לעיתים נשמעים קולות שמבקרים את הממסד הרבני על הקשיים שהוא מערים בפני אלו שמנסים להתגייר. מה אכפת לרב לגייר אדם חביב שרוצה להינשא ליהודיה ומעוניין ששניהם יהיו בני אותו עם. למה לסבך את החיים? מה הנזק הגדול שיכול לצאת מכך, ומה התועלת בהתעקשות?

לאף פעולה שרב עושה מתוקף תפקידו אין השלכות מרחיקות לכת כמו גיור של אדם והפיכתו ליהודי. צריך לחדד – פעולה זו משנה את המציאות המהותית/ רוחנית של הגר לצמיתות, היא מגדירה את ישותו המטאפיזית, משפיעה על הזכויות וההגבלות על נישואין, ובמקרה של אישה הגיור מגדיר את המהות של הצאצאים שלה לאורך הדורות.

התנאים לגיור הם פשוטים וקלים להבנה:

  1. בית דין מוסמך צריך להשתכנע מרצונו/ה הכן של המתגייר/ת ומיכולתו/ה לקבל ולקיים את מצוות היהדות ואורח החיים היהודי ללא סייגים.
  2. לאחר מכן מתקיים הטקס הפורמלי של הגיור שבמרכזו עומדת טבילה במקוה, ובמקרה של גבר, גם ברית מילה.

גיור בתנאים אלו פתוח לכל אדם, ואין זה משנה מאיזה גזע, צבע או אמונה קודמת. אבל כדי ליצור התחייבות דתית גמורה שתקפה לכל החיים וממשיכה הלאה להמשך הדורות, אין די בהצהרת כוונות. ההתחייבות מקבלת תוקף על ידי שינויים מפליגים בעמקי ליבו של האדם, שמקבעים לצמיתות את הנאמנויות, המחשבות, ההרגשות והמעשים שלו.

אך מדוע התנאים האלו כל כך נוקשים? למה הדרישות כל כך מחמירות? כמעט כל מועמד לגיור (כמו גם יהודים רבים) מקשה על ההצדקה לכך עם טיעון הגיוני: למה ממי שמתגייר נדרש כל כך הרבה יותר מאשר מה שרוב היהודים מוכנים לעשות למען היהדות שלהם? למה גרים צריכים לדקדק במצוות הדת יותר מרוב היהודים?

קבלת אזרחות

גיור הוא התאזרחות דתית. אפילו בהתאזרחות שאיננה דתית – למרות שההשפעה שלה על האמונות העמוקות, האישיות ואורח החיים היומיומי של האדם שרוצה לקבל אזרחות פחותה בהרבה – מקובל בעולם שעל האדם החפץ בקבלת אזרחות לעמוד בדרישות מסוימות, הגם שהן נוקשות. כדי להעניק לאדם מעמד של אזרח, מדינות בדרך כלל דורשות ממנו להמתין תקופה של שנתיים, שליטה בשפה המקומית ובוודאי קבלה של כל חוקי המדינה. אף אחד לא מערער על דרישות אלו. כל זר שמצהיר שהוא מוכן לקבל את כל חוקי המדינה מלבד חוק אחד יסורב ולא יקבל אזרחות. לא תועיל לו הטענה שיש אזרחים רבים באותה מדינה שגם הם חוטאים לפעמים ועוברים על חוק זה או אחר. במקרים כאלו זה או הכול או כלום. ולמרות זאת, כשאומרים למועמדים לגיור שעליהם להקדיש פרק זמן של שנתיים או יותר כדי להטמיע בתוכם את הידע והאווירה, שמצפים מהם להיכרות מסוימת עם השפה העברית ושעליהם לקבל על עצמם לקיים את כל מצוות היהדות, הם מתווכחים, פעמים רבות לקול צלילי מחיאות כפיים של תומכים יהודים, "מדוע עלי לעמוד בדרישות שיהודים רבים אינם עומדים בהם?"

מועמד לקבלת אזרחות בריטית ינחל כישלון מהדהד אם הוא ישתמש בטענה מעין זו. התשובה המוחצת תהיה שכל מי שנולד להורים בריטים – בין אם הם טובים, רעים או אדישים, בין אם הוא יודע אנגלית ושומר על חוקי המדינה ובין אם לא – הינו אזרח בריטניה. אפילו מפושע מורשע אי אפשר לשלול את האזרחות. אבל אם זר רוצה לקבל אזרחות בריטית, יש לעשות את כל המאמצים לוודא שיתקבל רק מי שעומד להיות אזרח שומר חוק, שיתרום למדינה ולא יהיה עליה לנטל.

בדומה לזה, הורים צריכים לקבל את הילדים הטבעיים שלהם, בין אם הם בריאים ובין אם לא, ישרי דרך או עבריינים. אבל כשמאמצים ילד, הם רשאים לבחור, וזכותם ליטול את כל אמצעי הזהירות ההגיוניים כדי לוודא שהילד יהיה עבורם מקור לנחת ושמחה. אין ספק שאותם טיעונים בעד אמצעי זהירות דומים בקבלת אדם לדת היהודית ולעם היהודי, משכנעים וצודקים באותה מידה.

גרים אמיתיים חיים לפי דרישות אלו בצורה מיטבית כפי שבא לידי ביטוי בתמציתיות על ידי הגיורת המפורסמת ביותר, רות המואבייה, שהצהירה: "באשר תלכי אלך; ובאשר תליני אלין". – היא הצהירה על שותפות בקשיים והאתגרים כמו גם בהצלחות של העם היהודי, לחוות את החושך יחד עם רגעי השפל של עם ישראל, לא פחות מאשר רגעי האושר של ההצלחה: "עמך עמי" – הזדהות עם השאיפות הלאומיות של העם היהודי ואחדות עם עם ישראל ללא יוצא מן הכלל: "וא-לוהייך א-לוהי" – ליטול חלק בהתחייבות הדתית היהודית: "באשר תמותי אמות, ושם אקבר" (רות א, טז-יז) – הגנה על האמונה והמסורת היהודית אפילו עד הקבר.

כל מי שמוכן ללכת בדרכה של רות, במסירות ללא סייג, יתקבל לעם היהודי בזרועות פתוחות. אבל כל עוד אין כאלו, אנו נשקיע בקירוב ליהדות של אלו שצריכים להיות יהודים ולא באלו שרוצים להיות יהודים.

  • מעובד מהספר Jewish Identity של הרב ד"ר עמנואל יעקובוביץ', הרב הראשי לשעבר של בריטניה.