רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

השואה

ניצל בזכות תפילה

כ״ד בניסן ה׳תשע״ט כ״ד בניסן ה׳תשע״ט 29/04/2019 | מאת שרה יוכבד ריגלר

סיפורו רצוף הניסים של יהודי ששרד את השואה.

פעם אמר לי ניצול שואה: "כל יהודי ששרד את השואה, ניצל בנס". אלכסנדר אונגר ניצל על ידי ארבעה ניסים.

אלכסנדר נולד בשנת 1906 למשפחה יהודית, דתית ואמידה, בכפר הידושולוס שבדרום מערב הונגריה. בשנת 1940 הוא גויס לצבא ההונגרי, כשהוא נשוי ואב לשלושה ילדים.

חמיו שחשש לשלומו, התעקש לקחת את אלכסנדר לרב מסימוני, שהיה מפורסם בישועות שברכותיו פועלות. הרב בירך את אלכסנדר ואמר לו שבכל פעם שחייו יהיו בסכנה, עליו לומר פסוק מסוים מהתורה ואחריו להוסיף את המילים: "עם כוונותיו של המהר"ל מפרג".

אלכסנדר התקומם. המהר"ל מפרג, שחי במאה ה-16, היה תלמיד חכם גדול ומקובל. על פי האגדה, הוא יצר גולם, שהציל את יהודי פרג מעלילות דם. איך אלכסנדר יכול להניח שהוא אומר משהו עם כוונותיו הנשגבות של המהר"ל?

הרב הסביר שכמובן שהוא לא יכול לחזור על כוונותיו המיסטיות של המהר"ל, אולם עליו בכל זאת להוסיף: "עם כוונותיו של המהר"ל מפרג" אחרי אמירת הפסוק, בכל פעם שהוא יהיה בסכנת חיים.

תפקידו הצבאי הראשון של אלכסנדר היה בתחנת המשטרה החשאית ההונגרית. הוא היה מרוצה מהמינוי, משום שדודתו גרה מול התחנה, ובארוחת הצהריים הוא יכול היה ללכת ולאכול ארוחה כשרה בביתה. היא הייתה מציידת אותו גם בכריכים כשרים, כדי שיהיה לו מה לאכול עד לארוחה הבאה למחרת. במשך המלחמה, אלכסנדר הצליח לשמור על כשרות מזונו עד שהועבר למחנה הריכוז בבוכנוולד.

במרץ 1944, הגרמנים פלשו להונגריה. באפריל, אלכסנדר נשלח למחנה עבודה בקומרון. באחד הימים, בשביעי של פסח, אלכסנדר צורף לקבוצה של 50 עובדים בתחנת הרכבת. הנאצים הורו להם להטעין חבילות חציר לקרונות רכבת שעמדו להישלח לחזית הרוסית. הרשויות ההונגריות אפשרו תמיד לעובדים לצאת להפסקות של 10 דקות מדי שעה, כדי לעשן או ללכת לשירותים. הגרמנים לעומתם, לא נתנו להם הפסקות. לאחר זמן מה, המעשנים הסדרתיים התחילו לעשן תוך כדי הטענת השחת. אלכסנדר הזהיר אותם שמדובר בחומר דליק במיוחד, אבל הם התעלמו ממנו.

השומרים הגרמנים האשימו את העובדים היהודים בחבלה

לפתע החל הקש לבעור וגרם לדליקה גדולה. למרבה המזל נמצא בקרבת מקום ברז כיבוי. העובדים העבירו דליים מיד ליד, והצליחו לכבות את השרפה.

1949, אלכסנדר אונגר ואליזבת פריד בירח הדבש שלהם אלכסנדר אונגר ואליזבת פריד בירח הדבש שלהם

השומרים הגרמנים זעמו. הם האשימו את העובדים היהודים ההונגריים בחבלה, הורו לגברים להתייצב בעשר שורות של חמישה, וצעקו שכולם יוצאו להורג. השומרים הרימו את רוביהם וכיוונו אותם אל היהודים חסרי הישע. אלכסנדר, בשורה האחרונה, חזר שוב ושוב על הפסוק שנתן לו הרב מסימוני.

הדקות חלפו אולם השומרים לא ירו. פתאום אלכסנדר הרגיש שמישהו טופח על כתפו הימנית. הוא פנה, וראה את מפקד המשטרה החשאית ההונגרית, שעבורו הוא עבד בשלב מוקדם יותר של המלחמה. המפקד, שחיבב את אלכסנדר שהיה אדם משכיל ועובד מסור, שאל אותו מה קרה, ואלכסנדר הסביר שלא הייתה כאן חבלה, שאם כן הם לא היו מתאמצים כל כך לכבות את האש. הוא הוסיף שהמעשנים לא הצליחו להתאפק ולא לעשן, ובדל סיגריה בוער הצית בטעות את הקש. אלכסנדר הצליח לשכנע את המפקד.

ההוצאה להורג בוטלה, והגברים שבו לעבודתם. "זה היה הניסיון הראשון שלי עם התפילה", סיפר אלכסנדר 50 שנה אחר כך.

הפצצות

זמן קצר לאחר מכן, חיל האוויר האמריקני החל להפציץ את החלק הזה של הונגריה. פלוגת העבודה של אלכסנדר נשלחה לנקות את הנפולת שהצטברה לאחר כל התקפה. בכל פעם שנשמעה אזעקה המודיעה על התקפה אווירית, היו הממונים ההונגרים מאפשרים לעובדי הכפייה היהודים לברוח מהמחנה ולחפש מקלט. אולם כשהגרמנים לקחו את הפיקוד, הם לא הרשו ליהודים לברוח מההפצצות. המחנה עמד בסמוך לבית חרושת לתחמושת, ו-2,000 עובדים נהרגו באחת מההפצצות.

כפי שסיפר אלכסנדר מאוחר יותר:

הפצצה נפלה ממש קרוב אלינו, והרגה את השומר הגרמני יחד עם שבעה מחברי

כשהגרמנים אסרו עלינו לברוח מההפצצות, השתמשתי במעט החפצים שהיו לי כדי לחפור שוחה קטנה. בכל פעם שהאזעקה היתה נשמעת, לקחתי את התפילין וספר תהילים שהיה לי, ונכנסתי לתוך השוחה הקטנה הזאת. מובן שהיא לא הגנה עלי יותר מדי. אם הייתי בשוחה והפיצוץ לא היה ממש קרוב, אז לא הייתי נפגע. אבל, מכיוון שפצצה כזאת הייתה יוצרת מכתש גדול מאוד, כמו תעלה, אם היא הייתה מתפוצצת בקרבת השוחה שלי, לא היה לי סיכוי להינצל.

באחד הימים האזעקה נשמעה והמטוסים טסו מעל לראשינו. רצתי לשוחה, והתחלתי לומר את הפסוק. הפצצה נפלה ממש קרוב אלינו, והרגה את השומר הגרמני יחד עם שבעה מחברי.

כל חברי לפלוגת העבודה התפעלו איך לא נפגעתי. זה היה נס גלוי. זמן קצר אחר כך, החלה התקפה נוספת. כולם רצו אלי וקפצו יחד איתי לשוחה. אפילו הכלב רץ אלי כשהוא מחפש אצלי הגנה! זה היה לא יאמן איך שהכלב התנהג, כאילו שהוא ראה משהו. אולי הכלב ראה את המלאך ששמר עלי. אחרת, למה שכלב ירוץ אליי לשוחה?

תפוחי אדמה לפסח

לאחר מכן, אלכסנדר הועבר למחנה הריכוז הידוע לשמצה בבוכנוולד. הוא הבין שכדי להציל את חייו הוא חייב לצאת משם בכל מחיר. לכן, כשהגרמנים התחילו להכין טרנספורט של בעלי מקצוע, כולל מכונאים, אלכסנדר התנדב. הטרנספורט נשלח לטאוכה, כשבעה קילומטרים מלייפציג בגרמניה. המפעל בטאוכה ייצר את ה"פאנצר פאוסט", רימון יד שהיה מסוגל לפוצץ טנק.

 מצבתו של הרב מסימוני מצבתו של הרב מסימוני

מנהל מחנה העבודה הודיע שהוא זקוק למישהו שיטפל בבוילר, עבודה טכנית מורכבת. לדוד החימום היו מספר ארובות גבוהות, והוא סיפק את כל הקיטור להפעלת המפעל. אלכסנדר התנדב והצהיר שהוא מוסמך לטפל בדוד. כהוכחה, הוא טען שהוא קיבל דיפלומת הנדסה גרמנית, וציטט את המקום והתאריך בהם הוא עבר את המבחנים. המנהל פנה מיד לטלפון, התקשר למוסד ואימת את דבריו של אלכסנדר שהוא אכן מוסמך לטפל בדוד.

חלק מתפקידו של אלכסנדר היה לבדוק את ארובות הדוד, כך שהפיח שהצטבר בפיתולי הצנרת לא ימנע את זרימת העשן. באחד הימים כשהוא בדק את הארובות, הוא הבחין בסדק בצורת ריבוע בקיר החדר. הסתבר שזוהי לבנת בטון גדולה. הוא החליט לבדוק מדוע הלבנה הזאת שונה מחברותיה. במאמץ רב, הוא הצליח להזיז את הלבנה, וגילה שהיא יוצרת פתח לחדר הסמוך, ששימש לאחסון תפוחי אדמה.

אלכסנדר הצליח להבריח לוח שנה עברי למחנה, ולכן ידע שחג הפסח עומד לחול בעוד שבוע. הוא התרגש מאוד לגלות שהוא לא ייאלץ לאכול לחם בפסח כדי לשרוד, שהרי מונחת לפניו אספקה גדולה של תפוחי אדמה!

אולם איך הוא יוכל להוציא משם תפוחי אדמה בלי שיתפסו אותו? אלכסנדר ערך תוכנית, אבל הוא היה זקוק לעזרה, אז הוא בקש מיהודי הונגרי אחר בשם קליין לעזור לו. הוא הסביר את התוכנית שלו לקליין, שהסכים בהתלהבות, משום, שכמו כל יתר שוכני המחנה, הוא חי על מנות האוכל הזעומות שחולקו על ידי הגרמנים והיה תמיד רעב.

בימי ראשון לא בערה אש בדוד. וכך, ביום הראשון הבא אלכסנדר שלח הודעה למנהל המחנה, שהוא רוצה להיכנס למפעל כדי לעשות עבודת תחזוקה כלשהי. המנהל הורה לו להיכנס למפעל, אולם שלח שומר אס אס שישגיח עליו.

כפי שסיפר מאוחר יותר אלכסנדר:

שומר האס אס הגיע וליווה אותנו אל המפעל. קליין אמר לי, "איך נצליח לעשות את מה שאנחנו רוצים? האס אס עומד לידנו! הוא עוקב אחרי כל תנועה שלנו!"

אמרתי לו, "יש לי תפילה מיוחדת שאני אומר בזמן סכנה. ואם כל הזמן נזכור שבפסח נשתדל לא לאכול חמץ בגלל שנוכל לחיות על תפוחי אדמה, אז נצליח."

"אבל מה נעשה עם השומר?" התעקש קליין.

עניתי שנגיד את התפילה המיוחדת שלי, ונסתכן, וא-לוהים יעזור לנו להצליח." אז אמרנו את התפילה, והלכנו עם השומר האס אס למפעל.

כשהגענו למפעל, אמרתי לשומר, "אתה יודע שהעבודה שלנו היא לסלק פיח שחור מחלקים מסוימים של הדוד. אתה לבוש במדים יפים ונקיים. עדיף שתצא מכאן, אחרת תתמלא פיח עד שתראה כמו מנקה ארובות." השומר שמח שדאגתי כל כך למראה שלו. כשהוא יצא מהחדר, נכנסנו לחדר עם הלבנה הרופפת והסטנו אותה. קליין טיפס דרך הפתח וירד אל מחסן תפוחי האדמה והתחיל לגרוף תפוחי אדמה.

פתאום השומר חזר ושאל, "איפה הבחור השני?"

שאלתי, "אתה לא שומע אותו גורף את האפר? אל תיכנס בגלל שבעוד רגע אני פותח את תחתית הארובה הזאת ואתה תהיה שחור כמו מנקה ארובות. הזהרתי אותך." שומר האס אס ברח בן רגע.

מיד לקחנו מריצה שבדרך כלל שמשה אותנו לסילוק פסולת, העמדנו אותה מתחת לתעלה ופתחנו את תחתיתו של צינור תת קרקעי שגילינו. תפוחי האדמה התגלגלו לתוך המריצה. משם לקחנו את המריצה לצינור תת קרקעי אחר והסתרנו אותם שם. עשינו שני מסעות עם המריצה, וזה היה די הרבה תפוחי אדמה. חזרנו למחנה בלי שהשומר יחשוד בכלום, ובפסח, אכלנו את תפוחי האדמה שלנו.

בהיר כאור יום

כשהצבא האמריקני הגיע לאזור המפעל, הנאצים הורו לאסירים להתפנות משם. הם נאמו בפני האסירים והבטיחו להם שזאת לא תהיה צעדת מוות. הם הרגיעו את האסירים שהם עשו עבודה מעולה במפעל ולכן יזכו ליחס מיוחד. "מובן", העיר אלכסנדר מאוחר יותר, "שלא האמנו למילה ממה שהאס אס אמר".

כשהגיע הזמן להתפנות, הגרמנים העמידו את האסירים בטור המורכב משורות של חמישה, כדי שיוכלו להבחין בקלות בכל ניסיון בריחה. בכל שורה חמישית צעד שומר חמוש ברובה. המפקד הודיע שאם מישהו ינסה לברוח, הם ימצאו אותו ויהרגו אותו במקום.

אלכסנדר וחברו קליין התחילו ללכת. קליין שאל אותו, "איך תברח הפעם?"

 ארבעים וחמש שנים לאחר השואה, אלכסנדר חזר להונגריה כדי לבקר בקבר אביו ובקבר הרב מסימוני. בתמונה זו הוא מתפלל ליד ציון הקבר שלו.

ואלכסנדר ענה, "נגיד את התפילה המיוחדת בכוונה רבה, וא-לוהים יעזור לנו."

את המצעד לוותה עגלה שנשאה מזון ושמיכות. חמישה עשר אסירים – שלוש שורות של חמישה – נדרשו כדי לדחוף את העגלה. מידי שעה הוחלפה הקבוצה הדוחפת. אלכסנדר הבחין שבעוד שהשומרים מקפידים למנות היטב את האסירים בכל שורה של צועדים, הם לא סופרים את האסירים שדוחפים את העגלה. ובכל פעם שהם היו עוצרים כדי להחליף את האסירים שדוחפים את העגלה, הם הניחו לכולם לנוח למשך כמה דקות.

למרבה הפתעתם, למרות שהם היו מורעבים ומותשים, הם רצו במרץ

בערך בחצות, בלילה חשוך וחסר ירח, הגיע תורם של אלכסנדר וקליין לדחוף את העגלה. הם נחו בתעלה שהם מצאו. אלכסנדר אמר לקליין שהם צריכים לשכב בתעלה ולהעמיד פנים כאילו הם ישנים. וכשיקראו לכולם להמשיך להתקדם, הם צריכים להמשיך ולשכב בתעלה. אם הגרמנים ישימו לב ששני אנשים חסרים וימצאו אותם בתעלה, הם יוכלו לומר שהם נרדמו. אבל אלכסנדר הניח שהגרמנים לא ישימו לב כל כך מהר, וזאת תהיה ההזדמנות שלהם לברוח.

הם נשארו בתעלה וחזרו שוב ושוב על התפילה המיוחדת. כשקולותיהם של האנשים הצועדים במרחק כבר לא נשמעו, השניים זינקו והחלו בורחים לכיוון הנגדי. הם הסירו את מדי מחנה הריכוז שהם לבשו, והמשיכו לרוץ. למרבה הפתעתם, למרות שהם היו מורעבים ומותשים, הם הצליחו לרוץ במרץ.

בכל פעם שהם שמעו כלי רכב מתקרב, הם קפצו מהכביש והסתתרו בצדי הדרך. לאחר זמן מה, הגיעה מכונית באורות חלשים כל כך שהם בקושי הספיקו לקפוץ לשולי הדרך. המכונית נעצרה בדיוק על ידם. אלכסנדר, שפחד שיושבי המכונית הבחינו בהם ושהם עומדים להיהרג, חזר בלהט על הפסוק המיוחד.

מן המכונית ירדו מפקד אס אס וסמל. הסמל אמר למפקד "לא יתכן שהאסירים הגיעו רחוק כל כך בגלל שהם תשושים, וכדי לעבור מרחק כל כך גדול הם היו חייבים לרוץ. ודאי כבר עברנו אותם. הם בטח איפשהו מאחורינו."

המפקד ענה, "בכל אופן, כל כך חשוך שאנחנו לא יכולים לראות שום דבר. יש לנו כמה פצצות תאורה, אם כבר עצרנו, בוא נירה כמה מהן, ונבדוק שהם לא פה."

היה בהיר כאור יום. אנשי האס אס הסתכלו ישר עלינו ואמרו, "כנראה שהם לא פה."

הסגן הוציא את הזיקוקים מהמכונית וירה אותם בדיוק מעל לשני הנמלטים. וכך סיפר אלכסנדר:

היה בהיר כאור יום. אמרתי את הפסוק מכל הלב. אנשי האס אס הסתכלו ישר עלינו ואמרו, "כנראה שהם לא פה." הפכנו בעיניהם לרואים ואינם נראים! המפקד אמר, "בסדר, בוא נחזור למכונית. ודאי עברנו אותם."

אלכסנדר אונגר ניצל מהמלחמה. אשתו ושלושת ילדיו נרצחו. הוא עזב את אירופה במאי 1947, נישא בשנית וזכה לשתי בנות ושלושה נכדים. הוא חי עד גיל 91.

נובמבר 1997, יום הולדת 90 בה השתתפו רוב ה'שבט' של אונגר.

יהדות איננה הארי פוטר, והפסוק אינו לחש כשף. אין לי שום מושג כיצד ברכתו של אדם קדוש, שחלה דרך אמירתן של מילים מסוימות, יכולה להציל חיים. ואיני מבינה גם מדוע אלכסנדר אונגר ניצל בעוד שמיליונים אחרים לא זכו לכך. אבל דבר אחד ברור: למרות שאלכסנדר איבד כמעט את כל משפחתו בשואה, הוא נשאר יהודי נאמן ומאמין.

הוא סיכם את זיכרונותיו שמעולם לא פורסמו במילים אלה:

כשבתי אוריאנה שואלת איך אני יכול להאמין בא-לוהים אחרי השואה, אני עונה, "איך אני יכול שלא להאמין בא-לוהים אחרי כל הניסים שהיו לי?"

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן