לא מזמן שוחחתי עם חברה שעוברת תקופה קשה. שאלתי אותה אם היא דיברה על זה עם א-לוהים. היא הביטה בי במבט נבוך ומלמלה, "לא בדיוק... אני מתכוונת לא באופן ישיר."

משום מה לא נראה לה ראוי להטריד את א-לוהים בעניינים הטריוויאליים של החיים.

יש מישהו שאין לו קשיים בחיים? האם גם אנחנו נמנעים מ"להטריד את א-לוהים עם הבעיות שלנו", ומעדיפים לנסות לטפל בהן בעצמנו? אולי אנחנו מרגישים שאנחנו עושים לו טובה בכך שאנחנו לא מכבידים עליו.

נקודת המפנה בתהליך גאולת עם ישראל ממצרים, הגיעה כאשר הם צעקו לא-לוהים. הם הבינו שרק א-לוהים יכול לעזור להם, ולכן זעקו אליו, ואותה קריאה לעזרה זרזה את שחרורם.

בדיוק כפי שבני ישראל במצרים הרוויחו מזעקתם לא-לוהים על סבלם המשותף, כך גם כל אחד ואחד מאיתנו יכול להפיק תועלת, אם יפנה לא-לוהים בעיתות מצוקה אישיות. השיעור הזה נכון במיוחד בחברה שלנו שכל כך סומכת על עצמה. בימים בהם הטכנולוגיה נותנת לנו כוח רב מצד אחד, אולם מותירה אותנו תלויים כל כך מצד שני.

אין זו בושה להודות שאנחנו יכולים לטעות, או שאנחנו לא יכולים לנווט את חיינו לבד. הפנייה לא-לוהים אינה צריכה לנבוע מתוך חוסר אונים או דיכאון, אלא מתוך מודעות לנוכחותו הקרובה של א-לוהים, ליכולתו לעזור, לרצונו לעזור ולכך שהוא מחכה לשמוע מאיתנו. הוא יכול לשחרר אותנו מכל מיני שיעבוד, מקשרים שאלמלא הוא, היינו עלולים להסתבך בהם ללא מוצא.

אנחנו חיים בדור שבו התקשורת האלחוטית הגיעה לשיאים חסרי תקדים, ובכל זאת, לא נראה שנטייתם של בני האדם להשתמש ב"תקשורת אלחוטית עם א-לוהים" התפתחה בהתאם.

יתכן שהפרעות סטטיות משבשות את התמסורת. האגו האנושי והאשליה שאנחנו יכולים לעשות הכל לבד, יכולים ליצור מחסום לתפילה מוצלחת.

עלינו מוטל לסלק את ההפרעות הסטטיות ולהתכוונן.

אין צורך בלווייני תקשורת, כדי ליצור קשר; הכל בחינם (ויותר טוב מסקייפ); הקו אף פעם לא תפוס – והוא תמיד מוכן לקבל שיחה מכל אחד.

זוהי זכות יסוד מדהימה שניתנה לכל בן אנוש. שוחחו על בעיותיכם עם א-לוהים. התקשרו כבר היום.

בעוד שלא תמיד התשובות הן מה שהיינו רוצים, בכל זאת - מכיוון שא-לוהים כולו טוב, אין מקום לטעות. ובכל מקרה, חישול קשר עמוק יותר איתו הוא הישג אדיר בפני עצמו.