להעליב את א-לוהים

מוסדות אקדמיים רבים ברחבי העולם מביאים נואמים מפורסמים לטקסי סיום הלימודים, כדי לרפד את יציאתם של הבוגרים אל דרכם המקצועית בדברי חכמה.

אני אוהב לקרוא את תמצית דבריהם של מורי נבוכים בני ימינו אלה. רבים מהם אינם אלא אוסף קלישאות עטויות מחלצות, אבל חלקם נושאים מסרים משמעותיים שבאמת שווה לשמוע, מסרים שלא מיועדים רק לבוגרי המוסדות שמתחילים את חייהם, אלא גם לכל אחד ואחת מאיתנו.

והשנה מצאתי זהב. אחד מהנואמים תיאר בדבריו את הרעיון ששינה את חיי לפני שנים רבות. הוא דיבר מפרספקטיבה של איש עסקים מצליח במיוחד, והשמיע רעיון שהמורה שלי חלק עמי לפני שנים רבות.

הייתי אז נער צעיר ולא הבנתי משהו שלמדתי על משה רבנו. התורה מספרת לנו שמשה היה "כבד פה וכבד לשון". הייתה לו בעיית דיבור. והנה אנו נמצאים מול אדם שמיועד להיות מנהיגו הגדול של עם ישראל, שגמגומו עלול לפסול אותו מלהיות ראוי לתפקיד השליט. לעומת מלך אנגליה ג'ורג' ה-6 שפנה לטיפול בגמגומו, משה רבנו נשאר עם מומו.

"אם א-לוהים יכול לעשות הכל", שאלתי את המורה, "אז למה הוא לא ריפא את משה?"

כמו כל מורה טוב, הרב החמיא לי תחילה על הקושיה הקשה והמעניינת שהעליתי. הוא אמר לי שמפרשים רבים מתייחסים לסוגיה זאת, ומעלים תשובות שונות, וכשאגדל אוכל לבחור מתוך מגוון התשובות. ואז שיתף אותי בתשובה שמצאה חן בעיניו באופן אישי, וביקש ממני לזכור אותה תמיד, כשאני משתף את א-לוהים בבעיותיי בעתיד.

כן, משה יכול היה למלא את תפקידו בצורה הרבה יותר טובה אילו היה לו בנוסף לכל מעלותיו גם דיבור רהוט. הגמגום שלו היה מום, ומובן שא-לוהים היה יכול לסלק בקלות את אות הקלון הזה. אז למה הוא לא עשה זאת?

משום שמשה אף פעם לא ביקש.

ברוב ענוותנותו, משה לא הרגיש ראוי לבקש דבר כזה. וא-לוהים רצה להראות לנו דרך הנהגתו עם בן עמנו הגדול ביותר, שהתנאי המוקדם כדי שא-לוהים יענה לתפילותינו, הוא לומר אותן.

אף פעם אל תחשוש לבקש משהו מא-לוהים, סיכם המורה שלי. אם אתה לא מבקש משום שנראה לך שהבקשה יותר מדי גדולה, זה עלבון לא-לוהים, כמעט כאילו שאתה רומז שיהיה לו קשה מדי לעשות את זה. אם א-לוהים רוצה לומר לא, זה כבר העניין שלו. התפקיד שלך הוא להאמין בכוחו למלא כל בקשה, ולא משנה כמה היא קשה.

ללמוד לבקש, היה המסר שאני הפנמתי.

לחשוב בגדול

ולכן כל כך ריתק אותי נאום טקס הענקת התעודות באוניברסיטה בארה"ב שמסר ג'וסף פלומרי, נשיא סוכנות הביטוח וויליס גרופ הולדינגס.

הוא פתח את נאומו בשאלה לסטודנטים אם הם שמעו על הבניין הגבוה בשיקגו שנקרא מגדל סירס. מובן שכולם שמעו עליו. הוא הזכיר להם שזהו הבניין הגבוה ביותר בחצי הכדור המערבי, ואז הוא סיפר להם איך לפני מספר שנים הוא אמר לאנשים שהוא רוצה לשנות את שמו של המגדל למגדל וויליס.

האנשים צחקו עליו ואמרו לו שזה בלתי אפשרי. קוראים למגדל סירס כבר משנת 1973. "מי אתה שתבוא ותשנה לו את השם?" שאלו אותו כולם, והוא ענה שחברת סירס, רשת חנויות הכל-בו הגדולה, כבר לא נמצאת שם משנת 1993. פלומרי נפגש עם הבעלים של הבניין ש-20% ממנו עמדו ריקים באותו שלב, ואמר לו, "אני צריך 2% משטח הבניין". הם נשאו ונתנו לגבי המחיר וכשהבעלים שאל, "עשינו עסק?" ענה לו פלומרי, "כמעט, חוץ מדבר קטן אחד. השם שלך מביא מזל רע. אתה צריך שם חדש, שם תוסס, שם שמסמל את העתיד ולא את העבר. אני רוצה לשנות אותו."

"כשחנכנו את הבניין", אמר ג'וזף פלומרי, בסוף הנאום, "רואיינתי בתוכנית חדשות ונשאלתי - 'איך, אחרי שנים שקוראים למגדל מגדל סירס, הצלחת לגרום להם לשנות את השם לוויליס?' ואני הישרתי מבט אל המצלמה ואמרתי, 'ביקשתי'."

כשהיה לי את השכל לבקש, א-לוהים הראה לי שהוא רוצה להיענות

אחד מסיפורי המעשיות הקלאסיים מאת י.ל. פרץ הוא הסיפור 'בונצי שתוק'. תיאור צובט לב של נשמה טהורה אמיתית שאינה מודעת לגדלותה. הסיפור מתאר את המתרחש בגן עדן, כשבונצי עומד בפני בית הדין העליון. המלאך שמדבר לזכותו מספר על כל מעשיו הטובים. בונצי תמיד סבל בדממה. כל חייו התנהגו אליו לא יפה, אולם בונצי מעולם לא התלונן או תמה על דרכי הא-ל. בית הדין העליון לא מצא בו שום חיסרון. הקטגור נותר בלי מילים, גם הוא לא מצא אפילו פגם אחד בחייו של בונצי.

וכך מגיע בית דין של מעלה להחלטה פה אחד: כל מה שיש בגן עדן הוא שלך. בחר. "קח לך את אשר תיקח". כל מה שתיקח הוא שלך בזכות.

והסיפור מסתיים:

"אם כן" – ובונצי חייך בפעם הראשונה – "אם כן מה שאני רוצה, הוד מעלתכם, זה לקבל לארוחת בוקר בכל יום לחמנייה חמה בחמאה טרייה".

למרות שבונצי היה גדול, החיים כל כך השפילו אותו עד שהוא כבר לא ידע לחלום. הטרגדיה שלו היא דבר שרבים מאתנו חוזרים עליו בחיינו, כששאיפותינו הופכות כל כך מצומצמות, שאנחנו כבר לא מעיזים לחלום על יותר מלחמניות טריות וחמאה.

כולנו ילדים של א-לוהים. מישהו בשמים דואג לנו מאוד. הרבה פעמים הטעות שלנו היא לא שאנחנו מבקשים מבורא עולם יותר מדי, אלא שאין לנו את השכל לבקש ממנו מספיק.

כשנראה בלתי אפשרי להתגבר על הקשיים שמעיקים עלינו, אנחנו צריכים לבקש ממנו להתערב.

כשאנחנו צריכים עזרה במצבים שמבחינה אנושית נראים בלתי פתירים, אנחנו צריכים לבקש ממנו להתערב.

כשאנחנו סובלים וחסרי אונים, אנחנו צריכים לפנות אל האחד שהבטיח לבוא לעזרת כל מי שאין לו על מי להישען ומבקש ממנו עזרה. כמובן שאין זה מבטיח שנקבל כל מה שאנו רוצים, לפעמים השיקולים של א-לוהים נעלמים מאיתנו, אבל לבקש תמיד אפשר.

את השיעור הזה למדתי מהניסיון האישי שלי: כשהיה לי את השכל לבקש, א-לוהים הראה לי שהוא רוצה להיענות.