רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

השואה

סיוט לילה עם סבא

כ״א בטבת ה׳תשס״ח כ״א בטבת ה׳תשס״ח 30/12/2007 | מאת Tzvi

נופש משותף עם סבא שלי, לימד אותי שלא תמיד השינה מספקת מפלט מהעבר.

סבא יקר,

כל כך אהבתי אותך. אני רוצה שתדע שידעתי על הצער שלך. אני זוכרת היטב את הטיול המשותף שלנו. הייתי אז בת שמונה. הייתה זו אחת החוויות הנפלאות ביותר בילדותי. אתה וסבתא גרתם כל כך רחוק, אבל ביקרנו אתכם כמה שאפשר. היית בשבילי דמות מופת - הסבא הגבוה, החזק והנאה שלי, שתמיד קנה לי שוקולד והצחיק אותי.

יצאנו דרומה לנופש משותף בדצמבר. ביום הראשון ירדנו לחוף וכל-כך נהנינו. אחר כך התארגנו בחדרינו שבמלון הסמוך, אמרנו לילה טוב, ואני זוכרת איך סגרת בשיטתיות כל ארון ומגירה. המיטה שלי הייתה די קרובה לשלך, כי השארנו את הדלתות פתוחות בין החדרים, והרגשתי כל כך בטוחה ומוגנת.

אני זוכרת שהתעוררתי לאט, מעורפלת משינה. שמעתי צעקות נוראיות ולא קלטתי מאין הן מגיעות. אחותי הביטה בי, מצפה שאחליט מה לעשות; גם היא הייתה מפוחדת. נכנסתי לחדר שלך ומצאתי אותך מתרוצץ בו מצד לצד. צעקת בכל הכוח: "אמא!" שוב ושוב... קראת בכל מיני שמות שמעולם לא שמעתי קודם. הייתי צעירה מכדי לשאול את עצמי למה אין לך הורים, אחים ואף קרוב משפחה אחד, אבל השמות שאמרת באותו לילה היו שלהם.

אנחנו החזקנו זו בזו חזק וראינו כיצד המבצר שלנו קורס.

רק לאחר זמן הסבירו לי שאין לך אמא; היא נקרעה ממך כשהיית בן 16 בלבד. אמרו לי שראית איך אביך ואחיך הצעיר הולכים יחד לתאי הגזים; הם יצאו משם כאפר חצי שעה אחר כך. הסבירו לי שאחותך נפטרה יום לפני השחרור ואתה אמרת לאמא שהיא הייתה ילדה יפהפייה. שהיית סוגר את הארונות בשיטתיות כי פחדת.

לאחר עשרות שנות נישואין, סבתא כל כך התרגלה, עד שהייתה ישנה למרות הכל. אנחנו לא. אנחנו החזקנו זו בזו חזק וראינו כיצד המבצר שלנו קורס. תחושת הביטחון שלנו נעלמה לנצח. הייתה זו הפעם הראשונה בה הצצתי אל נוראות רדיפת העם, שבו אני מהווה את החוליה הבאה בשרשרת. לבסוף שככו צעקותיך, ואנחנו נשארנו ערות עד אור הבוקר.

שנים חלפו. אף פעם לא דיברנו על זה; מה יכולתי לומר לך? מעולם לא ידעת שאני מודעת לצער שלך.

לבי נשבר כשהחזרת את נשמתך לאלוקים. נדרתי ללמוד יותר על המוצא שלך ועל מה שעבר עליך. יצאתי לפולין, אך ככל שלמדתי יותר, ככה רציתי לדעת פחות. לא יכולתי לעמוד במחשבה על כל המשפחה שאיבדת ועל כל הסבל שעבר עליהם. לא יכולתי לשאת את המחשבה על צערו של סבא שלי.

חלפו עוד שנים.

בני הבכור משה נקרא על שמך. אני רוצה שהוא יהווה המשך לחייך, שיגדל להיות אדם חם, דואג ואוהב כמו שהיית אתה. עכשיו הוא קטן, אבל אנחנו כבר מבחינים בתכונות הטובות שלו. הוא מביא לנו כל כך הרבה אושר ונחמה.

גם לו יש לפעמים חלומות רעים בלילה והוא קורא לאמא. ובדיוק כמו באותו לילה, אני מתעוררת בערפול. אני עייפה מיום של טיפול בתינוק וריצות אחר הפעוט. אבל אני לא מבולבלת או מפוחדת. הקריאות של משה הזה כמעט גורמות לי הנאה. הוא ילד קטן במיטה נקייה וחמימה עם בטן מלאה והורים שאוהבים אותו. הוא יכול להיות בקלות יהודי גאה.

כמוני, גם הוא חלק מההמשך. הוא מייצג אותך, הניצול שבנה את חייו מחדש. הוא לא מסמל רק את מה שאיבדנו, הוא מסמל גם את כל מה שנותר.

ושלא כמוך, כשהוא קורא לאמא, אני מגיעה מייד.

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן