה.

אלוקים נותן לנו את הצרכים כדי שנתפלל אליו, הוא מעוניין בקשר

ההבנה האמיתית של התפילה היא פשוטה ועם זאת עמוקה - זה לא שאלוקים רוצה שנתפלל אליו כדי לקבל את מה שאנחנו רוצים, אלא הוא נתן לנו את הצרכים כדי שנתפלל אליו. התפילה אינה האמצעי, היא עצמה המטרה.

תפילה היא מערכת יחסים. תפילה היא הכרה שאלוקים הוא המקור לכל מה שיש לנו ולכל מה שאנחנו צריכים. הכל בא ממנו ולא משום מקום אחר. להתפלל זה להטביע בתוכנו את ההבנה שאלוקים הוא האבא שלנו בשמים, שאוהב אותנו, שמשתוקק לתת לנו ולהרעיף עלינו ברכה. שאין דבר שהוא רוצה יותר מאשר לשמוע מאיתנו, אפילו אם עברו שנים מאז ששוחחנו בפעם האחרונה. כשאנחנו עומדים לפניו ומפרטים בענווה את הצרכים שלנו, זה לא פחות מרגע של קרבה עדינה וקשר קרוב. הקרבה הזאת משנה אותנו. היא מעצבת אותנו לכלי שמסוגל להכיל את עצם הטובה שאנחנו מבקשים, וזה מה שמאפשר לאלוקים לתת לנו אותה.

כשהתשובה היא לא

מובן שאלוקים, כמו כל אב אוהב אחר, לפעמים אומר לא. אבל אנחנו חייבים להבין שקבלת תשובה שלילית אינה מעידה על התעלמות. הורה שמתעלם מילדו למעשה אומר לו ש"אתה לא מעניין אותי. אתה לא ראוי לקבל מזמני ומתשומת הלב שלי". משמעותו של 'לא' מהורה אוהב היא, "מה שאתה רוצה לא טוב בשבילך, ודווקא בגלל שאני אוהב אותך, אני לא יכול לתת לך את זה".

בשל חסרונה של פרספקטיבה רחבה יותר, הרבה פעמים אנחנו לא מסוגלים להבין מדוע אלוקים לא נותן לנו את מה שאנחנו מבקשים. פעמים אלה הן הקשות ביותר והן מאלצות אותנו להישען על עתודות הביטחון שלנו באלוקים. אנחנו יכולים להתנחם בידיעה שכל תפילה כנה נשמעת. בהבנה שכל בקשה שיוצאת מהלב יוצרת רושם ומשפיעה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לדמיין. בכך שהבקשה עצמה יוצרת קשר מהותי בינינו לבין אלוקים – ולא משנה מה התשובה שלו, שהרי בסופו של דבר, הקשר עצמו הוא מטרת התפילה.

לשתף בסיפורו

שנה אחר כך ניר חזר לאותו בית כנסת. אחרי תפילת שחרית רב הקהילה הופתע כשגבר בלתי מוכר ניגש אליו וביקש לומר מספר מילים. הרב הסכים וניר עמד וסיפר את סיפורו.

הוא סיפר איך הוא ואשתו מנסים כבר שנים להביא ילד, ותיאר את הצער וחוסר הוודאות שלהם. הוא סיפר על שיחתו עם ידידו הרב, וכיצד כמעט בדיוק לפני שנה הוא הגיע לבית הכנסת שלהם, ישב לבדו מאחור וביקש מאלוקים שייתן לו ילד. "ועכשיו", הוא סיכם, "חזרתי. חזרתי לכאן שנה אחר כך משום שאני רוצה להודות לאלוקים בציבור על כך שבירך אותנו בתינוקת מקסימה".