רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

עם ישראל

ירושלים, עיר השלום

כ״ג באייר ה׳תשס״ט כ״ג באייר ה׳תשס״ט 17/05/2009 | מאת הרב שלום שוורץ

מה מיוחד בירושלים? מדוע מזכירים אותה בכל חתונה? ומה הופך אותה למקום המיוחד ביותר בעולם?

לפעמים ייחודיותה של ירושלים מתגלה בצורה הכי לא צפויה.

פעם עליתי על מונית, וברגע שהתחלנו לנסוע, פנה אלי הנהג וביקש, "תגיד איזה דבר תורה".

"זה במקום תשלום?" שאלתי.

"לא, זה הבונוס."

אז אמרתי כמה דברי תורה, וכשסיימתי אמרתי לו, "עכשיו תורך. יש לנו עוד די הרבה זמן יחד."

והוא התחיל לארוג רשת מקסימה של רעיונות תורניים השאובים מחכמת הקבלה וממקורות שונים של תורת הסוד. הוא היה כל כך שקוע בדבריו, שכבר לא הייתי בטוח שהוא שם לב לדרך. בסוף, כשהוא סיים לדבר, נשארתי עם פה פעור.

"איפה למדת את כל זה?" שאלתי אותו.

"מה נראה לך שאני עושה כל היום? אני אוסף דברי תורה."

ברוכים הבאים לירושלים! מקום שבו אפילו נהגי המוניות לומדים תורה כל היום! העיר אשר רבים ממבקריה זוכים לתחושת מודעות מיוחדת – אז מה בדיוק הייחודיות שלה?

ירושלים, לב העולם

במקומות רבים מתייחסים אל ירושלים כאל מרכז תודעתו של העם היהודי. הדבר בא לידי ביטוי בחגים, כשאנחנו שרים "לשנה הבאה בירושלים" בסיומו של ליל הסדר; וכשאנחנו שרים ורוקדים זאת שוב בסיומו של יום הכיפורים. זה הדבר שאנו מאחלים ואליו מייחלים תמיד.

ירושלים נמצאת גם במרכז תפילותינו. כשאנו עומדים לתפילת הלחש, וכשאנו מודים לא-לוהים על המזון – תמיד אנחנו מתפללים לשלומה. ירושלים – והר הבית בעיר העתיקה שעליו עמדו שני בתי המקדש – היא הנקודה אליה מכוונות פיזית כל תפילותינו, כשיהודי כל העולם פונים לכיוונה כשהם מתפללים.

ירושלים היא לב התקוות היהודיות, לב החלומות היהודיים

כולנו פונים לאותה הנקודה, ולא משנה באיזה מקום בעולם אנו נמצאים, תוך שאנו מציירים בדמיוננו כאילו אנחנו עומדים שם. נקודה זו היא לב התקוות היהודיות, לב החלומות היהודיים; זוהי נקודת ההתייחסות שלנו. זה המקום בו שכנו שני בתי המקדש שהיוו תזכורת חיה לנוכחות הא-ל בעולמנו. זה המקום בו כל מי שרצה יכול היה להתחבר אל הנעלה והנשגב. זה המקום בו יכולנו תמיד להיזכר שיש בחיים היבט משמעותי וקדוש מיסודו ששווה לשאוף ולהתקרב אליו.

מזכרת נישואין

נוהגים להניח אפר על מצח החתן רגע לפני שהוא נכנס לחופה. מנהג זה – ושבירת הכוס תחת החופה – נועדו להזכיר לנו את חורבן בית המקדש וירושלים. המנהג מבוסס על הכתוב בספר תהילים, 'אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'. [1]

יתכן שתאמרו שמנהגים אלה פוגמים במה שאמור להיות הרגע הנפלא ביותר בחייו של אדם. זה יכול להישמע מוזר שפתאום הרב אומר, "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו", אבל כשחושבים על זה מעט יותר לעומק, מבינים שזה פשוט אומר שיש לנו עתיד לשאוף אליו. ברגע שאנחנו נמצאים בהתרגשות הגדולה של חתונה, וחווים תחושת שלמות, אנחנו מחויבים לזכור ששמחת החיים עדיין אינה שלמה. עדיין יש סבל רב בעולם, ואנחנו מכירים בכך שעדיין לא הגענו לשם.

ואיך נזכור מה זה בדיוק שם? ניזכר בירושלים. בשבירת הכוס, אנחנו מזכירים לעצמנו שירושלים עדיין איננה שלמה - עדיין לא כל עם ישראל נמצא בארץ ישראל; בית המקדש עדיין לא נבנה; מרכזה הרוחני של ירושלים עדיין לא הגיע לתכליתו. שבירת הכוס והנחת האפר על ראש החתן בכל חתונה, משמשות עבורנו תזכורת תמידית. כפי שנכתב בתהילים "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". [2] איזו הצהרה מדהימה – באופן כלשהו, אם אני שוכח מה משמעותה של ירושלים, חסר לי עצם כוח החיות והיכולת להגיע להישגים בעולם הזה.

למצוא מיקוד

בעבר עסקתי בעבודה עם עולים ממדינות חבר העמים. כשהעולים הגיעו ארצה, הם נשלחו למרכזי קליטה שונים ברחבי הארץ. רבים מהם שנתקלו בקשיים בתהליך הקליטה בארץ ובהסתגלות לחיים החדשים, אמרו לי שאם היו מביאים אותם לירושלים מלכתחילה, זה היה נותן להם יכולת טובה יותר להישאר בפוקוס ולשמור על מיקוד, ובכך להקל עליהם את תהליך הקליטה.

פעם ישב במשרדי גבר רוסי שלא הפסיק להביט מהחלון לעבר הכותל המערבי. "אני בארץ כבר ששה חודשים", הוא אמר. "הלוואי שהיו לוקחים אותי לכאן ברגע שהגעתי ארצה. אם היו עושים זאת, אז הייתה לי פרספקטיבה אחרת לגמרי על כל הקשיים של ששת החודשים האחרונים." זוהי בדיוק אותה הפרספקטיבה שאפשרה לעם ישראל לעמוד בסבל המתמשך של הגלות במשך למעלה מאלפיים שנה; זה מה שנתן להם מטרה שאפשרה להם להתרומם מעל לרגעי הסבל.

מהי מהות המיקוד הזה? מהי מטרתו ומשמעותו?

אני זוכר שסבתא שלי תיארה בפני את הגעתה ארצה. היא סיפרה לי איך הם ירדו מהספינה והיא כרעה אל האדמה ובכתה. היא נשקה לאדמה. היא חשה שזוהי זכות מיוחדת להיות בישראל, בפרט לאחר שכל משפחתה נספתה בשואה. היא ידעה שכל אחד משמונת אחיה ואחיותיה היה מוכן לתת את כל אשר לו כדי להיות באותו רגע בנעליה.

תחושת הזכות הזו היא הדבר שממלא כל דיון על ירושלים. כשאנחנו מדברים על מיקוד ומטרה מיוחדת, אנחנו מדברים על תזכורת לזכות המיוחדת שנפלה בחלקנו לשוב אל עיר הקודש; על התגשמות תקוותיהם ותפילותיהם של מיליוני יהודים במשך הדורות. אנחנו מדברים על המודעות לתכליתו הייחודית של עם ישראל בהיסטוריה, ועל משמעותו של מקום זה בחיינו כביטוי לאותה התכלית.

עיר השלום

לדעת רבים שמה של ירושלים נוצר משתי מילים: עיר ושלם. כשהמילה שלם נובעת מהמילה שלום. עיר השלום.

המילה שלם עצמה, אומרת לנו לממש את עצמנו, להגיע לרמת שלמות בחיי הפרט. ירושלים היא עיר השלמות.

חיי העיר, מסביר הרב שמשון רפאל הירש, עומדים בניגוד לחיי הכפר. חיי הכפר פרטיים יותר ומבוססים על המסגרת המשפחתית. כל אחד רחוק משכניו, יש לו חווה משל עצמו שדורשת את טיפולו. לעומת זאת, חיים עירוניים מביאים את בני האדם לשיתוף פעולה וקרבה יתרה ביניהם. בתורה, הערים החלו להופיע כשבני האדם רצו לשתף פעולה על מנת ליצור דברים גדולים יותר מאשר כל אחד יכול היה ליצור בכוחות עצמו. שילוב היכולות, היוזמה והניסיון האנושיים, פתחו בפני הפרט אפשרויות יצירה רחבות בהרבה ממה שהיה יכול לעשות אילו היה לבדו.

ירושלים היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי

המילה עיר, באה משורש המילה עור, להתעורר. עיר, אם כן, היא מקום שבו אנחנו יכולים לעורר את היצירתיות והפוטנציאל שלנו, דרך אינטראקציה עם בני אדם נוספים באופן שלא היה יכול להתקיים אילו היינו לבד. באופן זה, ירושלים – עיר שלם – היא מקום לעורר אותנו לשלום, שלום פנימי.

לאור דברים אלו, קצת מוזר שדווקא עיר השלום מלאה מריבות וחיכוכים מזה אלפי שנים. אולי הדבר מסמל את מאבק האנושות והפרט, שאף אחד מהם עדיין לא מצא את השלום המדובר. כל עוד ירושלים נתונה במחלוקת, סימן שאנו בני האדם, עדיין לא מצאנו את הדרך להביא שלמות ושלום אל העולם.

ירושלים יכולה להיות עבורנו נקודת ייחוס, קנה מידה, דרכו אנו יכולים להבין מה יכול היה אותו שלום להיות, הן מבחינה גלובאלית והן מבחינה אישית. מבחינה גלובאלית ירושלים מזכירה לנו שהעולם יכול להיות ללא חיכוכים ומלחמות ברוח החזון היהודי "וכיתתו חרבותיהם לאתים, וחניתותיהם למזמרות". מבחינה אישית – אנו מתעוררים לשאול את עצמנו אילו חלקים בתוכי עדיין אינם בשלום? ירושלים היא המקום לחשוב אילו קונפליקטים בתוכי עדיין זקוקים ליישוב – בהתייחס לעברי, לעתידי, למשפחתי, וביני לבין עצמי. זה המקום שמספק לנו את המרחב והאפשרות להתחרט על שגיאות העבר ולהתקדם הלאה. שם יכולים איכשהו חלקי השלם להתחבר.

במשך דורות רבים ראו אבותינו בירושלים את מושא תקוותיהם וחלומותיהם כעם. אנחנו משאירים לעצמנו תזכורת לכך בכל מקום אליו אנו פונים – כולל בתפילותינו, וברגעי השמחה הגדולים של חיינו – כדי לעזור לנו לשמור מיקוד על מטרתנו בעולם הזה. כשאנחנו מדברים על איכותו המיוחדת של המקום, אנחנו מדברים על הכוח לעורר אותנו באמת להכיר במידת הפוטנציאל המדהים שלנו בתור אינדיבידואלים ובתור עם, ולהגיע לשלום אמיתי ולשלמות, שיבואו מתוך ההכרה באותו הפוטנציאל.

יהי רצון שתמיד תבער בליבותינו האש של ירושלים.

[1] תהלים קל"ז,ו.
[2] תהלים קל"ז,ה.

מאמר בנושא קרוב:

למה אנחנו לא סובלים מ"סינדרום ירושלים"?
אז מה אם ירושלים שלנו? מסתבר שאנחנו כבר מתחילים להתרגל לפלא שכל עולם "משתגע" אחריו, ויש אפילו שם מקצועי לתופעה – "סינדרום ירושלים".

מאמרים נבחרים

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן