רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

יום ירושלים

למה אנחנו לא סובלים מ"סינדרום ירושלים"?

כ״ד באייר ה׳תשע״ה כ״ד באייר ה׳תשע״ה 13/05/2015 | מאת נועם אשר

אז מה עם ירושלים שלנו? מסתבר שאנחנו כבר מתחילים להתרגל לפלא שכל העולם "משתגע" אחריו, ויש אפילו שם מקצועי לתופעה – "סינדרום ירושלים".

יש כמה דרכים ללמוד היסטוריה: דרך אחת היא עיון בספרים. דרך שנייה, הדרך המועדפת עלי, היא לשמוע את ההיסטוריה מתעוררת לחיים בסיפור זיכרונותיהם של אנשים. יום ירושלים, בשבילי, לבש צורה וצבע בסיפוריה של אימי. הסיפור על השנים שלפני, השנים כשבלב העיר הייתה חומה, ואנשים עלו למקומות תצפית כדי להשקיף אל תוך העיר, לראות את כיפת הסלע הנוצצת ולדעת ששם, מוסתר בצילה, עומד הכותל. הסיפור על שחרור ירושלים ושכרון החושים ששטף את הארץ, כשאימי הייתה בין אותם תלמידים שבתי הספר העמיסו על טיוליות ולקחו אל הכותל. עם ישראל כולו נהר לירושלים, והארץ לא ידעה את נפשה מרוב אושר.

ירושלים היא מילת קסם אוניברסלית. ערן כץ מספר בספרו "סוד המוח היהודי", על ועידה למומחי זיכרון בה השתתף בארצות הברית. במעלית עצר אותו חוואי ממדינות הדרום, והצביע על התג שענד, תג שנשא את שם המשתתף והעיר ממנה הוא מגיע. "אתה מירושלים האמיתית?" שאל.

החוואי התכוון לשאול אם הוא אכן מגיע מבירת ישראל, ולא מאחת העיירות הרבות באמריקה שנושאות את השם "ירושלים." כץ הבין וענה לו בהתאם. "מירושלים האחת והיחידה!" השיב.

השיר הבריטי הפטריוטי ביותר, המנון אלטרנטיבי כמעט, הוא "ירושלים", של ויליאם בלייק, שמבטא את התשוקה להקים "ירושלים" על אדמת אנגליה. השיר, למרות שפתו הארכאית, מושר, בין השאר, בפתיחתם של כל משחקי הקריקט המקומיים. מפעם לפעם מתעורר מחדש הויכוח אם לא כדאי להחליף את "א-לוהים ינצור את המלכה" בשיר הזה.

לירושלים יש אפילו מחלת נפש הקרויה על שמה: "סינדרום ירושלים." בין התיירים הבאים שנוהרים אל אחת הערים העתיקות בעולם, נפוצה תופעה מוזרה: הם מתחילים לטעון שהם רואים חזיונות, מתיימרים להיות מלך המשיח, ומנסים להביא את הגאולה בדרכים שונות. ניסיונו של תייר אוסטרלי לפוצץ את מסגדי אל אקצה זכור במיוחד בישראל.

"אנשים מוכי הלם מהעוצמה הרוחנית של העיר", זה ההסבר שרופאים מציעים לתופעה.

"אנשים מוכי הלם מהעוצמה הרוחנית של העיר", זה ההסבר שרופאים מציעים לתופעה. ירושלים היא אחת מאתרי התיירות היחידים שהמילה "רוחניות" מוצמדת אליה דרך קבע - לא רק בפרוספקטים של ישיבות, אלא אפילו במאמר בעיתון טיימס הבריטי.

"כמעט כולם חוטפים מקרה מתון של סינדרום ירושלים", כותב העיתון. "אי אפשר להימנע מזה. המקום הוא פלא של היסטוריה חיה... או, נכון יותר, היסטוריה שבתוכה חיים".

כל התיירים הבאים לישראל כוללים את ירושלים במסלולם. לבקר בצרפת בלי להיות בפריז נשמע מתקבל על הדעת יותר ממסע תיירות לישראל שלא כולל סיור נרחב בירושלים. גם אלו שחוזרים הביתה בדעה שפויה, סובלים "ממקרה מתון" של סינדרום ירושלים, כדברי הטיימס. ההשתפכויות על העיר משתמשות שוב ושוב במילים "רוחניות", "מגוון", "פלא" "היסטוריה".

קסמה של ירושלים גם אינו חלק ממגמות העידן החדש: הוא אינו מודרני במיוחד. מרק טווין, הסופר האמריקני הידוע בסרקזם ובהומור של כתיבתו, כותב על הגעתו לירושלים במילים הבאות: "לבסוף, בחצות היום, חומה עתיקה וקשתות מתפוררות החלו להתפרש בנתיבנו. יגענו במעלה גבעה נוספת, וכל צליין וכל חוטא בקרבנו הניף את כובעו! ירושלים!"

טווין, יש לומר, תיבל את תיאור סיורו בעיר בציניות לא מעטה כלפי המקומות המקודשים לנוצרים. אבל משהגיע לעיר, הייתה התרגשותו כהתרגשות כל אחד מהתיירים. "המחשבות על ירושלים מתקשרות לפיוטיות, שמימיות, ויותר מכל, כבוד", כתב.

עיר הבירה שלנו, זוכרים?

כשאנשים מתלוננים שבירושלים אין איפה לבלות, כשהעירייה מנסה נואשות לעודד סטודנטים ללמוד ולגור בה, כשהבדיחה המהלכת על העיר היא שעל אף הכינוי י-ם אין בה ולו רצועת חוף אחת לרפואה... לפעמים אפשר לשכוח כמה אנשים בעולם מקנאים בנו. הבריטים יכולים לכל היותר לדבר על כינון "ירושלים השנייה" בתוך האי שלהם, האמריקאים יכולים לנחם את עצמם בקריאת ערים בשם "ירושלים", אבל את "ירושלים האמיתית", גם הם יודעים, יש רק לנו. וניסיונות חיקוי יהיו פתטיים.

ההיסטוריה של ירושלים היא אולי הדבר היחיד שעוצר נשימה יותר ממנה.

ההיסטוריה של ירושלים היא אולי הדבר היחיד שעוצר נשימה יותר ממנה. מהתנ"ך שמספר לנו על היבוסים ששלטו בעיר והדרך שבה דוד המלך כבש אותה מאחיזתם, מסיפורי חורבן בית המקדש הראשון והשממה שהשתלטה עליה. הקמת הבית השני, הכיבוש היוני שניסה להפוך את ירושלים לעוד עיר הלניסטית, הכיבוש הרומאי שהחליף את שמה של העיר ל"איליה קפיטולינה". הסלג'וקים. הצלבנים שכוננו לשלושה ימים את "ממלכת ירושלים", הממלכה הקצרה בהיסטוריה. העותומאנים. הבריטים שקיבלו את המנדט עליה אחרי מלחמת העולם הראשונה. תוכניות חלוקת הארץ בין יהודים לערבים שעמדו על כך שירושלים תיוותר "עיר בינלאומית", כי העולם היה מוכן, אולי, לתת ליהודים חלק מארץ הקודש, אבל לא את הבעלות על היהלום שבכתר, על העיר המקודשת לכל הדתות.

יום ירושלים מציין את שחרור העיר העתיקה, את היום שבו היהלום הזה הגיע, על אפו ועל חמתו על העולם, חזרה לידינו. אם נדמה לנו לעיתים שאנחנו שוכחים להכיר תודה על כך, כדאי לתפוס שיחה עם כמה תיירים קרועי-עיניים המשוטטים בסמטאות העיר. הפלא בעיניהם יזכיר לנו כמה טוב שירושלים היא שלנו. העיר הזו, שכולם שרים לה, ושפעם יכולנו לשיר לה רק מרחוק. כשכל בני הדתות יכלו להיכנס אליה, ורק אנחנו, שהתפללנו לכיוונה אלפי שנים, נותרנו בחוץ. הרבה שנים חלפו מאז, אבל זו לא סיבה לשכוח.

 

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן