עבור רוב האנושות, כותרת המאמר מזוהה עם אקדח מאיים ואדם רעול-פנים, עבור העם היהודי זהו המסר שמאחורי חג הסוכות, חג האסיף העתיק.

במערכון ידוע נשאל אדם ברחוב על ידי שודד מה הוא מעדיף – את הכסף או את החיים? כשהאדם ברחוב אינו עונה, חוזר השודד על השאלה. לאחר שתיקה ארוכה, שבה מופנית אליו השאלה שוב, הוא עונה לבסוף: "רגע, אני חושב".

כמה מצחיק לחשוב שאדם צריך זמן כדי לחשוב מהי התשובה הנכונה לשאלה, אם הוא רוצה לתת את כספו או את חייו. כמה טרגית היא העובדה שיותר מדי אנשים, שהשאלה מופנית אליהם, בוחרים בתשובה השגויה, ומעדיפים את הכסף על פני כל דבר שמעניק משמעות לחייהם.

אפשר לומר בפשטות, שזה כל כך אירוני: בצעירותינו אנו מקריבים את בריאותנו, כדי שנתעשר ויהיה לנו מספיק כסף, כשנזדקן, לשקם את בריאותנו.

אך המציאות היא קשה שבעתיים. א-לוהים, בנדיבותו הרבה, מעניק לנו ימים שבהם אנו יכולים לצמוח מבחינה רוחנית, מסייע לנו לשפר את העולם, ממלא את חיינו במשמעות ובמטרה, כך שנוכל לטעום קצת מטעם הנצח בשהותנו הארעית עלי אדמות. וכיצד אנו מעדיפים לבלות את זמננו? ברדיפה אחרי אשליית ההצלחה, שאותה אנו מבלבלים עם צבירת מוצרים חומריים, כאילו הסיסמא "אכול ושתה כי מחר נמות..." היא אמת קדושה ולא אמירה סרקסטית.

אנו עוזבים את בתינו הנוחים, ואת משכנינו עתירי המותרות, ומחליפים אותם בקרבה משפחתית ובקרבה לבורא עולם.

בזמן התנ"ך, היתה רק תקופה אחת שבה יכלו החקלאים לחוש עשירים: זמן האסיף, שבו מלאו האסמים, שולחנות נפתחו, והאוכל היה בשפע. בדיוק אז, היו היהודים עלולים לחשוב שהכסף הוא החיים. או אז הכריז א-לוהים על חג הסוכות, שבו אנו עוזבים את בתינו הנוחים, ואת משכנינו עתירי המותרות; מתנתקים לרגע מהדברים המוחשיים והחפצים החומריים, ומחליפים אותם בקרבה משפחתית ובקרבה לבורא עולם, שתחת שמיו אנו מוצאים את הביטחון המוחלט ואת המשמעות לחיינו.

משום כך, סוכות הוא חג שמדבר כל-כך אל בני דורנו. אנו בני הדור שבורך, אולי יותר מכל דור אחר בהיסטוריה, באסיף פורה ביותר של הישגים חומריים. עלינו לבחון את סדר העדיפויות שלנו.

לפני זמן מה פרסם מגזין כלכלי מפורסם את רשימת האנשים העשירים ביותר בעולם. ביל גייטס ממייקרוסופט עדיין כיכב בראש הרשימה, אך משפחת וולטון, שבבעלותה רשת החנויות הקמעונאיות הגדולה בעולם, הופיעה כמשפחה העשירה ביותר בעולם. כמה מַחְכִּים לדעת מה היו מילותיו האחרונות של מייסד אימפריית וול-מארט, סם וולטון האגדי, כשחש ששעתו מתקרבת. בעודו שוכב על ערש דווי, התאמץ להוציא מפיו את מילותיו האחרונות עלי אדמות. הוא הקדיש את כל חייו לעסק שלו. בתחום זה, הוא הצליח מעל ומעבר לחלומותיו הפרועים. אך היה לכך מחיר. הוא כמעט לא בילה עם אשתו, ילדיו ונכדיו. הוא לא הרשה לעצמו ליהנות מהפגנת חיבה הדדית, כמו חיבוק נכד בחיקו, משחק וצחוק והנאה עם יקיריו. מילותיו האחרונות היו "אני פישלתי". היו לו מיליארדים, אבל בעיני עצמו הוא נכשל.

איינשטיין, כמובן, היה חכם יותר. "אל תשתדלו'" הוא אמר, "להיות מצליחנים. השתדלו יותר להיות בעלי ערכים". וזה, אפילו ביחס לאיינשטיין, לא היה עניין יחסי, אלא אמת מוחלטת שספג, קרוב לוודאי, משורשיו היהודיים.

הדייג המקסיקני ואנחנו

חג הסוכות מעביר לנו את המסר הטמון בצורה תמציתית כל כך בסיפורו של הדייג המקסיקני.

בנקאי השקעות אמריקאי עמד על המזח בכפר מקסיקני קטן, השוכן לחוף הים, כשסירה קטנה, ובה דייג אחד בלבד, עגנה בו. בתוך הסירה הקטנה היו כמה דגי טונה גדולים. הבנקאי החמיא לדייג על איכות הדגים, ושאל אותו כמה זמן נדרש לו כדי לדוג אותם.

"לא הרבה," ענה המקסיקני.

הבנקאי שאל אותו למה הוא לא המשיך ודג יותר דגים. המקסיקני ענה שהיה לו די כדי לספק את צרכיה המיידיים של משפחתו.

הבנקאי הרים גבה, ואז שאל את הדייג: "אבל מה אתה עושה בשארית זמנך?"

ענה הדייג המקסיקני: "אני ישן עד מאוחר, שוחה קצת, משחק עם הילדים, ישן 'סיאסטה' עם אשתי מריה, מסתובב בכפר בערב, שותה יין ומנגן בגיטרה עם החברים שלי. יש לי חיים מלאים ועשירים, סניור."

הבנקאי פקפק בכך, והתחיל לדבר: "יש לי תואר שני במנהל עסקים מהרווארד ואני יכול לעזור לך. אתה צריך לדוג יותר, וברווחים לקנות סירה גדולה יותר. ברווחים מהסירה הגדולה יותר, תוכל לקנות עוד כמה סירות דיג. בסוף יהיה לך צי של סירות דיג. במקום למכור את השלל למתווך, תמכור ישירות לבית החרושת, ובסוף תפתח בית חרושת לשימורים משלך. אתה תשלוט במוצר, בייצור ובהפצה. אתה תצטרך כמובן לעזוב את הכפר הקטן שלך ולעבור למקסיקו סיטי, ואז ללוס אנג'לס, ובסופו של דבר לניו יורק, שם תנהל חברה מצליחה."

שאל הדייג המקסיקני ההמום: "אבל, סניור, כמה זמן כל זה יקח?"

ענה הבנקאי: "חמש עד עשר שנים."

"ומה אעשה אז, סניור?"

צחק הבנקאי ואמר: "זה החלק הטוב. כשיגיע הזמן, תוכל להכריז על הנפקה ציבורית, למכור את מניות החברה שלך, ולהיות לאיש עשיר מאוד. אתה תהיה שווה מיליונים."

"מיליונים, סניור? ומה יהיה אז?"

הבנקאי אמר: "אז תוכל לפרוש, לעבור לכפר דייגים קטן, לישון 'סיאסטה' עם אשתך, לשחק עם הילדים, להסתובב בכפר בערב, לשתות יין ולנגן עם החברים."

כן. אז, אחרי שתבזבז שנים ברדיפה אחרי כסף, תוכל לבסוף להגשים את החלומות שיכלו להיות שלך בלעדי הכסף!

בחג הסוכות השנה, חג האסיף, נוכל אולי ללמוד מחוכמתו של שלמה המלך, שאמר בספר קהֶלֶת, שאותו נוהגים לקרוא בחג: "הבל הבלים, הכול הבל... סוֹף דָּבָר, הַכּל נִשְׁמָע. אֶת הָאֱ-להִים יְרָא וְאֶת מִצְותָיו שְׁמוֹר".

לא פלא שהחג שבו אנו עוזבים את בתינו ואת התלות שלנו בעולם החומרי, כדי להיות עם יקירנו תחת כיפת השמיים, נקרא "זמן שמחתנו".