לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




כשהיא רוצה שבת והוא רוצה כדורגל

כשהיא רוצה שבת והוא רוצה כדורגל

מה עושים כשאחד מבני הזוג מתקרב ליהדות ובן הזוג השני פחות מתלהב מה"תחביב החדש" שנכנס לביתם?

מאת

אנחנו נולדים עם רצון פנימי ללמוד ולצמוח. כתוצאה מכך אנו משתתפים בשיעורים וקוראים ספרים, מתוך מאמץ לשפר את עצמנו, כאשר חלק מאיתנו מוצאים את דרכם בחכמת התורה ובכלי הצמיחה שהיא מציעה. כך, אנחנו פותחים במסע עמוק ומשמעותי, מסע שבאמת יכול לשנות את החיים.

יציאה למסע כזה בתור זוג נשוי יכולה להיות מרתקת במיוחד. החוכמה והתובנות יכולות להעמיק את מערכת היחסים, ולימוד וצמיחה משותפים הם חוויה מיוחדת שלא רבים הזוגות שזוכים ליהנות ממנה.

אבל מה אם זה לא עובד בדיוק כך? מה אם בן/בת הזוג שלך אינם שותפים להתלהבותך? מה אם הם מסתכלים על זה כמו "העסק שלו" או "התחביב שלה"?

מה אם את לא יכולה לשתף את בעלך ברעיונות ובדברים שלמדת, משום שהוא מתעניין הרבה יותר במשחק הכדורגל? מה אם השבת בבית שלך היא לא בדיוק כמו שחווית במקום אחר, משום שאשתך משתפת פעולה רק באופן חלקי או בכלל לא? התמודדויות מעין אלה אינן נדירות במיוחד. מה, אם כן, אפשר לעשות?

נישואין חזקים ובריאים שמבוססים על הערכה הדדית, מסוגלים להכיל בני זוג בעלי נקודות מבט משתנות בצמיחה הדתית שלהם

לרוע המזל, קונפליקטים על רקע התקדמות דתית עלולים לעלות לפעמים במחיר הנישואין עצמם. אני חושבת שההבנה הראשונית החשובה ביותר היא שהיהדות אינה גורמת לקונפליקט – סדקים שכבר קיימם בנישואין הם שגורמים לו. או, אם אנסח זאת בצורה יותר חיובית, נישואין חזקים ובריאים שמבוססים על הערכה הדדית, מסוגלים להכיל בני זוג בעלי נקודות מבט משתנות בצמיחה הדתית שלהם.

לכן המקום לפתוח – בטרם מעלים אפילו את נושא החיים היהודיים – הוא הנישואים עצמם. התעניינו בבני הזוג שלכם. היו ערניים לצרכיהם. כבדו את רצונותיהם. שאלו מהם מטרותיהם וחלומותיהם. מצאו דרכים ושיטות ליישב מחלוקות בצורה סבירה וידידותית. היו אוהבים ואכפתיים. היו דואגים ונעימים.

ואז, ורק אז, תוכלו לדבר על הצמיחה היהודית שלכם.

אני יודעת שזוהי דרישה מוגזמת. אבל היסודות חיוניים לכל צמיחה שתבוא.

הוא הפך אדם אחר!

מישהי אמרה לי פעם, "התחתנתי עם אדם אחד, חילוני, איש עסקים נלהב, ויום אחד קמתי וגיליתי שבן לילה הוא הפך לאדם אחר – יהודי דתי שהאט את הקצב כדי לפנות זמן ללימוד ותפילה". יש במשפט הזה שתי אמירות שגויות. האחת היא שבן הזוג שלה הפך להיות אדם אחר, והשנייה שזה קרה בן לילה.

רובנו (אני מקווה) לא מתחתנים עם רופא או עורך-דין או עם איש עסקים בשל המקצוע שלהם. אנחנו לא חושבים שהקריירה שלהם היא המהות שלהם. אנחנו מתחתנים עם בני הזוג שלנו בשל האישיות שלהם. הם מעניינים אותנו משום שהם אדיבים ונאמנים, ישרים וקלילים, אוהבים ליהנות ובעלי חוש הומור – כל אחד ורשימת הקניות שלו. מעלות פנימיות בסיסיות אלה אינן משתנות. אם בחרתם טוב, המעלות האלה רק ישתפרו ויתפתחו דרך מעורבות בלימודי יהדות. אם חס וחלילה לא בחרתם טוב, אל תאשימו את התורה.

ומוגזם גם לומר שהדבר קורה בן לילה. אם ככה זה נראה לכם, זה רק משום שלא שמתם לב, לא הקשבתם, לא גיליתם עניין אמיתי בחיי בן הזוג שלכם. את זה, למרבה המזל, אפשר לתקן בקלות. גלו עניין, שאלו, היו פתוחים. אולי תופתעו ממה שתגלו.

מעוכב

רבים מתלוננים שהם התקדמו בשמירת המצוות, אבל בני הזוג שלהם מעכבים את התקדמותם. יתכן שהם מאמינים בכנות שבני הזוג שלהם מציבים מכשולים בדרכם. ועדיין, יועיל להבין שקיימות מצוות רבות אותן ניתן לעשות גם בלי עזרתו של בן הזוג – להתחיל לברך, להתפלל, לשמור שבת.

אחרי שתתחילו לעבוד על הנישואין שלכם (צעד בסיסי ראשון), ואחרי שתשתמשו בכלים מהתורה כדי לחזק את האישיות שלכם ולהעשיר את נישואיכם (צעד שני), אז נוכל לדון כיצד להתקדם הלאה במסגרת הנסיבות המאתגרות של הבית הספציפי שלכם!

נכון שקל יותר כאשר האישה היא היותר דתייה, מכיוון שבדרך כלל, היא זאת שמנהלת את הבית, ולכן יש מי שידאג לשבת ולשמירת הכשרות. אבל ראיתי גם מקרים הפוכים. אולי זה דורש קצת יותר מאמץ מצידו של הגבר, אבל אם האישה שלך ממוקדת באושר שלך, אם שמירת מצוות על פי היהדות תוצג במונחים של אהבה ולא של כפייה, זה יכול להצליח. אני מכירה גברים שעושים את הקניות ומבשלים בעצמם כדי לדאוג שהבית שלהם יהיה כשר, ואני חושבת שהנשים שלהם חושבות שהן עשו עסק מוצלח!

בסבלנות ואהבה

חשוב מאוד להציג את שמירת המצוות ואת הקשר החדש שלכם עם אלוקים והתורה בצורה אוהבת. לפעמים ההתלהבות של בעלי התשובה הטריים 'גדולה' על בני הזוג שלהם. לפעמים אנחנו מנסים בטעות לכפות את ההשקפה שלנו על אחרים, במקום להסביר להם אותה בעדינות ובסבלנות, ומיותר לומר שהגישה הזאת בכלל לא יעילה.

דאגה שכיחה ואופיינית לבתים בהם רמת שמירת המצוות של ההורים שונה, היא כיצד ישפיע הדבר על הילדים. זוהי כמובן דאגה מוצדקת, שיש לה אמנם שתי תשובות, אך לא הבטחות (אין הבטחות גם כששני ההורים שומרים מצוות).

ההתנהגות שלנו והאישיות שאנו מגלמים, מגלות אם אנחנו באמת במסע לכיוון צמיחה רוחנית, או לא

הנקודה הראשונה היא להכיר שהשיעור היסודי ביותר שהילדים שלכם יכולים ללמוד על חיי הנישואים וכיצד התורה משפיעה עליהם, ישתקף מתוך היחס ההדדי שלכם. אם תראו לילדיכם שאתם אוהבים ומכבדים זה את זה, ההתנהלות שלכם תותיר השפעה נצחית שבסופו של דבר תקרב אותם אל היהדות. ולהיפך, אם כל הזמן תצעקו על בני הזוג שלכם ותגערו בהם על אי שמירת המצוות, התוצאה הסופית ברורה – ולא לחיוב.

הנקודה האחרונה, וכפי הנראה החשובה ביותר, היא שאתם צריכים לבטוח באלוקים. הכל נמצא בידיו. אם תעשו את המאמצים הכי טובים, הכי סבלניים, הכי מתחשבים, הכי אוהבים שביכולתכם כלפי בני הזוג והילדים, הוא כבר ידאג לכל השאר.

אולי איננו יודעים מדוע עלינו להתמודד בניסיונות המסוימים שלנו – מדוע עושר הוא ניסיונו של אחד ועוני של אחר, מדוע מישהו נהנה מבריאות מושלמת בעוד אחר מתייסר. בדומה, איננו יודעים מדוע נראה שזוג אחד מתקדם בקצב אחיד, בעוד שאצלנו יש התמודדויות. אך אין לנו שליטה על זה. הדבר היחיד עליו אנחנו יכולים לשלוט הוא ההתנהגות שלנו.

ההתנהגות שלנו והאישיות שאנו מגלמים, מעידות אם אנחנו באמת במסע לכיוון צמיחה רוחנית, או לא. לדוגמא האישית שלנו תהיה ההשפעה העמוקה ביותר על שותפינו לחיים.

5/5/2012

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 4 תגובות ב-4 דיונים

(4) אורי יהודה, 9/5/2012 14:39

הכל פסיכולוגיה

לכל אדם סביר חובה , צריך , וטוב שתהיה הבנה מינימלית בפסיכולוגיה . בהנה זו היא הבנה מולדת , ואין צורך ללמוד אותה במוסד אקדמי כלשהו . נבצר מבינתי איך יכול אדם בעל תואר שני בפסיכולוגיה לכתוב דברים כל כך נבובים שבינם לבין הבנה פסיכולוגית של דרדק אין לו . אמונה ודת הם הכלים המובילים אדם לנהל אורח חיים בצורה מסוימת . כך , ולא אחרת . כך , ולא ייתכן אחרת . אי אפשר , ולא ייתכן לנהל בית אחד , כשאחד מבני הזוג מאמין , והשני כופר . אלו הם ניגודים שלא ניתנים לגישור . שני קווים מקבילים , שלא ייפגשו לעולם . כל אדם הוא אדם בפני עצמו , ולו רצונות , מאוויים , חשקים , הנאות , ועוד משלו , וטוב שכך , וכל אלה יכולים להשתנות מעת לעת . כי האנשים דומים ככל שיהיו , אולי במרבית הדברים הם דומים , אך לעולם שונים יהיו , ולא תהיה ביניהם התאמה מוחלטת לעולם . הכל טוב ויפה , כשכל אלה לא פוגעים בבן הזוג . במקרה של פגיעה מגיעים לפשרה שתהיה מקובלת על שני הצדדים , ובא לציון גואל . לא כשמדובר על אמונה וניהול אורח חיים דתי , האדם המאמין לא יכול להגיע לפשרה באמונה , ומתוך כך לא ייתכנו חיים משותפים של מאמין עם בן זוג כופר .

(3) עבאס, 8/5/2012 04:30

לדעתי כש א נ י רוצה ממישהו אחר יתנהג , יעשה ,יחשוב , יאמין, כשאני רוצה בכלל, אני כבר כופר, ולא מאמין ב א ל אחד , ואני רוצה מה א ל שיעשה מה שאני רוצה , . מי אני שארצה משהו למישהו/י , שאתקן את האני שלי , ואבקש מה א ל שיהיה לי שביעות רצון,, וזהו, .רק שביעות רצון, בכל המובנים , וההסברים ,והקוצניות , והמונחים , והפירושים שיש , . ואם אני ש ב ע רצון ,זה סימן שאני בגן עדן של העולם הזה , וככל שיש לי שביעות רצון יותר ויותר , אהיה יותר ויותר מאמין ב א ח ד, . ושאני אתקן את עצמי קודם , ואז ואהיה כרצונו של האחד ,. ברוך אתה אדוניי שהכול בדברו.

(2) אנגודאי, 6/5/2012 11:58

תודה,אני למדתי המון עצות על מה שקורה בין בעלי לביני בדיוק יש לי את אותה הבעייה :אני שומרת שבת,כשרות מברכת ברכות השחר,קריאת שמע וכו.. אך בעלי עובד בשבת מכיוון שמכרחים אותו לעבוד מהתוצאה הזו יש תמיד ווויכוחים בנינו.אני אמשיך לשמור ולהתקדם ובנוסף אעשה את כל המאמץ על מנת להשפיע עליו.שוב מודה לכם

(1) דבורה גל, 6/5/2012 10:52

הערה לכתבה

הכתבה מעניינת ואולם לא נראה לי מצב בוו מיהלנו בן זוגי ואני אורח חיים חילוני במשך עשרים שנה ובתהליך שהוא עובר עם עצמו,, כמובן תוך קבלת תגובה שלילית ממני לשינויים אלה, הוא מנסה להעביר אותי אותו תהליך שאשמור מצוות. אני סבורה שבלתי אפשרי לחיות ביחד בקוטביות שכזו שכן, בית חילוני לא יכול להעניק לחוזר בתשובה את הכלים והתמיכה הנחוצים לקיום אורח חיו הדתי ובהכרח נוצרים קונפליקטים ומתחים בחיי הנישואין המביאים לפירוק החבילה.

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub