לחצו כאן כדי לעבור לתחילת המאמר
הצטרפו לניוזלטר השבועי

לקבלת עדכונים באימייל




לולק, זוכה בפרס ישראל

לולק, זוכה בפרס ישראל

סיפורו של ילד שטיפס לפסגה

מאת

בן שבע וחצי היה הילד לולק כאשר כוחות שריון אמריקניים, בפיקודו של הגנרל ג'ורג פטון, שחררו את מחנה הריכוז בוכנוולד. באוויר עמד ריח כבד של מוות , ג'יפ צבאי נעצר בכניסה למחנה ליד ערימת גופות אסירים שלא זכו להגיע לרגע השחרור וממנו ירד קצין אמריקאי. הקצין שלח מבט נדהם בגופות, כאשר הבחין בזוג עיניים קטנות מתבוננות בו מאחורי הערימה, קם על מקומו. בתנועה אינסטינקטיבית שלף הקצין את אקדחו, אבל כעבור מספר שניות הבין שמדובר בעיניו של ילד קטן. הקצין החזיר את האקדח למקומו, הרים את הילד הקטן ושאל אותו באידיש "בן כמה אתה?"

"מה זה משנה" ענה הילד, "בכל מקרה אני זקן יותר ממך!"

הקצין האמריקני ניסה לחייך, אבל לא יכול היה לעצור את דמעותיו. "למה אתה חושב שאתה יותר מבוגר ממני?", שאל.

"כי אתה בוכה וצוחק כמו ילד, ואני כבר מזמן לא צחקתי ואפילו לבכות אינני בוכה", ענה הילד הצנום. שנים אחר-כך גדל הילד והיה לרב. הילד היתום, הרזה הפך לדמות מוכרת ומוערכת ברחבי העולם . לולק מבוכנוולד גדל להיות הרב ישראל מאיר לאו.

אילו היו מספרים ללולק שיום אחד יסעד על שולחנה של מלכת אנגליה, שינהל עם האפיפיור שיחה מתובלת ביידיש, שיאזין יחד עם קנצלר גרמניה - קנצלר גרמניה מכולם - לשיר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח", במנגינה של חסידות גור, ודאי לא היה מאמין. ואולי דווקא כן. כי לולק, הילד הצעיר ביותר ששרד את מחנה הריכוז בוכנוולד, היה רגיל לניסים. הוא שרד בזכות שרשרת של ניסים: אמו הדפה אותו אל זרועות אחיו רגע לפני שנלקחה אל מותה; אחיו הבריח אותו שוב ושוב, ממחנה למחנה, מקרון רכבת לקרון רכבת; שוב ושוב נתפס, עמד אל מול המוות - ושרד.

האירוע החשוב מכולם

בשבוע בו ראיינתי את הרב לאו, 60 שנה בדיוק לאחר ששוחרר ממחנה בוכנוולד הוא ציין שלושה אירועים משמעותיים בחייו - בחירתו מחדש לרבה הראשי של העיר תל-אביב, הכרזתו כזוכה בפרס ישראל על מפעל חיים והוצאתו של ספרו האוטוביוגרפי "אל תשלח ידך אל הנער", העוסק בסיפור הצלתו בשואה.

כשאני שואלת את הרב מהו האירוע המשמעותי עבורו מבין שלושת האירועים- הוא מציין אירוע רביעי

קשה לדעת מה משלושת האירועים מרגש אותו יותר, אך כשאני שואלת את הרב מהו האירוע המשמעותי עבורו מבין שלושת האירועים- הוא מציין אירוע רביעי, חשוב עבורו לא פחות - " בשבוע שעבר ציינו בפולין 60 שנה לשחרור מחנה הריכוז בוכנוולד, רבים מחבריי הניצולים נסעו לשם כדי להשתתף בטקס, אבל אני לא יכולתי לנסוע. באותו יום ממש זכיתי ב"ה לחתן את נכדי הבכור אריק, בנו של חתני הרב סורוצקין, יו"ר לב לאחים. אני לולק הקטן מבוכנאוולד זכיתי לחזות בדור שלישי שלי מקים בית יהודי, וזו נקמתי. זה היה רגע מאד משמעותי בחיי".

שורה של ניסים הצילה את הילד לולק הקטן מגיא ההריגה. בן חמש הצליח יחד עם אמו לעבור את הסלקציה הראשונה בחייו. האם, חיה לאו, יחד עם שני הילדים - נפתלי שהיה אז בן 16 וישראל מאיר שרדו עוד שנתיים בגטו בפיוטרקוב. בנובמבר 1944, כשהוא בן שבע חווה הרב לאו את הסלקציה השנייה. אמו והוא הועברו לצד אחד ואילו נפתלי הופנה לצד השני. ברגע האחרון הבינה האם כי הבן הגדול, הכשיר לעבודת כפייה, נשלח למחנה עבודה ואילו היא נשלחת למוות. "טולק, קח את לולק", ציוותה האם על האח הבוגר. ונפתלי עשה כדבריה ובשנים הבאות הציל שוב ושוב את אחיו הקטן ממוות בטוח. הוא שיחד ביהלומים את ראש מחנה העבודה כדי שיחוס על הילד, הוא זחל מתחת לקרונות רכבת המוות שעליה הועלה ישראל-מאיר והעביר אותו לקרון שהיה מיועד למחנה הריכוז בוכנוואלד. לפרקים, נשא אותו על גבו בתוך שק והילד הקטן היה מתורגל - לא לזוז, לא להשמיע שום צליל. במחנה הדביק הילד הקטן על זרועו את האות p המסמלת שהוא אסיר פולני, כך הוא הצליח להסתנן לבלוק 8, שבו היו אסירים פוליטיים ושבויי מלחמה רוסים, והתנאים בו היו קלים יותר. שם אימץ אותו שבוי מלחמה רוסי וטיפל בו כאב. הוא זה שדאג לו עד ליום השחרור. באותו היום התפרסם ישראל מאיר לאו כאסיר הצעיר ביותר ששוחרר ממחנה בוכנוולד.

איך מצליח ילד קטן לשמור על שפיותו, על יהדותו ולגדול ולהיות רב בישראל?

"בשעה שהדברים התרחשו הייתי קטן מידי להתמודד עם בעיות שלא ידעתי על קיומן. עד גיל שמונה כלל לא ידעתי קרוא וכתוב באף שפה. כאשר הגעתי לארץ גדלתי אצל דודי, הרב מרדכי פוגלמן וכשעמדתי על דעתי נודע לי שאני דור 38 לרבנות ,שמאחורי שושלת של 1000 שנות רבנות. אז גם נודע לי שרגע לפני שנפרדנו מאבי, הרב משה חיים לאו הוא ציווה על אחי להציל את חיי ולדאוג ששושלת הרבנות תמשך. עם הציווי הזה גדלתי. רציתי שלנס ההצלה שלי יהיה אחרית ותקווה".

"ככל שלמדתי יותר, ההיכרות שלי עם מקורות היהדות לימדה אותי שהבורא כל כך גדול ובלתי נתפס במגבלות האנושיות שלנו, שבשר ודם אינו יכול להבין אותו. לעולם לא אבין את פשר השואה - אבל אני יודע שאמונה היא מעל להבנה הרציונלית. ההנהגה הא-לוהית נסתרת מאיתנו. היא אינה נתפסת בכלים של התבוננות או הבנה".

בהקדמה לספרו "אל תשלח ידך אל הנער", כותב הרב לאו "אין כל סיבה, שסיפור נסיבות חיי, השונות כל כך מסיפורה של אנה פרנק, לא יגיע לתודעתם של בני-אדם ויגרום להם להרהור נוסף, לחשבון נפש, ואולי גם למסקנה, שעל אף כל השאלות ולמרות כל הקושיות 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים'" למרות שהספר גולל את סיפור הצלתו בשואה ומקצת מקורות חייו, הרב מסרב לקרוא לו אוטוביוגרפיה.

"כפי שאני מדגיש בהקדמה, הספר בהחלט אינו אוטוביוגרפיה ועובדה היא שאינני מפרט בספר את רוב פעילות חיי - הכהונה כרב ראשי, ההרצאות בעולם, כהונתי כרב בנתניה ובתל אביב וכו'. הספר הוא עבורי מילוי חוב קדוש, כמו שאמר דוד המלך בתהילים ע"ח "למען ידעו דור אחרון בנים יולד... ויספרו לבניהם". חשתי חובה למלא את הצו הא-לוהי "זכור את אשר עשה לך עמלק", הרגשתי צורך להדליק נר תמיד גם כדי להשאיר זיכרון למשפחתי שנכחדה, וגם כדי לספר לדורות הבאים על מאבק הישרדותו של ילד קטן בתקופה נוראה לעמנו".

7/5/2005

אוהבים את האתר? עזרו לנו ליצור עוד מאמרים וסרטונים.
aish.co.il קיים אך ורק בזכות התמיכה שלכם.
התגובות למאמר הנן הדעות האישיות של כותביהן. התגובות מפורסמות בהתאם לשיקול הדעת של המערכת, אנא שמרו על שפה נקיה ואדיבה.

למאמר זה התפרסמו: 1 תגובות ב-1 דיונים

(1) נטע, 8/4/2010 14:37

קראתי את הספר והתרגשתי מאוד

אני ממליצה בחום על הספר "אל תשלמ ידך אל הנער"- לדעתי הוא מרגש מאוד והרב משתף אותנו בחייו שלו לכל אורך התקופה כשהיה בשואה. נדהמתי כל פעם כשהוא ניצל ומהרעיונות שלו ושל אחיו נפתלי. מעריכה מאוד.!

 

תגובה למאמר:

  • כתובת האימייל לא תוצג.


  • 2000
שלח תגובה
stub