עבור רוב האנושות, כותרת המאמר מזוהה עם אקדח מאיים ואדם רעול-פנים, עבור העם היהודי זהו המסר שמאחורי חג הסוכות, חג האסיף העתיק.
במערכון ידוע נשאל אדם ברחוב על ידי שודד מה הוא מעדיף – את הכסף או את החיים? כשהאדם ברחוב אינו עונה, חוזר השודד על השאלה. לאחר שתיקה ארוכה, שבה מופנית אליו השאלה שוב, הוא עונה לבסוף: "רגע, אני חושב".
כמה מצחיק לחשוב שאדם צריך זמן כדי לחשוב מהי התשובה הנכונה לשאלה, אם הוא רוצה לתת את כספו או את חייו. כמה טרגית היא העובדה שיותר מדי אנשים, שהשאלה מופנית אליהם, בוחרים בתשובה השגויה, ומעדיפים את הכסף על פני כל דבר שמעניק משמעות לחייהם.
אפשר לומר בפשטות, שזה כל כך אירוני: בצעירותינו אנו מקריבים את בריאותנו, כדי שנתעשר ויהיה לנו מספיק כסף, כשנזדקן, לשקם את בריאותנו.
אך המציאות היא קשה שבעתיים. א-לוהים, בנדיבותו הרבה, מעניק לנו ימים שבהם אנו יכולים לצמוח מבחינה רוחנית, מסייע לנו לשפר את העולם, ממלא את חיינו במשמעות ובמטרה, כך שנוכל לטעום קצת מטעם הנצח בשהותנו הארעית עלי אדמות. וכיצד אנו מעדיפים לבלות את זמננו? ברדיפה אחרי אשליית ההצלחה, שאותה אנו מבלבלים עם צבירת מוצרים חומריים, כאילו הסיסמא "אכול ושתה כי מחר נמות..." היא אמת קדושה ולא אמירה סרקסטית.
אנו עוזבים את בתינו הנוחים, ואת משכנינו עתירי המותרות, ומחליפים אותם בקרבה משפחתית ובקרבה לבורא עולם.
בזמן התנ"ך, היתה רק תקופה אחת שבה יכלו החקלאים לחוש עשירים: זמן האסיף, שבו מלאו האסמים, שולחנות נפתחו, והאוכל היה בשפע. בדיוק אז, היו היהודים עלולים לחשוב שהכסף הוא החיים. או אז הכריז א-לוהים על חג הסוכות, שבו אנו עוזבים את בתינו הנוחים, ואת משכנינו עתירי המותרות; מתנתקים לרגע מהדברים המוחשיים והחפצים החומריים, ומחליפים אותם בקרבה משפחתית ובקרבה לבורא עולם, שתחת שמיו אנו מוצאים את הביטחון המוחלט ואת המשמעות לחיינו.
משום כך, סוכות הוא חג שמדבר כל-כך אל בני דורנו. אנו בני הדור שבורך, אולי יותר מכל דור אחר בהיסטוריה, באסיף פורה ביותר של הישגים חומריים. עלינו לבחון את סדר העדיפויות שלנו.
לפני זמן מה פרסם מגזין כלכלי מפורסם את רשימת האנשים העשירים ביותר בעולם. ביל גייטס ממייקרוסופט עדיין כיכב בראש הרשימה, אך משפחת וולטון, שבבעלותה רשת החנויות הקמעונאיות הגדולה בעולם, הופיעה כמשפחה העשירה ביותר בעולם. כמה מַחְכִּים לדעת מה היו מילותיו האחרונות של מייסד אימפריית וול-מארט, סם וולטון האגדי, כשחש ששעתו מתקרבת. בעודו שוכב על ערש דווי, התאמץ להוציא מפיו את מילותיו האחרונות עלי אדמות. הוא הקדיש את כל חייו לעסק שלו. בתחום זה, הוא הצליח מעל ומעבר לחלומותיו הפרועים. אך היה לכך מחיר. הוא כמעט לא בילה עם אשתו, ילדיו ונכדיו. הוא לא הרשה לעצמו ליהנות מהפגנת חיבה הדדית, כמו חיבוק נכד בחיקו, משחק וצחוק והנאה עם יקיריו. מילותיו האחרונות היו "אני פישלתי". היו לו מיליארדים, אבל בעיני עצמו הוא נכשל.
איינשטיין, כמובן, היה חכם יותר. "אל תשתדלו'" הוא אמר, "להיות מצליחנים. השתדלו יותר להיות בעלי ערכים". וזה, אפילו ביחס לאיינשטיין, לא היה עניין יחסי, אלא אמת מוחלטת שספג, קרוב לוודאי, משורשיו היהודיים.
הדייג המקסיקני ואנחנו
חג הסוכות מעביר לנו את המסר הטמון בצורה תמציתית כל כך בסיפורו של הדייג המקסיקני.
בנקאי השקעות אמריקאי עמד על המזח בכפר מקסיקני קטן, השוכן לחוף הים, כשסירה קטנה, ובה דייג אחד בלבד, עגנה בו. בתוך הסירה הקטנה היו כמה דגי טונה גדולים. הבנקאי החמיא לדייג על איכות הדגים, ושאל אותו כמה זמן נדרש לו כדי לדוג אותם.
"לא הרבה," ענה המקסיקני.
הבנקאי שאל אותו למה הוא לא המשיך ודג יותר דגים. המקסיקני ענה שהיה לו די כדי לספק את צרכיה המיידיים של משפחתו.
הבנקאי הרים גבה, ואז שאל את הדייג: "אבל מה אתה עושה בשארית זמנך?"
ענה הדייג המקסיקני: "אני ישן עד מאוחר, שוחה קצת, משחק עם הילדים, ישן 'סיאסטה' עם אשתי מריה, מסתובב בכפר בערב, שותה יין ומנגן בגיטרה עם החברים שלי. יש לי חיים מלאים ועשירים, סניור."
הבנקאי פקפק בכך, והתחיל לדבר: "יש לי תואר שני במנהל עסקים מהרווארד ואני יכול לעזור לך. אתה צריך לדוג יותר, וברווחים לקנות סירה גדולה יותר. ברווחים מהסירה הגדולה יותר, תוכל לקנות עוד כמה סירות דיג. בסוף יהיה לך צי של סירות דיג. במקום למכור את השלל למתווך, תמכור ישירות לבית החרושת, ובסוף תפתח בית חרושת לשימורים משלך. אתה תשלוט במוצר, בייצור ובהפצה. אתה תצטרך כמובן לעזוב את הכפר הקטן שלך ולעבור למקסיקו סיטי, ואז ללוס אנג'לס, ובסופו של דבר לניו יורק, שם תנהל חברה מצליחה."
שאל הדייג המקסיקני ההמום: "אבל, סניור, כמה זמן כל זה יקח?"
ענה הבנקאי: "חמש עד עשר שנים."
"ומה אעשה אז, סניור?"
צחק הבנקאי ואמר: "זה החלק הטוב. כשיגיע הזמן, תוכל להכריז על הנפקה ציבורית, למכור את מניות החברה שלך, ולהיות לאיש עשיר מאוד. אתה תהיה שווה מיליונים."
"מיליונים, סניור? ומה יהיה אז?"
הבנקאי אמר: "אז תוכל לפרוש, לעבור לכפר דייגים קטן, לישון 'סיאסטה' עם אשתך, לשחק עם הילדים, להסתובב בכפר בערב, לשתות יין ולנגן עם החברים."
כן. אז, אחרי שתבזבז שנים ברדיפה אחרי כסף, תוכל לבסוף להגשים את החלומות שיכלו להיות שלך בלעדי הכסף!
בחג הסוכות השנה, חג האסיף, נוכל אולי ללמוד מחוכמתו של שלמה המלך, שאמר בספר קהֶלֶת, שאותו נוהגים לקרוא בחג: "הבל הבלים, הכול הבל... סוֹף דָּבָר, הַכּל נִשְׁמָע. אֶת הָאֱ-להִים יְרָא וְאֶת מִצְותָיו שְׁמוֹר".
לא פלא שהחג שבו אנו עוזבים את בתינו ואת התלות שלנו בעולם החומרי, כדי להיות עם יקירנו תחת כיפת השמיים, נקרא "זמן שמחתנו".
(11) עבאס עבאס, 5/10/2012 02:50
אפשר גם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם וגם
חסד ל א ל כל יום כל היום כל הזמן , כל עוד זה מותר, שאני אאסור על אני, מי אני? לדבר על החסדים של ה' ,
(10) עבאס עבאס, 27/9/2012 17:34
מי אני שאקבע מה טוב לאחרים ?
טוב ,אני מי שאני, אני רוצה כל מה ש ה' נתן מחסדים.
(9) , 4/10/2009 09:52
הכסף והחיים.
כל זה נכון היינו : לרדוף אחר ממון, פשוט חבל על הזמן אך חס וחלילה שמצרך זה יחסר לנו - כי אז חיינו אינם שווים פרוטה, או שווים כקליפת השום
(8) ניר, 1/10/2009 22:32
נו באמת...
לא קצת הגזמתם? זה קצת מצחיק שאתם ככה סותרים את עצמכם. מצד אחד הבאתם את המאמר של הסורי שאוהב את הצמיחה והשפע הכלכלי בארץ, שהוא פי 10 משל סוריה ועכשיו אתם אומרים שזה הכל שטויות?? חבל שהכל צריך להיות קיצוני.. נסו להיות יותר על דרך האמצע...
אביבית, 3/10/2011 16:00
.
לא קראתי את מה הכתבה שהזכרת אבל למיטב הבנתי, המסר הוא שלא צריך לרדוף אחרי המותרות והכסף כשאפשר להנות ממה שיש כי יוצא שלא נהנים. אבל זה לא סותר את השמחה בשפע שכבר קיים, אולי זה אפילו משלים, לשמוח במה שיש (ויש הרבה!!) ולא לרצות יותר מזה, לשמוח שכאן יש פי 10 שפע ולא לרצות פי 20..
(7) , 29/9/2009 13:07
אנחנו בני אדם -וכבני אדם עלי אדמות היננו גם בני חורין - יש בידנו את זכות הבחירה מה ואיך לעשות עם חיינו , הקידמה הינה דבר ניפלא ונהדר ומאפשרת לנו לצמוח לגדול להתפתח , מכונת הכביסה ומדיח הכלים רק מאפשר לנשים כגברים לצאת מימעגל השיעבוד לחופש, בימקום לשפשף עם הידיים לפנות את הזמן לילמוד להתפתח והכיר ביכולות היתור גבוהות שיש לנו , טלויזיה הינה בגדר בחירה , מחשב הינו בגדר בחירה, על האדם להבין נכון כיצד איך עליו לנהל את חייו על מנת שיהיו ראויים יותר לקבל את היופי והשפע הקיים,לחיות חיים ערכיים,ולשלבם בחומר,אנחנו עדין כאן ,גוף עם נשמה ,אנחנו עוד לא בגן עדן, העולם והיקום הינו מקור לשפע על מנת להעניק לנו בני האדם אושר ,טיולים מרחיבי אופקים ,להכיר תרבויות ואנשים לחוות את החיים ,להנות עם ילדנו ומשפחתנו,זמן קיים גם בשפע ,אנו צרכים להבין איך עלינו לנהל נכון את עצמנו וחיינו כדי שנהנה מהעושר והאושר שקיים כאן עלי אדמות ,זהו מעשה הבריאה ביופיו ותפארתו ,למה לא להנות מימנו ?,להנות מהשפע שקיים סביבנו ,ומשפע ההצלחות שאנו יכולים להעניק לעצמו מתוך יצירה תבונה ,עשייה ולא תחרות ומרדף אחרי החיים ,שתהה זו שנת תש"ע תחילתם של שנים של ת- קשורת אהבת עצמנו ,עזרה ואהבת הזולת , ש - פע בריאות אושר נחת שלום,ע-ושר ,ברכה הצלחה ופרנסה טובה,
(6) דדוג, 9/10/2006 09:10
הבנקאי הוא הנרי פורד הידוע
(5) אורה ילין, 8/10/2006 20:56
כל מילה בסלע !
המאמר שוה זהב
הלואי והיו מלמדים אותו בבתי הספר, בסמינרים למורים ובאוניברסיטאות
כל מילה בסלע
(4) chensht, 7/10/2006 15:12
מאמר מקסים
בס"ד
כדי לשנות את מציאותנו, אנו חייבים לשנות את צורת החשיבה. להבין ש"אתמול מת" ומחר עדיין לא פה ומה שיש זה כאן ועכשיו. וכל אחד מאיתנו צריך לחשוב מה הוא עושה עם ה"כאן ועכשיו" שלו.
פשוט לעצור להציב מטרה ולהתחיל לעבוד עליה. החשיבה צריכה להיות רוחנית יותר ופחות חומרית.
גם רבי נחמן מברסלב אמר ש"מחלת הממון" היא המחלה היחידה שכמעט אינה ניתנת לריפוי.
וזו המחלה העיקרית, שמחמירה מיום ליום, כשתוך כדי, אנו מפספסים את העיקר.
כדי לחשוב, יהיה נהדר , לקחת פסק זמן ולשבת בסוכה - שמייצגת מקום ארעי, רוחני ולהגיע למסקנות הנכונות .
ולהודות כל יום על מה שיש לנו ולהבין עד כמה אנו זמניים, כמו הסוכה, וחבל על הזמן ועל כל רגע.
בברכת חג שמח
חן
(3) יעל, 4/10/2006 05:53
ובתגובה למספר 1
אכן , הפרנסה לוקחת מאיתנו את מרבית שעות היום. אבל לא כך היו פני הדברים לפני עשרים ושלושים וארבעים שנה. הפרנסה לקחה את מחצית היום [כשהיינו "צנועים" יותר] ובמחצית השניה בעלים חזרו אחה"צ וקראו עיתון והיו עם המשפחה. הדוחק אינו נובע דוקא ממשכורת נמוכה אלא מאיך שאנחנו מוציאים אותה. או יותר נכון על מה. האם יש כורח בכל מה שאנחנו קונים היום? ומה היה רע בעבודת כפיים כמו שטיפת כלים ידנית ולא במכשיר? וולא סרטים אי אפשר ? ומה תרמה לנו הטלוויזיה מלבד גזל של שעות רבות מילדינו נשינו והורינו? על כל דבר אפשר לומר שהוא מועיל וטוב. אבל הסתדרנו בלעדיו עוד יותר טוב. ככל שיש פיתוח בקידמה של מיכשור של מיחשוב וכו', יש פתאום יותר הזדקקות להם . וטעות היא לחשוב שזה קיצר לנו את הזמן: מחשב , מכונת כביסה וכו'. בזמן שנשאר אנחנו משתדלים למלא אותו יותר ואז אנחנו אפילו יותר עסוקים מאשר בתקופה שלא היה לנו כל זה. היום אנשים עובדים עד שעות הערב [המוקדמות והמאוחרות] וחוזרים רק כדי להתחיל עוד יום כזה מחדש. בשביל מה? אנחנו נהנים ממשהו?
(2) יעל, 4/10/2006 05:44
איזה סיפור מקסים!
ממש תמצית חיינו! ככה חיינו כולנו בעבר , עד שבאה הקידמה והציעה לנו פיתויים שכעת קשה בלעדיהם. אבל הפחיתה מערכינו ותוחלת חיינו.
(1) אנונימי, 3/10/2006 13:16
איזון בין חומר לרוח
ומה לעשות אם הפרנסה בכל זאת לוקחת מאיתנו את מרבית שעות היום, ועדיין יש דוחק? הזמן בו אנו חיים מאפשר לנו שיהיה לנו מחשב, וטלויזיה, וסרטים ומכוניות ועוד שאר אפשרויות. האם הפתרון הוא בצימצום ? לוותר על מה שהשם שלח לדורנו?
או לעבוד קשה, לעיתים במשהו שלא ממש אוהבים, על מנת שיהיה מחשב, טלויזיה , מכונית וכו'
בברכה ותודה.