רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

השואה

יום השואה הבינלאומי

כ״א בשבט ה׳תשע״ט כ״א בשבט ה׳תשע״ט 27/01/2019 | מאת אהרן קרביץ

מה התשובה היהודית לאיבה הבלתי נתפסת הזאת?

אין דבר יותר אירוני מהיום הזה, ה-27 בינואר, שנבחר על ידי האו"ם לציון שואת יהודי אירופה, היום שבו חיילי הצבא האדום שחררו את המפלצת התת אנושית שיצר האדם: אושוויץ. אין דבר יותר בינלאומי וחוצה אומות, יבשות, תרבויות ותקופות כמו השואה. קשה למצוא קונצנזוס בינלאומי על ערך כלשהו בהיסטוריה, בודאי שלא בזמן מלחמה. אבל בתקופת השואה, עמים רבים ששנאו זה את זה, שיתפו פעולה ברצח היהודים באופן אקטיבי. אחרים סייעו בעקיפין או העלימו עין.

הנה רשימה חלקית: הקרואטים, ההונגרים (זוכרים את אנדרטת הנעליים על הדנובה?) האוקראינים (מבאבי-יאר ועד רוצחים במחנות) הצרפתים, שבמדי הצבא הצרפתי העלו על רכבות של חברת הרכבות הממשלתית יהודים לאושוויץ גם מ"צרפת החופשית", הרבה מעבר למה שאילץ אותם הכובש הנאצי. הליטאים שכלאו באדיקות אכזרית יהודים קשישים, נשים ותינוקות באסמים והעלו אותם באש. דו"ח יגר מציין את סיועה הקריטי של "משטרת העזר הליטאית" ברצח 94% מיהודי ליטא. וכמובן הפולנים, שרצחו גם את שרידי החרב שניסו לחזור ל"ביתם" או למה שנותר מרכושם. הרבה לאחר שידו של הכובש הנאצי כבר נגדעה, דמם של היהודים הותר. סבתי סיפרה באוזניי פעמים רבות על הקריאות וההערות ששמעה מאנשי המקום, כנערה צעירה שחזרה "הביתה" לוורשה לאחר המלחמה: "כל כך הרבה היטלר השאיר מכם? חבל!"...

נכון, לא כולם השתתפו ברצח. אבל בלי הסיוע המסור של האדישות שלהם, שאותתה להיטלר שאפשר להמשיך כרגיל, ספק אם מכונת ההשמדה היתה עומדת על תילה. בעוד רצח נכים ומפגרים הופסק באמצע שונת ה-30 בגלל דעת הקהל, לאיש לא היה אכפת מהיהודים. אדישות היא הרוצח הגדול בעולם.

אדישות האומות היא זו שהותירה את הקרימטוריום על תילו, ואת אושוויץ כמחנה הצבאי היחיד באירופה שלא הופגז עד סוף המלחמה. את האניה "סנט-לואיס" ועליה כמעט אלף יהודים מבקשי מקלט שחיפשו מדינה שתסכים לקבל אותם, אך אפילו נשיא ארה"ב רוזוולט סירב, ובסופו של דבר היא נאלצה לשוב על עקבותיה ורוב נוסעיה נספו. היטלר השתמש בכך כהוכחה שלעולם לא אכפת מהיהודים.

והוא צדק.

לשואה לא היה האפי אנד.

נוצחנו.

נרצחנו.

על לא עוול בכפינו, רק על היותנו יהודים. לעולם לא נדע ולא נכיר איזה וואקום אדיר חסר לנו. כמה ענקי רוח, משפחות ואנשים איבדנו בארובות הכבשנים ובבורות הירי.

היו כמובן גם צדיקים, חסידי אומות העולם, כאלו שחרפו נפשם להציל יהודים. צריך להעריך אותם גם אם זה היה תמורת כסף. אחרים עשו זאת מטעמים מסיונריים. אולם אלו לא היו רק מעטים, אלא בודדי בודדים. וכפי שסבתא אמרה לי תמיד: "אולי היו חסידי אומות העולם. אני לא פגשתי אותם."

העולם היום עומד בראש כפוף כביכול לזכר נספי השואה, אבל הלקח מעולם לא נלמד וכנראה שגם לעולם לא יילמד.

אנו, את התובנות שלנו חייבים ללמוד. לשאול את עצמנו מהיכן הופיעה שנאה תהומית כזו בקרב ליטאים שמעולם לא קראו "דר שטימר" או בקרב צרפתים שתיעבו גרמנים עד מוות.

אנטישמיות ה"אנטישמית"

אפילו המילה "אנטישמיות" היא  אנטישמית. בתקופה שבה התעוררה האמנציפציה ושוויון הזכויות ליהודים עד כדי שגם אנו עצמנו סברנו ששנאת היהודים הפרימיטיבית מתה. אלא שהמציאות, מה לעשות, לא ממש התאימה את עצמה. האנטישמי טוען כי זו בעצם שנאה דתית, שמית. בדומה לשנאת המוסלמים והנוצרים. מיותר בכלל להפריך טיעון מוזר כזה.

אי אפשר להתעלם מהאנטישמיות המודרנית. מהגינויים השקופים בצביעותם באו"ם ובהטייה שלהם כנגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון הבוער, וכנגד המדינה שמצילה ומסייעת לפליטים סורים – שרק אתמול היו האויבים המרים שלה.

אי אפשר להתעלם מתנועות החרם שמתעלמות מרמיסת זכויות הנשים אפילו בסעודיה או איראן, ומתמקדת בישראל. אנו שרואים את המציאות בעיניים חושבים שרק אם נוכיח שחור על גבי לבן מעל בימת האו"ם את צדקת דרכנו, ההחלטות נגדנו ייפסקו. אבל שכחנו דבר אחד: עשינו זאת פעמים רבות. בחדות לשון, ברהיטות רבה ועם כל אמצעי ההמחשה. אבל אלו ששונאים אותנו אפילו לא הסמיקו כשהם המשיכו לשקר לעולם ולעצמם.

אבל שימו לב לזה: בכל שנותיו האו"ם קיבל רצף של החלטות אקטיביות נגד ישראל. מלבד החלטה אחת. ושוב – בקונצנזוס נדיר בין המעצמות היריבות, ארה"ב והגוש הקומוניסטי, הוחלט בליל כ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

לאן נעלמה אז האנטישמיות?

פרופ' זאב צחור, נשיאה של מכללת ספיר והעוזר של בן גוריון (שהלך לעולמו השבוע בגיל 75), נפגש פעם עם עמיתיו הפרופסורים באחד הקמפוסים באנגליה, אלו שבעבר ישבו יחד איתו על ספסל הלימודים, והפנה לעברם את שאלת השאלות: מדוע אתם כל כך שונאים אותנו? נכון, אנחנו לא מושלמים, אבל יש עוד כמונו. מהיכן הביקורת הצולבת והבלתי מאוזנת הזאת?

מישהו ענה לו תשובה מדהימה, וכדאי לנו תמיד לזכור אותה: "אתם, היהודים, שחזרתם לארצכם לאחר כל מה שעברתם במשך ההיסטוריה והשואה, אתם שחוללתם לנגד עינינו את הפלא ההיסטורי הגדול ביותר והקמתם מדינה לאחר 1900 שנות נתק, ציפינו שתכתבו לנו תנ"ך חדש. ציפינו לראות כאן מודל לחיקוי של ניהול מדינה, אתיקה, מוסר ויושר. האם זה כל מה שהצלחתם לעשות, לייבא את תרבות המערב שלנו אל המזרח התיכון?"

אולי זהו הסוד?

האם ייתכן שבתוך תוכו הגוי מבין שהיהודי הוא משהו אחר? יש לו ציפייה ממנו. וככל שהציפייה גדולה, האכזבה מתנפצת על סלע המציאות. דווקא בגרמניה, בו הוכיח היהודי את עליונותו המערבית באקדמיה, בפוליטיקה, במדע, באמנות ובתרבות, דווקא במקום בו הצהירו קבוצת יהודים על רפורמה המתירה ליהודי להינשא לגוי, ולאחר 90 שנה שהוכיחו לכאורה את המודל הזה, הגוי בעט אותם החוצה. תפקידו של היהודי הוא גלוי וברור והוא לא יצליח להשתנות. אומות העולם, בידיעה או בלי ידיעה, רואים בנו, ולייתר דיוק מצפים מאיתנו, לעמוד בסטדנרטים שהצבנו לעצמינו. להיות מודל לחיקוי ואור לגויים.

אלו ששכתבו את ערכי הנאורות והקדמה, את האתיקה והמוסר המערביים, יודעים היטב מה המקור הפנימי של כל אלו. מעטים גם כתבו זאת בפומבי. אחד מהם הוא ההיסטוריון וחוקר הדתות הידוע פול ג'ונסון שטען כי:  "ללא ספק העולם ללא היהודים היה משהו שונה לחלוטין. כן, קרוב לוודאי שכל התגליות, הרעיוניות של האינטלקט האנושי, היו מתגלות בסופו של דבר, אבל היה דרוש גאון מיוחד כדי לעצבן לראשונה. את המתנה הזאת העניק האל ליהודים: להם אנו חבים את הכבוד לערך החיים של כל בן אנוש, את המצפון האינדיבידואלי ואת הגאולה האישית, את המצפון הקולקטיבי ואת האחריות הסוציאלית, את השלום כאידיאל מופשט ואת האהבה כיסוד הצדק, ופרטים רבים נוספים שעיצבו את האינטלקט האנושי הבסיסי. 
לולא היהודים היה העולם מקום הרבה יותר דל וריקני. ...כמעט מעבר ליכולתנו לדמיין כיצד היה העולם מתנהל אם הם לא היו מופיעים על מפת ההיסטוריה
''.  ("ההיסטוריה של היהודים")

אינני יודע אם מצאתי את הפתרון לאנטישמיות. נראה שהיא תמשיך ללוות (אך לא לכלות) אותנו. דבר אחד ברור: להתכופף בפני תרבות המערב, להיכנע לקדמה ולנסות להתאים את עצמינו וערכינו למשפחת האומות – לא יוביל אותנו לפתרון. דווקא העמידה העיקשת על עקרונותינו וההיאחזות הגאה במקורותינו יהפכו אותנו ל"אור לגויים" ומודל לחיקוי. ואז ייתכן שהתוצאה תהיה כבוד והערכה כלפינו.

נשמע כמו חזון אחרית הימים- "וגר זאב עם כבש"? אכן, הלוואי. 

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן